הדודו שקם על יוצריו

על התקיפה שלו את העיתונאי מאיר שניצר הוא קיבל כפרס את זכות השיבה לקשת

שמעתי את אלכס גלעדי, נשיא שידורי קשת, מתלונן בראיון רדיו שבארץ מתיחסים קצת בקלות למעשיו של דודו טופז. תקיפת אנשים זה לא משחק ילדים, אמר. גם המותקפים אבי ניר ושירה מרגלית הביעו זעזוע מתקיפתם טופז, וגם הם צודקים, זה באמת מזעזע.

אלא מה? נראה כי מידת הזעזוע של אנשים אלה, וגם אחרים במדיה, תלויה בזהותו של המותקף. אם המותקף הוא "משלנו", הזעזוע הוא אדיר ועצום. לעומת זאת, כאשר טופז תקף אדם אחר, שאינו "משלנו", ואפילו נתפש "כנגדנו", אז לא כל-כך נורא ואפילו, כפי שהתבטא אחד משדרי קשת לשעבר, "מגיע לו".

דודו טופז החל לשדר בקשת כמעט מיומה הראשון. במשך שנתיים שודרה תוכניתו בהצלחה גדולה בימי שישי בשבוע. לקראת קיץ 1995 התחלפו ימי השידור, וטלעד קיבלה את ימי ששי. טופז לא היה מוכן לשדר ביום חול, והציע עצמו למנכ"ל טלעד עוזי פלד, שסירב בגלל רמתם הנמוכה של טופז ותוכניתו. בעיצומה של תקופה זו, ב-2 ביוני 1995, ישב מבקר הטלויזיה של "מעריב", מאיר שניצר, בסינמטק. לידו התישב דודו טופז, עם עוד אדם. מיד כשהחשיך האולם, התנפל טופז על שניצר, משך את משקפיו מאפו, שבר אותם, הותיר כמה שריטות על פניו של המבקר והסתלק.

הסיבה לתקיפת שניצר היתה מאמר שלילי שכתב על טופז. טופז היה אז ללא תוכנית לאחר שכבר התרגל לכוכבות וסלבריטאות. ממש כמו היום. אבל לא להרבה זמן, מהר מאד הוא מצא עצמו חזרה בקשת בימי ראשון של השבוע.

קשת מאמצת לחיקה את התוקף

שימו לב: ראשי קשת ומנהליה אימצו את טופז חזרה לחיקם אחרי שהוא תקף בברוטאליות את מאיר שניצר. לאחר שהם עצמם הותקפו לאחרונה, טענו המותקפים, וגם אחרים, שזו פגיעה בחופש הביטוי של העתונות, שזה מופרך לחלוטין, מכיוון שמדובר לא באנשי עתונות, אלא באנשי עסקים בתחום הבידור הטלויזיוני.

התקיפה היחידה של טופז נגד חופש הביטוי והעתונות היתה זו של מאיר שניצר. אבל במקום להזדעזע ולהוקיע, כפי שעשו כשהם עצמם הותקפו הם המשיכו להעסיק אותו. מי שהחליט אז על החזרתו של טופז היה אבי ניר.

הוא עשה זאת לאחר תקיפת שניצר.

טופז מזכיר יותר מכל גולם שקם על יוצרו. בכל מקום בו עבד, ובעיקר בקשת, הברוטאליות, הוולגריות, הזלזול שלו בערכים נורמטיביים כל אלה לא רק נסבלו, אלא התקבלו ככלי חיוני במערכת יחסי הציבור של הבדרן וכמובן של הזכיינית. טופז היה פרה חולבת, והם ינקו ואמרו לו שהוא גדול, ענק הראשון בבידור. והוא היה רשאי להסיק מכך שמותר לו הכל. הוא רק שכח, טופז, שהמצב השתנה, שעטיניו יבשו, ושאסור לפגוע בנותני הלחם. מותר לפגוע בחופש הביטוי וגאיש העתונות אבל לא באיש העסקין התקשורתיים. אלה היו המסרים שתרמו ליצירתו של הדודו - שקם על יוצריו.

גבי גזית מגבה את דודו טופז

הקריירה של טופז בטלויזיה היתה חייבת להסתיים באותו אולם בסינמטק בו תקף את שניצר, ואתו את חופש העתונות והביקורת. למה זה לא קרה? אולי אפשר למצוא את ההסבר בדברים שאמר גבי גזית בתוכניתו ברדיו 103 לפני שלושה ימים (ה-1.6.09), בשיחה אחת אמר גזית על טופז כי "לא היתה בו טיפת אלימות, שום דבר, יש בו המון חמלה". ומה עם תקיפת שניצר? גזית: "למעט אותו אירוע משקפיים זניח של שניצר, שאגב הגיע לו". לאחר מכן, בשיחה אחרת באותה תוכנית אמר שוב גזית, למי שאולי החמיץ זאת קודם: "הגיע לו (לשניצר)".

למה "הגיע לו"? גזית לא הסביר. אולי התשובה נמצאת בעובדה שבתקופת תקיפתו של שניצר גזית היה אחד מעובדי קשת, ושניצר כתב עליו כמה מאמרים לא מחמיאים?