הכל למען הרייטינג

3 אירועים השבוע מראים איך התקשורת הופכת סיפור למציצנות הכי שטחית שאפשר

1. האמא המרעיבה

העיתונות, כהרגלה בשנים האחרונות, ממש מלקקת את האצבעות כשנופל לידיה סיפור טרגדיה אישי. נו, בטח. זה צ'אנס נפלא לקדם את עצמה. רק שסיפורי זוועות, לא בהכרח מייצגים משהו רחב, וסיפור האמא המרעיבה, קיצוני ומחריד ככל שיהיה, הוא סיפור על אמא מופרעת שהתעללה בבנה הפעוט, אך למעשה מייצגת רק את עצמה. את התופעה המדאיגה באמת שמאחורי הסיפור, אף אחד לא ממש דואג להבליט. למה? כי אין לה רייטינג. את מי זה מעניין שבעיית הפיצול התרבותי בין החילוניים לחרדים רק הולכת ומחריפה, ולא יימצא האדם בממשל הנפלא שלנו שינסה להתחיל תהליך של ריפוי לתופעה החולנית הזאת? את מי זה מעניין שאוכלוסייה של מגזר שהולך וגדל בקצב מסחרר, ממומנת בידי אוכלוסייה שקצב הגידול שלה נמוך בהרבה, והיא כורעת תחת עומס מסים ומטלות ציבוריים, בעוד הקבוצה השנייה מגדילה את כוחה בכנסת וממשיכה לסחוט עד שלא יישאר מה? הסיפור הזה אינו מטופל בתקשורת, אולי רק בשוליים. תמונות ענק של החרדים המתפרעים או של הילד המורעב יהיו מלוות בכותרות מתסיסות שתפקידן היחיד הוא לגרום לנו לרצות עוד. ולצידן? אין איש שיבוא ובאופן אינטליגנטי ינסה לקרוא לשינוי אמיתי. בטח שלא באופן בולט, או משכנע, או בעיקר קונסיסטנטי. למה? כי הדבר היחיד שהולך פה, זה פופוליזם. פופוליזם, כידוע, מביא רייטינג. אז מה יצא? במקום דיון שעשוי להביא לתיקון כלשהו בעיוות, אנחנו מקבלים עוד דיון קקופוני מלווה בהמון תמונות זוועה, ושום שורה תחתונה שאולי תשנה כאן משהו.

2. ערוץ 10

גם במקרה של הערוץ החבוט ביותר בארץ, הפופוליזם חוגג. הטאלנטים הם אלה שתופסים את הבמה, לטוב ולרע. זו הייתה טעות אמיתית של ערוץ 10 להשתמש בטאלנטים לקמפיין שלו מול משרד התקשורת והרשות השנייה. מצד אחד, הסלבס בהחלט משכו "צומי". מצד שני, הם גם משכו אליהם המון אש, והיטו את כל הדיון למקום הפופוליסטי, הכלל לא רלוונטי. מישהו בכלל יודע מה בעצם ערוץ 10 רוצה, וממי הוא רוצה את זה? לא, וזאת משום שהמסר של ה"קמפיין" המתוזמר הוא לא קוהרנטי ולא ברור, אלא בעיקר רועש. מוזר, כי מי אם לא ערוץ 10 אמור להכיר את חוקי התקשורת בישראל? מסתבר, שהסנדלר, גם אם הוא טאלנט טלוויזיוני, הולך יחף.

שכר הטאלנטים הוא אולי מקומם כשהם יוצאים להפגין בעד הקלות כדי שיוכלו להמשיך להרוויח אותו, אבל תכלס - הוא אינו רלבנטי למצב הערוץ. למרות זאת, התקשורת נמשכה לדון דווקא בו, לתקוף או לגונן, במקום לנסות להבין, מה לעזאזל לא בסדר במבנה הרגולטורי המסורבל והמטורף של שוק הטלוויזיה, ואיך פותרים אותו לרווחת כולם. כן, כולל לרווחתו של הציבור, וכן, אפילו לרווחתם של הטאלנטים.

