לחשוב ירוק זה לא מספיק

[הרשמה לניוזלטר סביבה]

כולם רוצים היום להיחשב ירוקים, סביבתיים, חברתיים, יפים מבפנים ומבחוץ. כל ארגון וכל רשות מקומית. אבל מסתבר, שלקבל את תו התקן הסביבתי ISO 14001 זה לא עניין פשוט. מדובר בתקן מחמיר ותובעני, שדורש לא רק מעשים אלא ממש מהפיכה תפישתית בארגון. זאת, מפני שקבלת התקן מעידה כי הארגון עומד בכל דרישות החוק בנוגע להשפעת פעילותו על הסביבה.

התקן אמנם יצא בישראל כבר בשנת 1997, אך מאז ועד היום קיבלו אותו 361 ארגונים בלבד - מספר נמוך יחסית לתקן ISO 9000, שעוסק בניהול איכות. אבל מסתבר שאנחנו לא לבד, אחוזים אלה זהים למה שקורה בשאר מדינות העולם.

למה זה קורה? כי מדובר בתהליך שאורך בין 12 ל-18 חודש, במהלכו נדרש הארגון לעמוד ביעדים לא מעטים של הקטנת ההשפעות הסביבתיות. אבל גם זה לא הסוף. לאחר קבלת התקן הארגון נדרש להמשיך להציג יעדי הפחתה, כתנאי להמשיך להחזיק בו.

למרות הקושי, הרימו את הכפפה דווקא מספר רשויות מקומיות קטנות יחסית. אלה שכבר קיבלו את התקן הן אשקלון, דימונה, רעננה, כרמיאל, מעלה אדומים והמועצה האזורית ערבה תיכונה. גם אזור תעשייה נחשב כרשות מבחינה סטטוטורית, ולעניין זה רלוונטי גם אזור התעשייה שדרות מזרח. לעומת זאת, הרשויות הגדולות כמו תל-אביב, ירושלים, חיפה ובאר-שבע, דווקא לא ממהרות להתמודד עם דרישות התקן. זאת, למרות שרשות מקומית היא ארגון מזהם גדול מאוד, בשל אחריותה על האשפה, המים והשפכים.

דימונה, כאמור, היא בין הרשויות שהרימו את הכפפה. מי שהובילה את המהלך היא בלהה גבעון, מנכ"לית עמותת נגב בר קיימא, בשיתוף פעולה הדוק עם ראש עיריית דימונה, מאיר כהן, ועם מ"מ ראש העירייה ומחזיק תיק הסביבה, אלי בורנשטיין. עמותת נגב בר קיימא, שפועלת משנת 1999, נוסדה כדי לעודד ולהגביר את המודעות הסביבתית בקרב כלל התושבים, תוך מעורבות הקהילה והרשויות בתחומי תכנון, סביבה, חינוך וחברה. "בשנת 2005 התחלנו להפוך את דימונה ליישוב בר קיימא, והיום אנחנו יכולים להגיד בגאווה שהצלחנו במשימה. זה לא משהו שנעשה ב'זבנג וגמרנו'. לוקח לפחות שנה-שנתיים עד שמקבלים את התקן, ואחר-כך כל שנתיים צריך לעבור תהליך אישור מחדש. מעקב זה נותן ביטחון שהנושא הסביבתי באמת ייכנס לתוך המערכת", מסבירה גבעון.

*מהי בעצם רשות עירונית סביבתית?

גבעון: "רשות שבה הנושאים הסביבתיים הם 'בילד אין' בקבלת ההחלטות שלה. זה אומר, חיסכון באנרגיה (בתאורת הרחוב למשל), הפחתת זיהום האוויר, חינוך לחשיבה סביבתית במסגרת מערכת החינוך ועוד. ביישוב עצמו עוברים לטיפול בפסולת במשולב עם מיחזור. יש להם גם כוונה להקים תאים פוטו-וולטאים (אנרגיה סולארית, מ' א') על כל מבני הציבור, ואז הם גם יספקו חשמל לרשת ויחסכו בחשמל".

