חילופי מנכ"לים בחברות ישראליות, ולא רק ציבוריות, הפכו בשנה האחרונה כמעט למגיפה.
ארז ויגודמן פרש מ
שטראוס גרופ,
צבי זיו פרש מ
בנק הפועלים,
ליעד כהן עזב את
תנובה,
דורון גודר עזב את
צים; ואילו בזירה הנאסד"קית חווינו לאחרונה שתי פרישות של מנכ"לים וותיקים בשתיים מהחברות הישראליות הדומיננטיות הנסחרות בשוק ההון האמריקני -
חיים שני פרש מניהול
נייס לאחר שמונה שנים וחצי, ו
צבי פרידמן פרש מניהול
אלווריון אחרי ארבע שנים בתפקיד.
"קשה להגיד שיש סיבה אחת משותפת לפרישות הללו ולאחרות שלבטח עוד יבואו בעתיד", אומרת נורית ברמן, יו"ר קבוצת עמדה לליווי תהליכי שינוי ארגוניים, בראיון ל"גלובס". "אני מניחה שחיים שני, שהצעיד את נייס קדימה, הרגיש ש'היה לו מספיק' והוא רוצה ללכת הלאה, ואף מצא לעצמו מטרה ערכית - לתרום למדינה. מבחינתי, שני יצא למילואים למען המדינה". שני, נזכיר, מונה למנכ"ל משרד האוצר.
ברמן מאמינה כי שני אינו היחיד שעוזב את תפקידו על רקע כזה. "יש מנכ"לים רבים שחוו שנים ארוכות של עבודה שמטרתה העיקרית היא יצירת ערך לבעלי המניות. מצד אחד זה מעצים, מגדיל את האגו ומאתגר, אך מצד שני אני מניחה שאצל חלקם עולה השאלה 'למה אני עושה את זה'. ולכן, מנכ"ל שכבר עשה לביתו וחש שעמד באתגר שכמוהו לא יעשה עוד, מעוניין לתרום, וכך יוצא שחלקם תורמים בענף שבו הם התמחו - הענף הכלכלי", מוסיפה ברמן.
אך ברמן מאמינה שיש סיבה נוספת לחילופי המנכ"לים התכופים. "המשבר הכלכלי הנוכחי יצר |Paradigm Shift (שינוי תבניתי), ורק מנכ"לים שידעו לנהל חברות עם פרדיגמות מן העבר, יוכלו לנהל גם את הפרדיגמה הזו. במקרה של אלווריון, לדוגמה, מדובר בחברה שעברה טלטלה טכנולוגית, ואין ספק שכדי שהחברה תוכל לבצע את הפרדיגמה הנוכחית היא צריכה להמציא את עצמה מחדש. לא בטוח שאותו מנכ"ל שהביא אותה להצלחה בתקופות מסוימות הוא זה שמתאים לעשות את אותו Paradigm Shift".
מטבע הדברים כשמנכ"ל פורש מתעוררת השאלה מי יחליפו - האם דירקטוריון החברה יצניח מנכ"ל חדש מבחוץ או ימנה לתפקיד מישהו מבפנים שסומן כיורש, כמספר 2, גם אם לא באופן רשמי. במקרה של נייס ראינו שהחברה בחרה להצניח מישהו מבחוץ (זאבי ברגמן, שהיה בעברו מנכ"ל קומברס), וגם באלווריון נראה כי יובא מישהו מבחוץ.
סימון מספר 2 - לא בהכרח נחוץ
ולכן, נראה כי התיאוריה לפיה ארגון חייב לסמן מספר 2 למנכ"ל הולכת ומתפוררת. התיאוריה אומרת שקיומו של מספר 2 בארגון מהווה אינדיקציה לכך שהארגון מכין עצמו להעברת שרביט חלקה, נטולת זעזועים ורוויית ודאות.
כך מועבר מסר של רוגע לבעלי המניות ולעובדים, ונפתח אופק קידום ברור למנהלים בכירים אחרים בארגון.
