כאחרון הרוקדים על הדם

מירב מורן היא עורכת מדור המאמרים וטורי הדעה באתר גלובס

כמי שנראה בעיני ציבור הצופים כאחרון הרוקדים על הדם, התייצב אמש מייק האמל, יו"ר איגוד ההומואים והלסביות והכריז "הגענו למעמד מדינה שבה שנאה היא הסטנדרט". האמל הוסיף חטא על פשע כשהפנה אצבע יציבה לכיוון האשמים, לכאורה, וטען כי את הקרקע למעשה הנורא הכשירו רבני ש"ס ומנהיגיה, ואף נקב בשמות: אלי ישי ושלמה בניזרי. הדברים נאמרו מול מצלמות ערוץ 10 ו-2, צוטטו בחלקם בעיתוני הבוקר, ולפני שהתבררו פרטי המקרה ומניעיו של הרוצח.

הדברים גם נאמרו בטרם (תסלחו לי) יבש הדם במרתף שבו התקיימה פעילות בני הנוער ההומו-לסבי ובשעה שבבתי החולים וולפסון ואיכילוב, שכבו 12 פצועים, בהם כאלה שנשקפה סכנה לחייהם ובשעה שבשני בתים בעיר לא התכוננו, שתי משפחות, לבשורה שנחשבת לקשה מכול.

מיד עם היוודע המקרה, העיד היו"ר על עצמו, הוא מיהר לזירת האירוע. ואני אומרת, לא לשם היית צריך לשים פעמיך יו"ר יקר, כי אם לפתח בית החולים שאליו הובהלו נפגעי הירי.

הפצועים הם בני נוער שסיכוי גדול שהמקרה פגע ברקמת מערכות היחסים השבירות שהם מקיימים עם הקרובים להם, שאינם יודעים על נטייתם המינית הנחשבת לחריגה. כמעט ודאי שבין הפצועים ובני משפחותיהם היו אמש מי שחוו הלם כפול - הלם הפציעה והלם חשיפת הסוד, ואלוהים יודע איזה כואב יותר ומסובך יותר להתמודדות.

ההבדל בין פוליטיקאי למנהיג הוא שפני הראשון להשגת כוח ושליטה והוא אינו בוחל באמצעים ומניפולציות כדי להשיגם; פני המנהיג, לעומת זאת, מופנים כלפי הציבור, ובראש מעיניו דאגתו לטובת צאן מרעיתו ושלום אנשיו.

בימי הפיגועים הקשים בשנים 1995 ו-2001 השמיצו אנשי השמאל הליברלי, ההומאניים בעיני עצמם, את בנימין נתניהו, על הציניות שבה ניצל את המאורעות לגריפת הון פוליטי. ביבי, אז יו"ר האופוזיציה ומועמד לראשות ממשלה, היה שש אלי כל פיגוע ואץ להתייצב בזירה המדממת לנגד המצלמות, גורף כל קמצוץ זמן מסך וסוחט כל טיפת אהדה שפיגועי ערבים נגד יהודים יכולים היו (ויכולים עדיין) להניב למפלגתו.

האמל, אולי איש שמאל, ודאי ליברל והומאני בעיני עצמו, עשה אמש בדיוק את אותו הדבר - ובמקום להתייצב לצד בני הנוער הנבוכים והכואבים, לתווך בינם לבין קרובי משפחתם ההמומים, לפשר, להסביר ולשכך - התייצב מול כלי התקשורת ופיזר הצהרות מלהיטות ומסכסכות.

בכך הוכיח האמל שהוא הרבה יותר פוליטיקאי ממנהיג, והרבה יותר ציניקן מרועה קהילה.

צדיק בסדום

בשולי הדברים ראוי לשבח את חבר הכנסת ניצן הורוביץ שהוכיח בתגובתו את עוצמתו העצומה של איפוק, בייחוד ברגעים שקשה לנקוט בו.