"העולם כבר אינו יכול להרשות לעצמו מכוניות קונבנציונליות"

"העובדה שיכולנו לחצות יבשת עם אנרגיה בחינם עוררה בי התרגשות", אומר מייני, "וכשחזרתי לבנגלור וראיתי את הזיהום ואת עומס התנועה, הבנתי שהכנסת הטכנולוגיה הנכונה למקומות כמו הודו היא בדיוק מה שאנחנו צריכים".

היום עומד היזם בן ה-39 על סף הרפתקה גדולה אפילו יותר. Reva Electric Car, החברה שייסד, מקימה בבנגלור, הודו, מפעל שלדבריו יהיה הגדול בעולם למכוניות נוסעים המונעות אך ורק בסוללה חשמלית.

המפעל יעמיד למבחן חזון שנולד בזכות עקשנותו של מייני ונתמך כספית ורגשית על ידי אביו, התעשיין סודארשן מייני, שעומד בראש מייני גרופ, המתמחה בעסקים נלווים לרכב.

מייני הצעיר, איש גבה קומה וחמוש במשקפיים ובזקנקן, שטלפון חכם תלוי על חגורת מכנסיו, נראה עדיין כמו מהנדס מעמק הסיליקון, כמו בימים שבהם למד לתואר שני בטכנולוגיה חשמלית היברידית באוניברסיטת סטנפורד.

מכונית הנוסעים החצופה למראה של Reva, בעלת האף הבולט, שיש בה שני מושבים לפנים ושניים מאחור, נמכרת בהודו ב-6,132 דולר ובבריטניה ב-7,000 ליש"ט. היא יכולה לנסוע בקצב של 8,000 סיבובי מנוע לדקה, כלומר האצה מהירה להפתיע - כשל מכונית רגילה.

הנהיגה בה קלה - אין מצמדים ואין תיבת הילוכים. התחזוקה פשוטה יחסית - למכונית יש רק 1,000 רכיבים, חמישית ממספר הרכיבים במכונית רגילה.

לשמונה הסוללות במכונית, מחומצת עופרת מסוג EV, נדרשות תשע-עשר שעות לטעינה מלאה בשקע חשמלי רגיל. כעבור שעתיים וחצי הן יהיו טעונות כדי 80%. הטעינה החלקית הזו תספיק לנסיעה למרחק של 80 ק"מ.

מייני מכיר בכך שטווח הנסיעה הזה אינו מספיק כדי להפוך את Reva למכונית המשפחתית העיקרית בשווקים בחו"ל, אך ההגעה לשלב זה כשלעצמה היתה נסיעה מפרכת.

הגיעה העת להמריא

שנה לאחר שסיים את לימודיו בסטנפורד, ב-1993, חבר מייני ללון בל, ממציא וידיד של אביו, שהיה מעורב בפיתוח כריות האוויר בכלי רכב.

החברה הקדישה את שבע השנים הבאות למחקרים בתחום כלי הרכב החשמליים ורשמה עשרה פטנטים. החשוב בהם היה פיתוח ה"מוח", מערכת ניהול האנרגיה של Reva. המוח הזה מווסת את זרימת החשמל מהסוללות למנוע ולמערכות האחרות ברכב. כאשר הסוללה יורדת מתחת לרמת טעינה מסוימת, המכונית עוברת אוטומטית למצב של "שמירה על אנרגיה", כדי להבטיח שהנהג יקבל התרעות רבות ושהוא לא ייתקע בדרך.

ב-2001, השיקו ניימי ובל במסגרת המיזם המשותף שלהם את המכוניות החשמליות הראשונות בהודו ובבריטניה. שם הן נקראות G-wiz. ב-2006, נכנסה למיזם כשותפה דרייפר הארפר ג'רבסטון, חברת הון סיכון מעמק הסיליקון, שהשיגה גם מימון מהקרן העולמית לאיכות סביבה. סך ההשקעה של כל הצדדים מתחילת המיזם הוא 50-60 מיליון דולר.

כדי לצמצם את הוצאות התקורה ולחסוך זמן ניהול, החליט מייני שהטכנולוגיה שעליה מתבססת Reva תהיה מתוצרת בית והעביר את ייצור החלקים לקבלני משנה.

לדבריו, לעבודה בהודו יש האתגרים שלה. למרות שפע מהנדסי התוכנה במדינה, קשה יותר למצוא מומחים בעלי יכולת לפתח כלי רכב מההתחלה. מצד אחר, המהנדסים ההודים מנוסים יותר במציאת פתרונות לקשיים יומיומיים ומודעים יותר לעלויות. "מצאנו שיטות להשיג את המטרות שלנו", אומר מייני.

עד כה מכרה החברה רק כ-3,000 כלי רכב, אך השנה הוא צופה מכירות של עד 2,000 מכוניות, מחציתן בהודו והמחצית השנייה ב-20 שווקים זרים לפחות, כולל נורבגיה, ספרד והפיליפינים - פי שלושה-ארבעה מהמכירות בשנה שעברה. מייני מעריך שזה יהי סדר גודל המכירות גם בשנים הבאות. "עברנו כבר את שלב המבחן האטי. כעת הגיע הזמן להמריא", הוא אומר.

מדיניות הממשל מבולבלת

הממשל הידידותי יותר לסביבה בארה"ב פתח לפניו את צפון אמריקה כשוק אפשרי. באירופה מציעות ממשלות תמריצים לרוכשי רכב חשמלי.

דווקא בהודו, המדיניות ביחס למכוניות חשמליות עדיין מבולבלת. ניו דלהי העלתה והורידה מסים על כלי רכב כאלו כראות עיניה, ואין כל תיאום במדיניות בין מדינות המחוז.

לדברי מייני, הודו צריכה לנקוט מדיניות יזמית יותר ביחס לתעשיות. טכנולוגיות ירוקות מתאימות ליכולות של הודו בהנדסה בעלויות נמוכות, הוא אומר, ואנרגיה נקייה יותר תהיה מכרעת לשיפור רמת החיים של 1.1 מיליארד הודים.

עם זאת, האנליסטים ספקנים ביחס לסיכוייה של Reva להפוך למוצר צרכני המוני ללא עזרה מצד חברות גדולות יותר, והם מסתייגים במיוחד מהקביעה שבעזרת מדיניות נכונה, יוכלו המכוניות החשמליות להיות 10% ממכירות הרכב בהודו ב-2015.

ל-Reva מתחרה רצינית, טאטה נאנו, מכונית הבנזין הקטנה והזולה בעולם, שהושקה באחרונה וכעת נמכרת ב-2,500-3,000 ד'.

ויקאס סהגאל, שותף בחברת הייעוץ בוז אנד קו משיקגו, אומר: "אנחנו מעריכים שב-2015 יעמוד שוק המכוניות בהודו על 2.7 מיליון בשנה. יהיה בלתי אפשרי למכור כלי רכב היברידיים בעשירית מהמספר הזה ללא סיוע של טאטה או של מארוטי (סוזוקי) או יונדאי, המחזיקות יחד 90% משוק הרכב ההודי".

ובכל זאת, חזונו של הסטודנט, שהחל תחת השמים הצלולים של אוסטרליה, ממשיך לקרום עור וגידים. "העולם כבר אינו יכול להרשות לעצמו מכוניות קונבנציונליות", אומר מייני. "מנקודת מבט של יצרן כלי רכב, אם אתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה". *