אך תיאוריה לחוד ופרקטיקה לחוד, שכן הפרקטיקה של עולם העסקים היא הרבה יותר מורכבת ודינמית. ציניקנים ימהרו להגיד שמנכ"ל חכם לא מסמן לעצמו יורש. ראשית, כדי שלא יהיה קל להחליף אותו. שנית, כדי שהיורש שיבוא יחווה תקופת הסתגלות לא פשוטה בתפקיד, מה שיעלה את קרנו של המנכ"ל הפורש. עם זאת, מעבר להסתכלות הצרה והפרסונלית יש לא מעט אספקטים שמשפיעים על כך שתפקיד מספר 2 בחברה לא תמיד מוביל למספר 1.
קחו כדוגמה את אמדוקס. במשך שנים דב בהרב שימש כמנכ"ל וסגנו היה אלי גלמן. משום מה, היה זה דווקא גלמן שפרש. מספר 2 הבא אחריו היה גיי דובואה הצרפתי שהיה מנכ"ל חברת קרמר שרכשה על-ידי אמדוקס - גם הוא פרש, ובהרב עדיין משמש מנכ"ל אמדוקס.
דוגמה נוספת היא זו של נס טכנולוגיות. כשרביב צולר כיהן כמנכ"ל היה ברור שאיציק אידלמן, לשעבר סמנכ"ל הכספים של סלקום, שקיבל הבטחה להיות מספר 2, ימונה למנכ"ל בתום כהונתו של צולר. צולר פרש בטרם עת, ושכי גרליץ, לשעבר שותף ומנהל בקרן אייפקס וסמנכ"ל בכיר באמדוקס, מונה למנכ"ל. כמו במקרה של אמדוקס, אפשר רק לנחש מה קרה שם בחדרי חדרים, אבל התוצאה הייתה זהה - מספר 2 המיועד לא מצא עצמו על כס המנכ"ל.
"חברה בריאה תמיד מסמנת 'נהגי משנה' ולעיתים אף יותר מאחד", אומרת ברמן כשאנו מבקשים לשמוע את דעתה בנושא.
במקרה של שטראוס גרופ ההחלטה על זהות המנכ"ל הבא נפלה שנתיים-שלוש לפני פרסום ההודעה הרשמית. בעסקים משפחתיים, דוגמת שטראוס, בהם בעל השליטה חושב חמש או עשר שנים קדימה, אין יותר מדי הפתעות. בעל השליטה נפגש עם המחליף המיועד מחוץ למשרדי החברה, ולבסוף מודיע לו שיש לו שנתיים-שלוש להכין עצמו למשימה. לפעמים המנכ"ל הנוכחי מעודכן, ולפעמים לא. מה שבטוח - כמעט תמיד יש סמנכ"לים שנעלבים ומתפטרים, אך על כך אפשר לומר "הייתם צריכים לדעת".
פנימי מול חיצוני
*סימון מספר 2 יכול גם ליצור לא מעט מלחמות אגו ופרישות של מנהלים בכירים, גם אם לבסוף מוצנח מנכ"ל מבחוץ.
ברמן: "אין אמת אחת. מדובר בפונקציה של תרבות החברה ומצבה העסקי. יש חברות שכלל אינן יכולות לסמן מספר 2, כי אין להן את כוח האדם הפוטנציאלי. מניסיוני, כשחברה מחפשת מחליף למנכ"ל תמיד יש שני מועמדים פנימיים, מלבד החיצוניים, ולעיתים נבחר מועמד פנימי כי מדובר בשאלה של מחיר".
כשברמן מדברת על "מחיר" היא אינה מתכוונת לעלות שכרו של המנכ"ל החדש, כי אם לשינוי שהחברה עוברת כשהמנכ"ל מתחלף. "כניסה של מנכ"ל חדש מבחוץ יכולה ליצור רווחים אך יש לה גם מחירים. לכן, לעיתים ארגון ממנה מועמד פנימי לתפקיד - גם אם הוא פחות מתאים מהחיצוני - כדי לא להפסיק תהליכים שכבר החלו בארגון, וכך לא לשלם את 'המחיר'".
למען האמת, אצל מרבית החברות הישראליות שנסחרות בנאסד"ק אין יורש מוצהר, והעובדה שאצל רובן אין בעל שליטה מותירה את בחירת המנכ"ל החדש בידי הדירקטוריון - כוח עצום כשלעצמו. "כשחברה צריכה שינוי כמו להמציא עצמה מחדש - עדיף שהיא תבחר מועמד חיצוני לתפקיד המנכ"ל ולא פנימי, כי לפנימי יהיה קשה יותר לבצע את השינוי", אומרת ברמן.
