אל תדברו עדיין על התאוששות

בשבוע שעבר זה קרה. אחרי תקופה ארוכה של פסימיות ורוח נכאים, נשמעה לראשונה המילה "התאוששות" ביחס למצב המשק הישראלי. היו אלה נתוני המוסד לביטוח לאומי, שהצביעו על האטה מסוימת בקצב גידול האבטלה (ירידה קלה בתביעות החדשות לדמי אבטלה). אינדיקציה זו, חיובית אם כי עדיין קלושה, נתנה את האות לשינוי המגמה והתפיסה המחשבתית: "סימני התאוששות במשק", זעקה הכותרת באחד העיתונים.

בשבוע שעבר פורסמה ידיעה נוספת, לפיה בחודש מאי נרשמו עליות חדות במספר מוצרי החשמל שיובאו לארץ. המילה "התאוששות" אומנם לא נזרקה לחלל האוויר, אך הכתב מיהר לציין בידיעה, כי "ייתכן שיש כאן מפנה ראשון במגמת המיתון במשק". בהמשך הידיעה נכתב שייבוא כלי הרכב צנח כמעט ב-30%.

אינני רוצה לקלקל חגיגות ולהשבית שמחות אבל להלן מקבץ נתונים קצר, המבטא תמונה קצת שונה:

היצוא מישראל ירד בחישוב שנתי בשיעור של 28.5%, קרוב לשליש. הייצור התעשייתי ירד (בחישוב שנתי) כמעט ב-5%. בנוסף, על פי נתוני דן אנד ברדסטריט, מספר העסקים הנסגרים עדיין עולה על החדשים שנפתחים. כ-15% מהעסקים במשק עדיין נמצאים בסכנת סגירה (בענפים מסוימים מספר העסקים הנמצאים בסכנת סגירה מגיע אף ל-30% ומעלה).

גם אני מקווה ומייחל ליום בו כלל המשק הישראלי יתאושש, ישנה את כיוון המגמה ויחזור לפסי הצמיחה והשגשוג. יחד עם זאת, יש להיזהר משימוש בטרמינולוגיה ובמונחים לא נכונים, שעשויים להשפיע על הלך הרוח התקשורתי והציבורי, המהווה משקל חשוב בקביעת מהלכיהם של קובעי המדיניות הכלכלית והמופקדים על ביצועה הלכה למעשה.

הבעיה בסיסמאות כמו "התאוששות" ו"מפנה במגמת המיתון" היא שהן מעניקות לדינמיקה הכלכלית והמשקית תמונה אופטימית, שאינה מגובה במספיק נתונים ומסתמכת על תמונת מצב נקודתית בענף זה או אחר. גם הירידה בקצב התביעות החדשות לדמי אבטלה וגם נתוני היבוא אינם יכולים בשום פנים ואופן להעיד על התאוששות, כל עוד אלה הם הנתונים היחידים המסופקים לנו.

מעבר לכך: למילים הללו יש גם דינמיקה מסוכנת במצבו הנוכחי של המשק הישראלי. אם המשק מתאושש ומגמת המיתון משתנה, הרי שאין כל דחיפות לפעול בנחישות ובמרץ על מנת לסייע בפיתרון הסוגיות העומדות על הפרק. הרושם הנוצר הוא שגם במנגנון של "טייס אוטומטי" הכלכלה הישראלית יכולה לצאת מהמיתון, מבלי שנצטרך להוציא לפועל את תוכניות החירום (אשר נהגו לאחר זמן רב ומאמץ מרובה).

"פה קבור הכלב" אמרו כוורת פעם. אסור לנו בשום פנים ואופן לשגות באשליות הללו. מדינת ישראל פועלת ללא תקציב מאושר בעת משבר כלכלי, אולי מהמסוכנים שידעה. הבעיות הכלכליות, ובעקבותיהן הבעיות החברתיות שאיתן מתמודדת הממשלה, הן "פצצות מתקתקות". אם קובעי המדיניות הכלכלית יתמהמהו בקבלת ההחלטות הנכונות, הפצצות האמורות יתרסקו בפני כולנו ואת גלי ההדף נזכור שנים רבות. ללא פעולה הולמת, אנו עשויים למצוא עצמנו במצב בו הכלכלות הנמצאות במצב חמור מאיתנו, ייחלצו מהמשבר בעוד שאנו נדשדש במיתון עמוק.

הכנסת, הממשלה, בנק ישראל, משרד האוצר, ההסתדרות, המעסיקים - אל תחשבו לרגע שהמשק מתאושש. המשיכו לפעול ללא לאות על מנת להגיע להסכמות על הצעדים הנחוצים למשק, המשיכו לפעול ליישום תכניות שאושרו ולהאיץ ולשפר תכניות קיימות.

קוו להתאוששות, פעלו למענה והציבו אותה כמטרה, אך אל תציגו אותה כמטרה שהושגה, זה עוד מוקדם מדי. לצערי, מאוד מוקדם. *

הכותב הוא מנכ"ל חברת דן אנד ברדסטריט ישראל