בסופו של דבר, הקמפיין של ערוץ 10 קיבל המון אינטשים וזמן אוויר, אבל ספק אם ישיג מטרה אמיתית. גם בגלל שהשימוש בטאלנטים סוחף המון ביקורת ובמקום להועיל רק מזיק, וגם בגלל סיבה נוספת. אולי הבעיה האמיתית של ערוץ 10 היא שהוא כבר צעק כל כך הרבה פעמים "זאב", עד שהפעם, אף אחד כבר לא מאמין לו.

ממה שמסתובב היום בקרב הברנז'ה, בהחלט יש מצב שהקמפיין המרושל הזה, אחרי מספר לא מבוטל של קמפיינים מפוספסים לאורך השנים, יעלה הפעם לערוץ בקיומו. כרגע נראה שרוב הציבור מפהק נוכח הקריאות לא לתת לערוץ 10 למות, פשוט כי הם נשמעו כבר יותר מדי פעמים בעבר. אז למה להאמין להן דווקא עכשיו? כנראה שרק כשהמסך יוחשך, נאמין שזה דווקא אפשרי שערוץ טלוויזיה מרכזי ייסגר בישראל. בואו נגיד כך: מהדרך שבה מסוקר מצבו של הערוץ בתקשורת, אי אפשר להבין שהפעם זה באמת אחרת, למרות שזה דווקא כן.

3. גדר ההפרדה

בשבוע שעבר הגיעה סלקום לכותרות של ה"וושינגטון פוסט" וה"ניו-יורק טיימס". לא, לא בגלל איזה ביצועים פיננסיים יוצאי דופן או פריצת דרך טכנולוגית שמונעת קרינה, אלא בגלל סרטון פרסומת, שבו נעשה שימוש שנתפס כלא מספיק פוליטיקלי קורקט בגדר ההפרדה. העיתונות אצלנו מיהרה להגיב ולסקר בעצמה את התגלית המרעישה, ובמקרה או שלא, הגדר פתאום חזרה לפריים טיים התקשורתי, וגם כיכבה בציטוטים עקיפים שקשורים לאובמה ולתפיסתו העתידית את מהותה של הגדר המושמצת ביותר בעולם.

כולם רק שוכחים דבר אחד - הגדר המכוערת הזאת לא קמה כדי להתעלל בפלסטינים, אלא כדי למנוע כניסת מחבלים מתאבדים לשטחה של ישראל. זוכרים את התקופה שאוטובוסים היו מתפוצצים פה כמו פופקורן? שמתם לב שזה נגמר? לא יודעת, אבל יש מצב שלגדר יש חלק בזה. רק שבסיבה לכל זה, התקשורת שלנו לא מתעסקת, וכרגיל, בעקבותיה, גם לא התקשורת הזרה.

במקרה או שלא, השבוע גם עבר מייל ויראלי כזה, שמראה תצלומי גדרות מכוערות נוספות שהוקמו על-ידי מספר גדול של מדינות בעולם שרצו להגן על עצמן מפני כל מיני דברים. קוריאה הדרומית הרימה חומה כזו על הגבול עם קוריאה הצפונית, סעודיה בנתה חומות על הגבול עם תימן וגם על הגבול עם עירק, בבוטסוואנה יש קיר שמונע מחיות חולות לעבור את הגבול עם זימבבוואה, וגם ארה"ב בולמת כניסה לא חוקית של מקסיקנים מסכנים בעזרת חומה משלה.

מעניין, שהיום עובדות כאלה עוברות רק במייל. מאחד לאחר, בשרשרת ארוכה. ראיתם? חובה לפתוח! תעבירו הלאה! אתם מן הסתם מכירים את זה. מה זה מוכיח? שכנראה בכל זאת יש בעובדות כאלה עניין. רק שהתקשורת המסורתית, גם שלנו, גם הזרה - יש לה אג'נדה משלה, והיא אחרת. אותה לא בהכרח מעניין לעסוק בעובדות.