ילדים יש. עכשיו אולי תבוא גם השמחה

בואו נתחיל מהסוף: במסיבת עיתונאים מאוד צנועה במשרדי איגוד הכדורסל, הוציא האיגוד לדרך את מה שעשוי להיות אחד מהפרויקטים החשובים שידע הספורט הישראלי בשנים האחרונות. פרויקט האקדמיות, במסגרתו תיפתח אקדמיית כדורסל במכון וינגייט החל מספטמבר 2009. אין לדעת כמובן כמה תצליח הבירוקרטיה לחבל גם במיזם הזה, אבל בכל העולם הפך הפרויקט לסיבה העיקרית להתפתחותם של כישרונות כדורסל ברמה עולמית. בצרפת, למשל, אחראית האקדמיה המפורסמת ISPE לגל העצום של שחקנים שמציף בשנים האחרונות את ה-NBA. כך גם בספרד, איטליה וליטא.

הרעיון הוא ברור: לנתק את הילדים בשלב הכי מוקדם שאפשר מהמועדונים, לרכז אותם במקום האופטימלי לספורט, לתת להם מעטפת רפואית, פסיכולוגים, לדאוג להם ללימודים, מגורים, ולעבוד איתם על יסודות ללא הלחץ של הבאת אליפויות כבר בגיל קט-סל. ואם לקחת את זה קדימה, אז באיגוד הכדורסל לא מדברים על עמרי כספי אחד שאולי-אולי יגיע ל-NBA, אלא על משהו הרבה יותר משמעותי. כמו שצביקה שרף, שמלווה את הפרויקט, אומר: "לא יכול להיות שבמדינות כמו שבדיה ופולין יהיו שחקני NBA בזמן שאנחנו, שמחזיקים נבחרות בדרג א' האירופי בכל הגילאים, היינו אמורים כבר לשלוח חמישה שחקנים ל-NBA".

פועלי הבניין של הכדורסל

ההחלטה להקים את האקדמיה נולדה אמנם לפני כשנתיים. אבל לכל הסיפור יש מסר אחר לגמרי: הוא דוגמה לאיך ענף אחד שהחליט לפצל כוחות הרוויח מכל הכיוונים. ב-2002 החליט איגוד הכדורסל להוריד מעצמו את ניהול ליגת העל והעביר אותה לידי המינהלת. המהלך הזה השאיר את האיגוד אמנם בלי האטרקציה העיקרית שלו, אבל הוא גרם לו להבין - אמנם אחרי לא מעט שנים - שהוא הפך בסופו של יום לפועל הבניין של הכדורסל הישראלי. "המינהלת היא הגוף הסקסי שמחזיק בחלון הראווה של הכדורסל", אומר איתן רוב, יו"ר הוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל. "אבל אנחנו הבנו שהתפקיד שלנו הוא לדאוג לתשתיות. העבודה שלנו היא העבודה הסיזיפית, אבל העבודה האמיתית. לגדל את השחקנים".

* מתי נפל לכם האסימון לפתוח את האקדמיה?

"הבנו שלמרות ההצלחות של נבחרות ישראל בזירה האירופית, בשנים האחרונות קורה משהו לא טוב לשחקן הישראלי ונוצר חסר גדול מאוד ביסודות שלו. בעשור האחרון, עם הפיכתנו לחברה מערבית לכל דבר, ההתנהלות של הילד והנער הישראלי בעייתית מאוד בהקשר של ספורט. אנחנו נתקלים בילדים שמשחקים הרבה פחות. במקביל, כמות הכסף במועדונים בישראל הולכת יורדת וכמות המועדונים שמשקיעים בתשתית אמיתית קטנה מאוד. גילינו שילדים שאנחנו קולטים בסביבות גיל 15 לנבחרות הטרום-קדטים, מגיעים כבר עם ליקויים מהותיים ביסודות. על הרקע הזה הגענו למסקנה שחייבים לבנות את הילדים הרבה יותר מוקדם כדי להשלים את החסכים האלו. אם בעבר היינו קולטים ילדים בגיל 15, אז היום האיגוד מפעיל שישה מרכזים ברחבי הארץ - הגליל, עמק יזרעאל, חיפה, נתניה, רמת גן ובאר שבע - שבהם קולטים את הילדים כבר בגיל 12. הרעיון הוא לעבוד בשיטה של משפך. מתוך 250 ילדים שנקלטים בגיל 12 ונמצאים במעקב של המאמנים באיגוד, תוך שלוש שנים יוצאים מהמשפך הזה 20 הילדים הכי טובים מכל הארץ".

