אושר הסדר הנושים של ילדותי; יהודאי הסכים לתנאים של אלשיך

אלשיך התנתה את אישור ההסדר בכך שבעלי השליטה אתי ואודי צאיג יסכימו להיחקר על נסיבות קריסת החברה ואף יוסיפו "תרומה אישית" של 150 אלף שקל, וכן בכך ש-27.5% מהמניות לא יועבר למשקיע אלא לנאמן

שופטת הפירוקים התל-אביבית, ורדה אלשיך, אישרה את הסדר הנושים המתוקן לרשת בגדי הילדים "ילדותי", בכפוף ל-3 תנאים שאם לא יתקיימו - יוצא לרשת צו פירוק.

למעשה, הכדור עבר לקבוצת יהודאי, שאתמול (ד') נסוגה לכאורה מהצעתה לרכישת הרשת, אך היום (ה') אמרו ל"גלובס" גורמים בקבוצה כי יקבלו את התנאים של אלשיך.

לאורך פסק הדין ניכרת המתיחות בין אבנר יהודאי לאלשיך, שמטילה עליו במפורש את האחריות לגורל הרשת. "הכדור עובר למגרשו של המשקיע: האם ליטול לידיו את החברה בתנאים דנן - או שמא לבחור לסגת מהצעתו, על כל המשתמע מכך לגבי גורל החברה ובעלי מניותיה, באורח שיוכיח כי לא שיקולים עסקיים לגיטימיים עמדו לנגד עיניו, אלא השגת תכלית המנוגדת לדיני חדלות הפירעון, בדרך לא דרך".

3 תנאים

3 התנאים של אלשיך הם הסכמת בעלי השליטה, אתי ואודי צאיג, להיחקר על נסיבות קריסת החברה; הם יוסיפו "תרומה אישית" של 150 אלף שקל (בנוסף ל-200 אלף להם הסכימו קודם) כתנאי להפטר מחובותיהם האישיים; 27.5% מהמניות לא יועבר לידי המשקיע אלא לידי הנאמן וישועבדו לטובת החוב לנושים בעלי ערבות אישית.

לתנאי השלישי התנגד יהודאי, ואלשיך כותבת כי בהמשך התעקשותו בנושא הוא "מכשיל בשתי ידיים את אישור ההסדר".

אלשיך העלתה חשד כי בני-הזוג צאיג והמשקיע יהודאי קשרו ביניהם קשר נסתר שמטרתו להכניס משקיע שיציל את החברה, ימשיך להעסיק את בני-הזוג ולהעניק להם מניות או אופציות בחברה, מבלי שחובותיהם של צאיג לנושים ישולמו במלואם. "קשה עד מאוד להשתחרר מתמיהה אודות טיב הקשר ביניהם".

היא הסבירה כי התנגדותה לאישור הצעת ההסדר המקורית נבעה מכך שהזוג צאיג שומר בידו 27.5% ממניות החברה, בזמן שהוא תורם תרומה אישית נמוכה ביותר של 200 אלף שקל תמורת הפטר מערבויות אישיות בסך 5.6 מיליון שקל שניתנו לחלק מהנושים. ב"הצעה המתוקנת" הסתבר כי ה"שיפור" אינו אלא שהמניות יועברו ליהודאי, מבלי שהוא יוסיף ערך או תשלום כלשהו להצעתו המקורית, שניתנה בעד רכישת 72.5% ממניות הרשת.

מצב זה, קבעה, אינו רק "לעג לרש - אלא שהוא מגביר אף עוד יותר את התהייה בדבר קשר נסתר כזה או אחר בין בעלי המניות למשקיע". לדבריה, בדיון אתמול "יצא המרצע מהשק (בהתנגדות יהודאי לתנאי השלישי), והוכח למעשה החשד לפיו לא נועדה העברת המניות למשקיע מלכתחילה, אלא בכדי לשמר לזוג צאיג את אותו נתח מן החברה, באורח אשר יותיר אותו מחוץ להישג ידם של הנושים. זאת כאשר בידם השנייה מבקשים בני-הזוג צאיג הפטר, וטוענים כי אין בידם נכסים כלשהם מלבד הדירה, וכי הם נכונים לוותר על אותן מניות עצמן".

אמנם בסוף הדיון היה מוכן יהודאי להסיר את התנגדותו, אך עמדתו נותרה "אותה הגברת בשינוי אדרת", באשר הוא סירב להתחייב לדרישת הנושים בעלי הערבות האישית להימנע מדילול אותן מניות בתקופת ההסדר.

"לכשכש בכלב"

אלשיך הדגישה כי עיקר התסבוכת והמכשולים לאישור ההסדר נובעים לא מהצעת ההסדר לחברה עצמה (הגם שאף היא נמוכה למדי), אלא אך ורק בשל ההתעקשות "להצמיד" אליו הפטר מיידי ומוחלט של בעלי המניות מערבויותיהם האישיות - מצב שניתן להמשילו ל"הזנב מכשכש בכלב".

לבסוף ציינה כי בניגוד לפרסומים בעיתונות, מבחינתה אין פסול בעצם עירובו של מציע פוטנציאלי כמממן של ההקפאה - ובלבד ש"הצעת המימון אינה מקנה לו יתרון בלתי הוגן החורג מעצם המימון והמעורבות בענייני החברה בתקופת הביניים". (פש"ר 1997/09).

צרו איתנו קשר *5988