בייסבול, היטל השבחה ומה שביניהם

בכמה מדינות בארה"ב מקובל, כי שחקני בייסבול יכולים לפרוש מן הקבוצה שבה שיחקו ולעבור לקבוצה אחרת. לשם כך נדרש השחקן "לפדות" את עצמו ע"י רכישת הכרטיס שלו ע"י הקבוצה. כיצד נקבע שוויו? אם השחקן והקבוצה אינם מגיעים לעמק השווה, שני הצדדים מגישים את התחשיב הנערך על ידם להכרעת בורר. אולם, הבורר אינו רשאי לקבוע סכום אחר בהתאם לשיקול דעתו. תפקידו מתמצה בהכרעה מי מבין החישובים סביר יותר ותואם את השווי האמיתי.

התוצאה המעשית של שיטת חישוב זו כפולה: ראשית, זהירות יתירה בעריכת התחשיב על-ידי הצדדים: הקבוצה נזהרת שלא להפריז בשווי הכרטיס, והשחקן נזהר שלא להמעיט משוויו. הואיל וכל צד יודע כי טעות מצידו תביא להעדפת התחשיב האחר, נזהר כל צד בעריכת התחשיב מטעמו. שנית, וכפועל יוצא, הפערים בין הצדדים נמוכים באופן יחסי.

לדעתנו, ניתן לעשות שימוש באופן הכרעה זה גם במחוזותינו, כאשר נדרשת הכרעה בין שתי הערכות שווי שונות. כך, למשל, שומות היטל השבחה נערכות בהתבסס על שווי זכויות הבנייה שנוספו למקרקעין. לצורך הטלת המס נערך על-ידי הרשות תחשיב של שווי הזכויות. עד לתיקון 84 לחוק היה האזרח רשאי להגיש שומה נגדית המעריכה באופן שונה את שווי הזכויות. לאחר מכן פנו הצדדים לשמאי מוסכם על מנת שזה יקבע את שווייה הנכון של ההשבחה.

באופן טבעי, ברובן המכריע של השומות התקיימו פערים ניכרים ביניהן. הרשויות נטו להפריז בגובה השומה, ואילו הנישומים בחרו להציג שומות נמוכות באופן קיצוני. על מנת לפתור מצב דברים זה קבע תיקון 84 כי במקום הגשת שומה נגדית ע"י הנישום יפנו הצדדים מלכתחילה לשמאי מכריע, על מנת שיקבע את השומה.

הפתרון המוצע על ידינו הוא להסמיך את השמאי המכריע להכריע בין שומת הוועדה לבין שומת האזרח מבלי להעניק לו שיקול דעת לקבוע שומה אחרת. באופן זה הצדדים יקפידו על עריכת שומות אמת, והפערים בין הצדדים יקטנו.

ניתן, אולי, להרחיב פתרון זה גם למחלוקות אחרות הנוגעות לשוויין של זכויות בקשר לחוקים אחרים. כך, למשל, כאשר מתעוררת שאלה אודות שוויה של זכות במקרקעין לעניין חוק מיסוי מקרקעין, ניתן להסמיך את ועדת הערר הדנה בשאלת השווי להכריע בין הנישום לבין הרשות, מבלי להסמיך את ועדת הערר לקבוע שווי משל עצמה.

לצד היתרונות הנזכרים לעיל, להצעה זו חיסרון מרכזי הנעוץ בחוסר יכולת הבורר לקבוע שווי משל עצמו: הערכת שווי אינה מדע מדויק, ולעיתים הותרת שיקול הדעת בקביעת השווי בידי גורם שלישי, נטול פניות, עשויה דווקא לסייע בהערכת שווי צודקת ונכונה. יתר על כן, במקרים בהם הצדדים לא יפנימו את תכלית השיטה ויגישו לגורם המכריע הערכות הטומנות בחובן פער משמעותי, יהיו ידיו של הגורם המכריע כבולות. עקב מגבלה זו אנו סבורים כי ניתן לקבוע כי הגורם המכריע יבחר אחת מבין החלופות המוצעות, ורק במקרים מיוחדים שיירשמו רשאי הוא לערוך שומה משל עצמו.

תודתנו לעו"ד אופיר סעדון, ולעו"ד אמיתי לוי ממשרד גולדפרב לוי מאירי ערן ושות' על שסייעו בכתיבת המאמר.