למה להאשים רק את רוזנהויז

בעלי המניות מתעניינים, ובצדק, בשורה התחתונה ובדיבידנד. בשנת 2008 חילקה הרשת 465 מיליון שקל כדיבידנד. הם לא יכלו שלא להיות מרוצים.

שופרסל הצליחה לבצר את מעמדה כרשת המובילה בישראל: גם בזכות אסטרטגיה נכונה וחכמה, וגם בזכות התשתית שהיא קיבלה עם מיזוגה של קלאבמרקט לתוכה.

רק שבאופן פרדוכסלי, התשתית שאפשרה לרשת לשפר את הפרמטרים, היא אותה תשתית ראייתית לכאורה שפועלת היום נגדה. כשהממונה על ההגבלים דאז, דרור שטרום, אישר את מיזוגה של שופרסל עם רשת קלאבמרקט לפני כמה שנים, הוא כתב בין היתר, כי "מיזוגן של שופרסל וקלאבמרקט נושא בכנפיו בשורה רעה ומרה לתחרות במשק המזון בישראל". אישר, למרות שידע מראש. כבר אז היתה שופרסל הרשת הראשונה בגודלה בארץ.

רוזנהויז הוא אותו המנכ"ל שחתם בשעתו על התנאים המגבילים שהכתיב הממונה למיזוג הצפוי, כדי להבטיח את התחרות בשוק ולהימנע מנזקיה ההרסניים האפשריים של הריכוזיות. האם אכן כפי שנאמר בימים אלה על-ידי הרשות להגבלים העסקיים, הוא עצמו הפר את התנאים עליהם חתם?

יחסים כוחניים

התחרות בשוק המזון הישראלי, כך מעידים לא מעט שחקנים בשוק, כבר חצתה מזמן את גבול הטעם הטוב. היחסים הכוחניים בין הספקים לרשתות תמיד היו בעייתיים, אך משום מה הם הולכים רק בכיוון אחד - מתעצמים.

האם נכון במצב כזה להאשים אדם אחד במצב כוחני של שוק ששותפים לו עוד שחקנים? לא בטוח. מצד שני, חשוב לזכור שהשחקן הגדול ביותר בשוק הוא בדרך כלל זה שיש לו את היכולת להשפיע על הכללים יותר מכל אחד אחר.

היום מצוי רוזנהויז תחת עין בוחנת. חקירת הממונה על ההגבלים וההמלצה להעמידו לדין מן הסתם אינה נלקחת בקלות. יש להניח שבמצב כזה אדם נעשה זהיר ושקול יותר בצעדיו, ולו למען מראית עין.

רוזנהויז הוא אולי האדם המשפיע ביותר לא רק על רמת התחרות בשוק המזון בארץ, אלא גם על דרכי ההתנהלות. אולי דווקא יש לו כאן הזדמנות, לעשות משהו קצת אחרת.

ועוד נקודה למחשבה: האם תרבות הניהול הכוחנית של שופרסל היא אכן מיוחדת, או שמא היא חלק מתרבות הניהול הישראלית? נסו למנות כמה מנכ"לים מצליחים אתם מכירים שאינם כוחניים.