רוב טוען שאם שיטת המשפך היתה קיימת לפני כמה שנים, היו נמנעות בכדורסל כמה החמצות היסטוריות. "קח למשל את ליאור אליהו. עד כיתה ט' הוא היה רכז. אמנם ידענו עליו והוא היה במעקב, אבל הוא לא נכנס לאותו משפך של כישרונות. פתאום בכתה י' הוא צמח לגובה כמו דחליל, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. רק כשהוא הגיע לגיל 18 הוא נכנס בפעם הראשונה לנבחרת הנוער. למעשה הוא איבד שלוש שנים בתוך המסגרת של האיגוד. זה דבר שלא הגיוני שיקרה היום. הסיכוי שנפספס היום שחקנים כמו שקרה לנו עם אליהו הוא קיים, אבל מאוד מאוד קטן".

האיגוד מפעיל ארבעה סקאוטרים במשרה מלאה ברחבי הארץ, אחד במגזר הערבי. הסקאוטרים האלו קיבלו הנחייה לא לחפש את הילדים בליגות הקט-סל, אלא לחפש אותם במרכזי הקליטה ובבתי הספר. במקומות הכי נידחים. "הקושי למצוא את הילדים היום הוא עצום", אומר רוב. "בשנים האחרונות שינינו לגמרי את השיטה, והיום אנחנו כבר לא מחפשים רק את הכישרונות אלא ילדים עם נתונים פיזיולוגיים מאוד ספציפיים. בשנה האחרונה פיתחנו ביחד עם וינגייט מודל שלפיו אנחנו מחפשים ילדים שעונים על קריטריון של גובה 1.72 מטר בכיתה ז', ללא קשר לרמת הכדורסל שלהם. אנחנו מגיעים לילדים האלו ובודקים את נתוני הגובה של ההורים שלהם, ומעבר לזה עושים לילדים האלו בדיקה של שורש כף יד שבאמצעותה ניתן לחזות לאיזה גובה יגיעו. התחלנו לעשות לאחרונה בדיקה של מוטת ידיים, שזה דבר חשוב מאוד היום לכדורסלן. אנחנו מנסים לזהות את הילדים האלו ולקחת אותם. אני מתחרה עם ענפים אחרים. אני רוצה לקבל את היליד בגיל כמה שיותר צעיר, כדי שלא ילך לכדורעף, כדוריד וכדורגל".

בשלב ראשון תקלוט האקדמיה בווינגייט נערים משנתון 1994. במקביל לאימונים המלאים תירשם הקבוצה לליגה הבכירה לנוער, על מנת לסגל את הילדים להתמודדות פיזית מול קבוצות חזקות יותר. אחת הבעיות שאיתן ייאלץ האיגוד להתמודד היא הרצון של המועדונים להחזיק את השחקנים האיכותיים אצלם. כבר עכשיו החלו קולות מכיוון מכבי ת"א, שטוענים כי האקדמיה תהרוס את מחלקות הנוער. לצורך זה נקבע שכל חניך שיגיע ממועדון מסוים לאקדמיה, ייתן עם סיום התקופה בווינגייט שנה במועדון על כל שנת שהות באקדמיה. בערב "הגיוס" הראשון שנערך השבוע להורי השחקנים, נכחו הורים של 48 שחקנים מכל רחבי הארץ, שמתוכם צפוי להיבנות המחזור הראשון של האקדמיה. אגב, כל ההורים של שחקני מכבי ת"א שזומנו לערב הגיוסים, כעשרה במספר, הגיעו לערב בווינגייט.

"בשנה הראשונה כנראה יהיה יותר קשה להביא את השחקנים, כי צריך להבין שקשה להפריד ילד מהמשפחה שלו", אומר רוב. "אבל ייקח שנה-שנתיים ובסוף נצליח להעמיד את הפרויקט הזה על הרגליים. חלק מהילדים יחיו בתנאי פנימייה מלאים, ומי שיגור קרוב וירצה ללון בבית יוכל. העלות לכל ילד מוערכת ב-70-100 אלף שקל בשנה, אבל מתוך זה על ההורים ייפול כ-20 אלף שקל. עם זאת, אנחנו מתחייבים שלא ייצא מצב שיגיע ילד משכבה סוציו-אקונומית חלשה, ובגלל בעיית כסף אנחנו לא נקלוט אותו. במקום להתנגד, הקבוצות צריכות לחשוב מה זה יכול לתת להן. קח למשל שחקן מגליל עליון, שנמצא באקדמיה מגיל 15 עד 18: הוא נמצא במקום הכי מקצועי עם המאמנים הכי טובים, האיגוד משביח אותו, ואחר כך גליל מקבלת אותו על-פי הסכם לארבע שנים בהן הוא מחויב לשחק אצלה".

