גישור ייצוגי

בתי המשפט הדנים בתביעות ייצוגיות ממעטים להפנות את הצדדים לגישור. מדוע?

בתי המשפט הדנים בתביעות ייצוגיות ממעטים להפנות את הצדדים לגישור, למרות שלנוכח מאפייניה היחודיים של התובענה הייצוגית, הליך הגישור פשוט "נתפר למידותיה".

התובענה הייצוגית כבר הפכה למוסד מוכר בערכאות המשפט. מהליך "מונסטרוזי" (כפי שכינה אותו אחד מהשופטים הבולטים בארה"ב), שהיה חשש רב מפני הפעלתו ושימוש לרעה בו, הפכה התובענה הייצוגית לכלי אכיפה ממשי של שלטון החוק בישראל. לאחרונה, גם בעקבות חקיקת חוק תובענות ייצוגיות החדש בשנת 2006, רבות הבקשות לאשר תביעות כייצוגיות, ויותר מבעבר - הן מתקבלות ומאושרות להתנהל כייצוגית.

הגישור הינו הליך חלופי לפתרון סכסוכים (ADR), שתפס גם הוא תאוצה רבה בשנים האחרונות. ייחודו של הגישור הוא בחתירתו לגיבוש הסכמה בין הצדדים, במקום לכפות הכרעה על צד כלשהו. הגישור הפך לרכיב משמעותי של פתרון סכסוכים בארץ, עד כדי קביעת חובת השתתפות בהליך של מעין "קדם-גישור" (שאין חובה, כמובן, לסיימו בהסכמה) בתיקים מסוימים המוגשים לבית המשפט.

הגישור עשוי לספק פתרונות הולמים גם להליך הייצוגי. מאפייניה של התובענה הייצוגית מדגישים את יתרונות הגישור כדרך ראויה לסיום סכסוכים. ידוע הוא שהליך התובענה הייצוגית ארוך ומייגע. פעמים רבות ההליך הופך לעתיר התדיינויות ומגיע ליותר מערכאת ערעור אחת, עד לקבלת הכרעה סופית.

פרשת הסיליקון בחלב של תנובה הגיעה לכלל סיום בערכאה ראשונה בבית המשפט המחוזי, רק לאחר 13 שנים וכעת עומד התיק בפני ערעור בבית המשפט העליון. אין זה מופרך להניח, כי ניהול תובענה ייצוגית עד תומה עלול לארוך גם עשור ויותר. ניהול תובענה ייצוגית, החל משלב הגשת הבקשה לאישור התובענה, דרך אישורה כייצוגית וכלה בקבלת הכרעה שיפוטית - עלול להיות כרוך במשאבים רבים ועלויות כספיות ניכרות לכל הצדדים.

הגישור יכול, איפוא, להבהיר את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ואת האינטרסים הדורשים התייחסות וטיפול, עוד בטרם השקיעו הצדדים מאמצים ניכרים, ובטרם חלפו שנים רבות. האתגר הכרוך בתובענה הייצוגית אינו שמור רק לצדדים המתדיינים, שכן התובענה מאתגרת גם את מערכת המשפט. מורכבותה, היקף הבדיקות שהיא דורשת, מחייבים טיפול מיוחד מצד בתי המשפט. יישוב הסכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט יתרום רבות להקלת העומס בערכאות ולחיסכון בזמן שיפוטי.

בתביעות מסוימות, בהן סכום התביעה האישית הוא נמוך, נראה כי המניע האמוציונאלי הוא העיקרי שמדרבן את התובעים. הליך הגישור הוא זירה אופטימלית לקבלת מענה הולם לרגשות של כעס, עלבון וכיוצ"ב. במקרים אחרים, הרוח החיה שמאחורי ההליך הוא דווקא עורך הדין. במקרה כזה, ראוי ליצור דיאלוג שיהיה מבוסס על מיומנות ומקצועיות משפטית. הליך גישור הנערך בידי עורכי דין המכירים את תחום התובענות הייצוגיות, את מתכונת הסדרי הפשרה הנערכים במסגרת זו, ואת פסיקת בתי המשפט, ייצור עבור עורכי הדין מסגרת מתאימה.

רבות דובר על הקושי הגלום בבעיית ה"נציג", דהיינו, על התנגשות האינטרסים של התובע המייצג או של בא-כוח המייצג, עם אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת. לעיתים, נדמה כי צדדים הבשלים להגיע להסכמה ביניהם, חוששים מפני יצירת מראית עין של ניגוד עניינים בהסכם הפשרה. גישור אובייקטיבי, ששכרו אינו תלוי בתוצאות ההליך, יסייע לצמצם ניגוד עניינים פוטנציאלי.

מגשר עשוי גם לחסוך את הצורך במינוי "בודק", הנדרש על-פי חוק תובענות ייצוגיות. באחת התביעות (יפעת נ' דלק מוטורס בע"מ - ת"א 1012/02) מזכיר בית המשפט את העובדה כי שכר-טרחת עורך הדין המייצג נקבע במסגרת גישור, כשיקול באישור הפשרה שהושגה באותו עניין. באופן דומה, יכול בית המשפט לראות בגישור אמצעי להבטחת הסדר ראוי וצודק, שאולי מייתר את הצורך ב"בודק".

בדרך כלל ובאופן טבעי, מוגשת הבקשה לאשר תביעה כייצוגית כאשר קיימים פערי מידע גדולים בין התובעים לנתבעים. לרוב, מחזיקים הנתבעים בידם את המידע - המפתח - לבחינת הסיכונים והסיכויים של התביעה הייצוגית, להיקף הקבוצה, ולגודל החשיפה הכספית. הליך הגישור, שהוא חסוי וסודי, מאפשר לטפל בשלב מוקדם יחסית, גם במידע שלרוב היה נחשף בשלבים מאוחרים ביותר של ההליך. נוסף לכך, ניתן לעשות שימוש יעיל גם באפשרות לחשוף מידע בפני המגשר בלבד.

לסיכום, הגישור מותאם מאין כמוהו לסיום הליכים ייצוגיים ועשוי להניב לצדדים ולמערכת המשפט דרך יעילה וראויה להגיע לתוצאות בפרק זמן קצר, ומבתי המשפט ייחסך הצורך מדיונים ארוכים וסבוכים.

* הכותב, שותף במשרד עוה"ד גורודיסקי ושות', עוסק בתביעות ייצוגיות.

צרו איתנו קשר *5988