DHL: חוסכים בים, באוויר וביבשה

כאמור, גם ארגונים עסקיים החלו להתעניין ב-IS0 1400. בין החברות שהחילו על עצמן את התקן נמנות כיום כתר פלסטיק, עוגנפלסט, נייר חדרה, גדות, קומברס, אפלייד מטיריאלס, וכן מפעלים קטנים יותר כמו אורן פלמח צובא, אלתם עין השופט ודמאטק. אחת מהחברות שקיבלו את התקן בסוף 2008, היא DHL ישראל.

מדובר בחברת שילוח בינלאומית עם סניף ישראלי, שמעצם מהותה היא אינה סביבתית. זאת, מפני שבפעילותה מעורבים למעלה מ-500 אלף עובדים בכל העולם, העוסקים בין היתר בבלדרות ובהובלות בינלאומית באוויר, בים וביבשה. לצורך כך הם מפעילים ציי ענק של כלים בכל תחומי התחבורה, כולל תעופה, וברור לכל שצריכת הדלק והחשמל של החברה גבוהה מאוד.

כמובן שבמסגרת האווירה הירוקה הגלובלית, נאלצה החברה הבינלאומית להתחיל לחשוב ירוק. לא אחת, בשל דעת הקהל הצרכנית, שהחלה לפתח מודעות מוגברת לנושא הסביבתי וגם לדרוש אותה. אך מה שבאמת משנה הוא לא הסיבה אלא התוצאה - חברת ענק שפעילותה מזהמת רתמה את הכוח שלה כדי לעשות מהפך, כלומר לפעול באופן שייטיב עם הסביבה.

"החברה פיתחה רעיון שידרבן גם את הלקוחות להשתתף איתנו בתרומה לאיכות הסביבה", מסביר אודי שרון, מנכ"ל DHL ישראל, "ואני לא מדבר רק על צמצום הנזק". לדבריו, החברה פיתחה מודל שמחשב את טביעת הרגל הפחמנית, כלומר את כמות הפחמן הדו-חמצני שנפלט לאוויר כתוצאה מהפעילות של כל משלוח: החל מהמשאית שהסיעה את המשלוח מנקודה אחת לאחרת, דרך המטוס שהטיס אותה משם ועד האור במשרדי האריזה. בקיצור, כל הדרך שעוברת החבילה מיציאתה לדרך ועד הגעתה אל הנמען. "הצענו ללקוחות להשתתף בפרויקטים סביבתיים, כמו נטיעת עצים באמזונס. אנחנו אומרים להם מה כמות הפליטות שהמשלוחים שלהם מייצרים, ומאפשרים להם על כל משלוח להתחייב באמצעותנו על פרויקטים סביבתיים".

ההשתתפות בקיזוז האפקט הסביבתי אמנם כרוכה מבחינת הלקוח בתוספת מחיר של 2% מעלות המשלוח, אך לטענת שרון "אנחנו משקיעים בדבר הזה הרבה יותר מה-2% שהלקוח תורם".

למרות שבישראל מנגנון זה של פעילות החברה עדיין נמצא בחיתוליו, שרון מספר ש"החלטנו ליישם את התקן גם בארץ", כולל פעילות לצמצום צריכת החשמל בחברה וטיפול בחומרים מסוכנים ובתהליכים.

"בנוסף", אומר שרון, "אנחנו מתגמלים את העובדים על צמצום הקילומטראז' ברכבי העבודה, כך שאם העובד יורד בצריכה הוא מקבל חצי מהחיסכון בכסף למשכורת או בתלושים".

בנק לאומי:

לא עוצרים בסניפים

גם בנק לאומי הרים את הכפפה הסביבתית, ומזה שלוש שנים הוא מוכר כבעל תקן ISO 14001. "הסניף שלנו בחשמונאים (בתל-אביב, מ' א') הוא הסניף הראשון במדינה שהוא גם ירוק. סניף נוסף, בראש פינה, אמור לקבל את התקן בימים אלה. שם אנחנו כמעט לא נזדקק לתאורה ולמיזוג", אומר משה גנקין, ראש אגף נדל"ן ורכש בבנק לאומי והאחראי על הנושא הסביבתי בבנק.