"לעומת זאת, אם החברה נמצאת במסלול שהוא מותווה התפתחות, והוא נכון עבורה, וימנו לתפקיד המנכ"ל מישהו מבחוץ שיטיל ספק באותו מסלול, החברה יכולה לשלם 'מחיר' בקצב המימוש של אותו כיוון".
*במבט מהצד נראה כי חילופי מנכ"לים אינם יוצרים תנודתיות יתר במחיר המניה כמו בעבר.
"זה תלוי בחברה ובאופייה. בנייס, שהפכה לחברה יציבה, לא נוצרו שינויים דרמטיים במחיר המניה. בנוסף, גם על שמו של המנכ"ל שהובא במקום שני רשומה הצלחה ולכן לא נוצרה דרמה.
"עם זאת, בתוך החברה נוצרת אי וודאות גם אם המנכ"ל החדש ידוע ומוצלח. מבחינת עובדי החברה, בטווח הקצר הם כאילו עוברים לעבוד במקום אחר".
כשהמייסד לא משחרר את המושכות
בלא מעט מהחברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק המנכ"ל הנוכחי הוא גם המייסד (ראו טבלה), ודי אם נזכיר את שמותיהם של גיל שויד, מנכ"ל צ'ק פוינט; לוי גרצברג, מנכ"ל צורן; אלי פרוכטר, מנכ"ל איזיצ'יפ; ראובן בן מנחם, מנכ"ל פאנדטק; ושבתאי אדלסברג, מנכ"ל אודיוקודס שמוביל את החברה מזה 16 שנה.
*כשהמנכ"ל הוא גם המייסד הרבה יותר קשה לו להיפרד ממושכות הניהול.
"זה נכון, וכשהוא עושה זאת ההחלפה הרבה יותר דרמטית. זה מה שקרה בנייס כשבני לוין פרש מתפקיד המנכ"ל והעביר את המושכות לחיים שני. נייס עברה אז תקופה לא קלה, וכניסת שני יצרה טלטלה לא קטנה בחברה. עם זאת, אם היו ממנים לתפקיד מישהו מבפנים לא בטוח שנייס הייתה מגיעה למקום בו נמצאת היום".
כהונת מנכ"ל ממוצעת נעה סביב חמש שנים, אך כפי שניתן לראות בטבלה יש גם יוצאי דופן. בל נשכח את גרצברג, שמוביל את צורן מזה 21 שנה (!) ורחוק שנה אחת מגיל הפנסיה - נתון שמעורר את השאלה האם בטווח הבינוני עד הארוך צורן עומדת לקבל לזרועותיה מנכ"ל אחר.
ואם בחילופי מנכ"לים עסקינן, רבים טוענים כי אין מספיק מנהלים מוכשרים בארץ. "לא קם בישראל מנכ"ל שהצליח להקים את הנוקיה הבאה", אומרת ברמן.
*אולי פועלים בינינו מנהלים מוכשרים שפשוט לא משווקים עצמם מספיק.
"יש מנהלים טובים אך אין מספיק מנהלים טובים, וזה נכון לא רק לישראל. תרבות הניהול הכללי צמחה בישראל בשלבים מאוחרים יותר מאשר בארה"ב ואירופה, ולכן נוצרו פחות מסורות, ואולי זה יתרון. אם אנו אכן חווים שינוי תבניתי, ייתכן שמסורות קצת פחות הדוקות יכולות ליצור דור של מנכ"לים שמסוגלים להעביר חברה שינוי כזה".
לטענת ברמן, מאפייני המנהיגות של מנכ"ל הולכים להשתנות באופן דרמטי. "המנהל שעל פיו יישק דבר, שמנהל את הארגון בצורה צנטרליסטית, שחושב שהוא יודע הכי טוב - ארגונים בעלי מנכ"ל כזה נחלשים עם הזמן. המתחזקים הם ארגונים שדוגלים בשיטה של Executive Intelligence (אינטליגנציה ניהולית) - שמאופיינת בגמישות שמגלה המנכ"ל בניהול האנשים תחתיו". *
tali-z@globes.co.il eliav-a@globes.co.il
סייע בהכנת הכתבה: רון שטיינבלט
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