אין ראוותנות ואין בזבזנות

אבל לא הכל ורוד באיגוד כמו האקדמיה. מאז ההינתקות לשני גופים נפרדים, מודים באיגוד הכדורסל שהמצב הכלכלי רחוק מלהיות טוב. את 2009 האיגוד צפוי לסיים בגרעון, בין היתר בגלל ספונסרים שנקלעו לקשיים ולא יכולים לעמוד בהתחייבויות. המצב הנוכחי חייב את האיגוד להעלות את האגרות של הקבוצות, מה שעורר זעם עצום של הקבוצות. בנוסף, הוא ניהל מלחמת חורמה עם המינהלת בניסיון לחזור ולקבל את אותם 17% מהמינהלת על בסיס ההסכם ההיסטורי בין הצדדים, עבורו קיבלה המינהלת את הזיכיון להפעיל את ליגת העל. "במשך 8 שנים האיגוד חי על רזרבות של 3 מיליון שקלים שהצלחנו לגייס בזמנו, אבל בשנים האחרונות גמרנו את הרזרבות. ברגע שזה קרה נאלצנו לראות איך מסתדרים. משנת 2000 האיגוד לא העלה בשקל אחד את המחירים שהוא לוקח, לא אגרות ולא מיסוי. נוצר מצב שעם כל הליגות שאנחנו מפעילים, האיגוד מסבסד את הליגות האלו ב-4.5 מיליון שקלים.

"צריך להבין שהאיגוד הוא כמו מדינה. כשהמדינה נמצאת בחוסר אז היא מקטינה עלויות ומצמצמת. בסך הכל איגוד הכדורסל הוא האיגוד הכי רזה וצנוע מבחינת מבנה ההוצאות שלו. בסך הכל 13 עובדים יש לנו, וראשי האיגוד עובדים בהתנדבות, לעומת עשרות עובדים שמסתובבים בהתאחדות לכדורגל. אין אצלנו ראוותנות ואין בזבזנות. הקבוצות יודעות את זה, אבל תפקידן הוא לצעוק למה העלתם את האגרות ולמה העלתם משהו אחר, אבל גם הן יודעות שאין שמנת באיגוד".

* איך אתם חיים עם כל הביקורת נגדכם, מול ההצלחה המסחרית של המינהלת?

"אני חייב להגיד שהמינהלת עושה עבודה שיווקית טובה, ונכון שליגת העל זו אריזה נוצצת. אבל זה לא הכדורסל האמיתי. הכדורסל הוא מה שקורה בגילאים הצעירים מאוד, ואת התשתית הזאת האיגוד בונה. אני רואה בעיניי רוחי שאם האקדמיה תתפוס, זה יהיה מקום שכולם ירצו להיות בו וגם גופים מסחריים ירצו להיכנס".

* הצלחתם להקים את האקדמיה אבל אתם תמשיכו להיתפס כגוף ארכאי ומיושן.

"בקבוצת כדורגל מעריכים יותר את החלוץ מאשר את הבלם. בכדורסל מעריכים יותר את מי שקלע מאשר את מי ששמר בהגנה. ובמונחים האלו, המינהלת הרבה יותר סקסית מאשר איגוד הכדורסל שעוסק בתשתיות. עם זאת, חלק מהעובדה שהאיגוד נתפס כארכאי ומיושן היא באשמתנו. אני לא חסיד של דברים שנעשים בהתנדבות, ואיגוד הכדורסל כמו הרבה מאוד גופים אחרים בנוי על התנדבות. אני לא חושב שבמצב של התנדבות אתה יכול להעסיק את גורמי המקצוע הכי טובים כדי לנהל את הגופים האלו. מצד שני, אם היינו רוצים להביא אנשים טובים מאיפה היה לנו את המקורות כדי לשלם להם?".