"בנוסף", מסביר גנקין, "את ציוד המחשבים והאלקטרוניקה שסיים מבחינתנו את תפקידו, אנחנו תורמים או דואגים שיגיע למיחזור. גם הסוללות שאנחנו עושים בהם שימוש הולכות למיחזור. כמו-כן, אנחנו משלמים כדי שכל הנייר שמושלך בסניפי הבנק ייאסף ויועבר למיחזור. בעקבות המודעות, גם הצלחנו להפוך כ-2,500 דו"חות לממוחשבים בלבד".

לדבריו, הבנק לא עוצר בעניין הסביבתי בסניפים, אלא דואג לפעול בנושא גם במסגרת הפעילות הקהילתית: "השנה, כדי להפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלנו, אנחנו מחליפים ל-300 משפחות בלוד דודי חשמל בדודי שמש. כלומר, זהו פרויקט חברתי וסביבתי".

מכון התקנים:

רוב הארגונים לא עומדים בתקן

אז מה למה כל-כך קשה לקבל את תו התקן הסביבתי ISO 14001? ד"ר נצן איל, מרכז נושאי איכות הסביבה ואחריות חברתית במכון התקנים, מסביר: "ארגון שמגיש בקשה לקבל את תו התקן הסביבתי, עובר תהליך שכולל שלושה שלבים. בשלב הראשון אנחנו בודקים שהארגון בחן את כל ההשפעות הסביבתיות שיש כתוצאה מהפעילות שלו. בשלב הבא הארגון צריך לבנות מערכת ניהולית, שכוללת את כל שדרות הארגון. כי זה אמנם נחמד מאוד שמנכ"ל מצהיר 'אנחנו בסדר עם הסביבה', אבל אם העובדים שלו לא מבינים מה זה אומר, מחר הם יכולים לשפוך חומרים מסוכנים מעבר לגדר. שני הדברים ההכרחיים מבחינתנו הם: שהארגון באמת יעשה את העבודה, ושהוא יעמוד בכל דרישות החוק".

*יכול להיות מצב שארגון יבקש לקבל תקן כשהוא לא עומד בחוק הגנת הסביבה?

איל: "זה דבר רווח. החוק בישראל הוא מהמחמירים בעולם, לכן יש בעיה באכיפה שלו ובציות לו. זאת גם הסיבה, שמדובר בתהליך לא פשוט כשבוחנים ארגונים".

*איך מתנהל המעקב?

"אנחנו מגיעים לארגון כל חצי שנה ובודקים, מצד אחד שלא השתנה שום דבר לחומרה, ומהצד השני שהוא עמד בהתחייבויות שלו במסגרת המטרות שהציב לעצמו. הציון במבדק כזה יכול להיות 'מתאים' או 'לא מתאים'. אם הציון הוא 'לא מתאים', הארגון מקבל 'תקופת חסד' של שלושה חודשים, במהלכה הוא נדרש לתקן את הטעון תיקון כדי לקבל ציון 'מתאים' במבדק הבא. אם הוא אינו עומד בכך, אנחנו פשוט מסירים ממנו את התקן".

*איך החלת התקן משפיעה על הארגון?

"בדרך-כלל מדברים על ארגונים בציניות ומניחים שעניינם היחיד הוא לעשות עוד כסף, אבל בפועל הרבה מאוד ארגונים מתחילים לדבר עם העובדים על איכות הסביבה, ובעקבות כך גם משתפרים היחסים הפנים ארגוניים. לא אחת, מפני שהעובדים מבינים שלמעשה מדברים איתם על החיים שלהם, כי מי אם לא הם נושמים את החומרים המסוכנים שבמפעל? הם מבינים ומעריכים את העובדה שהארגון דואג לשלומם".

*היו חברות שהחלו את ההליך ונסוגו?

"בהחלט, אבל עד עכשיו זה קרה לנו בחמישה מקרים בלבד".

*מפתיע לטובה.

"כן. כי רוב הארגונים חושבים שהם לא מסוגלים לעמוד בו ובכלל לא מתחילים את התהליך. לכן, יש לנו רק 361 מפעלים ולא 5,000, וחבל". *