ניצחון לעו"ד וינרוט: לא התקבלה בקשת עורקבי ובן-עמי לביטול פסק הבוררות של וינוגרד

עזרא עורקבי ועו"ד שחר בן-עמי טענו כי השופט בדימוס אליהו וינוגרד, ששימש כבורר בסכסוך בין הצדדים, אינו אובייקטיבי ולכן פסק לטובת וינרוט ודחה את תביעתם

ניצחון לעו"ד יעקב וינרוט בסכסוך בינו לבין עזרא עורקבי ועו"ד שחר בן-עמי: בית המשפט המחוזי בתל-אביב לא קיבל את בקשתם של עורקבי ובן-עמי לבטל את פסק הבוררות שנתן השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד לטובת וינרוט ולהעביר את וינוגרד מתפקידו.

עורקבי ובן-עמי הגישו נגד וינרוט תביעה בסך 4.5 מיליון שקל בגין סכסוך סביב הסכם בין הצדדים לחלוקת רווחים מעסקאות במקרקעין השייכים לפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים. עורקבי ובן-עמי טענו כי וינרוט הונה אותם בכך שהסתיר מהם את העובדה שהרוויח בעסקה כ-2.5 מיליון דולר, וטען כי הרווח הסתכם ב-150 אלף דולר.

וינרוט אישר כי קיבל שכר-טרחה בסך כ-2.5 מיליון דולר, אך טען כי לשניים אין זכות בכספים, משום שהסכם חלוקת הרווחים התגלה כבלתי ניתן לביצוע. בית המשפט הורה להעביר את הסכסוך לבוררות בפני וינוגרד, שדחה ביוני 2006 את תביעתם של עורקבי ובן-עמי.

השניים הגישו בקשה לביטול פסק הבוררות ולהעברת וינוגרד מתפקידו, בטענה כי אין להם אמון באובייקטיביות של הבורר. הם ביססו את טענתם על קלטת בה נשמע וינרוט אומר לעורקבי: "אני רוצה לקחת את האיש הכי הגון בעולם... וינוגרד בתור בורר מקובל עליי, זה בן אדם שלי".

וינוגרד ווינרוט בתגובה הכחישו כי קיים כל קשר ביניהם. וינרוט טען כי עורקבי ובן-עמי רקמו עלילה נלוזה נגד וינוגרד, כיוון שפסק נגדם.

עיוות בדיעבד

השופט מגן אלטוביה קבע כעת כי כוונתו של וינרוט באומרו "וינוגרד בן אדם שלי", בהקשר בו נאמרו הדברים, היא היותו של וינוגרד איש חכם, הגון ומקובל על וינרוט, ומי שווינרוט סומך עליו ועל שיקול-דעתו. לכן, נקבע, אין באמירה זו עילה לביטול פסק הבוררות או להעברת הבורר מתפקידו.

אלטוביה ציין כי השכל הישר אומר כי לו היה וינוגרד אכן "איש של" וינרוט במובן שהוא מוטה לטובתו - וינרוט לא היה חושף זאת בשיחה עם עורקבי בתור טיעון, לפיו וינוגרד הוא בורר ראוי. לדבריו, עורקבי ובן-עמי גם לא יכלו להצביע על שום פרט שמצביע על מהות הקשר בין וינרוט לווינוגרד.

אלטוביה הדגיש כי העובדה שעורקבי הסכים למינוי וינוגרד לבורר, והדברים שבקלטת נאמרו באופן גלוי כלפיו, מעוררת "תהייה אם אין מדובר בטענה מגויסת שלאחר מעשה, בעיוות בדיעבד, שספק אם הוא בתום-לב, לכוונת אמירתו של וינרוט".

לדבריו, עורקבי ובן-עמי "מטילים צל בטענותיהם על יריבם, וחמור מכך על הבורר וינוגרד, בלא בסיס, ואין להסכין לכך".

עם זאת, החליט אלטוביה כי יש מקום לאפשר לווינוגרד לבחון לגופה את הטענה של עורקבי ובן-עמי, לפיה כל החומר שהורה להם למסור לווינרוט נמסר הלכה למעשה (בשל אי-מסירת כל החומר שבידיהם לווינרוט, הכריע וינוגרד בהליך על סמך כתב התביעה בלבד). בהתאם לממצאיו יקבע הבורר אם פסק הדין שנתן יישאר על כנו או שיש לשוב להליך הבוררות.

לדברי אלטוביה, אם יקבע וינוגרד כי פסק הדין שריר וקיים - אזי פסק הבוררות מאושר, כפי שביקש וינרוט; ואם יקבע לשוב להליך הבוררות - ממילא בטל פסק הבוררות. (ה.פ. 872/06).