ניצחונה של לה מרמור

השבת האחרונה היתה גדולה, לא? לא חשוב מה עשיתם. אלא מה לא עשיתם. ואני יודע מה לא עשיתם בשבת האחרונה. מלבד כמה אלפי אומללים, לא ראיתם כדורגל ישראלי. וגם אם רציתם לראות בטלוויזיה את סיכום המחזור, להסתפק בשערים ולשגות באשליה שכדורגל ישראלי הוא לא כזה נורא, אז גם את זה אף אחד לא שידר. קצת מזכיר את הסיפורים ששמענו בילדותנו על סיקור המשחקים בתחילת שנות השבעים, כשהכתב היה לוקח אסימון ומתקשר לרדיו כדי לדווח על המשחק ובצד השני הקשיב בשקיקה עמי פזטל.

חייבים להודות שיש משהו נעים במחתרתיות בה משודרת הליגה. מזמן היא התרחקה מהלב, עכשיו היא גם רחוקה מהעין. עכשיו, למי שלא נמצא במגרש, האירוע הזה שווה חצי דקה בדיוק של בדיקה באינטרנט של לוח התוצאות באחד מאתרי הספורט. הנה התוצאה, הנה המבקיעים, הנה הדקות בהן הובקעו השערים. זה הכל. לא יותר, לא פחות. והנה, אף אוהד כדורגל לא עולה על בריקדות כדי שתוכנית סיכום המחזור תשודר, כי לאף אחד זה לא באמת חסר. המעטים שזה כן חסר להם, כבר סובלים במגרשים.

ועכשיו זכויות השידור של המשחק המרכזי נקנו על ידי הערוץ הראשון. קצת חבל, שכסף ציבורי הולך להתבזבז על השטות הזאת, אבל אם כבר, שיהיה בערוץ ההוא, נטול הפרסומות, עם איכות תמונה שמהווה הומאז' לסרטי וידאו ביתיים המצולמים על ידי כלב המשפחה. בלי פרומואים, בלי ספירות לאחור לקראת הגמר הגדול, בלי דאווין ועם סיכוי לא ידוע שבכל רגע השידור יכול להיפסק על מנת לעבור לאופרה לה מרמור מאת פרלש.

ואם חושבים על זה, הסאגה סביב זכויות השידור היא בעצם ניצחונה הגדול והסופי של לה מרמור.

נותנים בראש ובראשונה

ואם כבר שנות השבעים, אז הן במרחק לחיצת כפתור. אם בשנים ההם ימי חמישי היו מוקדשים למכבי ת"א כדורסל, היום, אתם חייבים, אבל חייבים, לחכות לימי חמישי כדי שיעלה באתר "וואלה!" הפרק החדש של "בראש ובראשונה". תוכנית הספורט שמעמידה ראי מול הספורט הישראלי וצוחקת על, במסווה של צוחקת עם, גיבוריו המפוקפקים.

שחור לבן, דקורציות אולפן המסתכמות בעציץ, כי זה מה שהיה אז, שפה ארכאית מתבקשת "(בומבה פס"!), מוסיקת מעליות של שנות השבעים, מכשיר רדיו ישן ממנו בוקע קולו של עמי פזטל, נחמיה בן אברהם משדר מן השמיים, ניסים קיוויתי משדר מהשד יודע איפה, ודאחקות על קלישאות, שחקנים, מאמנים, עסקנים, שדרנים והזויים באשר הם. מפלאטו שרון, דרך בני אלבז ועד אורן זריף. שם השתיקות של מנור חסן אומרות הרבה יותר משהוא אי פעם יוכל לומר. שם בני פייסיק זוכה לכבוד הראוי לו.

שם מוכח כמעט בכל שאלה של המראיין "יועד אלפרון" (שי נובלמן) שאם רק תיתן מחמאה פיקטיבית בתחילת השאלה, תוכל להעליב ככל שתרצה את המרואיין בסוף השאלה (למאור בוזגלו: "מאור, שאלה שמטרידה רבים: האם אחיך אסי ימשיך לשחק בהפועל ירושלים?"). זה לא רק, כמאמר המראיין, יוצא מן הכלל טוב. זה יוצא מן הכלל, נקודה.

התודות למכבי

אם אחרי לכתו של רענן כץ רצו במכבי קצת שקט, הנה באה החתמתו של דורון פרקינס והזכירה למכבי שחודש אב שלה עדיין לא נגמר. הפעם אביו של גל מקל יוצא נגד ההחתמה. נדמה שכדאי שהאחראים על החתמתו של פרקינס יכינו את סיפור הכיסוי שלהם. יכול מאוד להיות שהם הבינו כבר בשלב זה משהו שאנחנו, ההדיוטות, לא רואים. אבל התוצאות, אוי התוצאות.

נתחיל בטל בורשטיין. כל הקיץ הוא שומע שאין כסף, ויש מיתון והוא חייב לקצץ. עכשיו מצאו כסף ונותנים אותו לפרקינס. בורשטיין ומכבי כבר מזמן הבינו שזה לא יקרה השנה ביניהם, וכאן רק ניתנה החותמת הסופית. וזה רק הסיפור הקל. ההחתמה של פרקינס פוצצה את הפיוז לאבא של גל מקל, שהבין כבר מזמן שאבות המזון הם אלה שקובעים במכבי, ראה מקרה כספי ואליהו. מעניין אם מר מקל היה אומר את אותם הדברים למאמן של ויצ'יטה סטייט, אבל זה כבר סיפור אחר.

במקרה ומקל לא במכבי, היא בבעיה גדולה בגארדים מבחינת החוק הרוסי, ומקל הופך מועמד לגליל, חיפה, ירושלים או בני השרון. קצת עצוב שזה המסר שהיא מעבירה לפרוספקט הגדול שלה לשנים הקרובות, אבל יכול להיות שזו ההחלטה הכי טובה שקיבלו עבור מקל, גם אם הוא לא אוהב אותה כרגע. יש תחושה שמקל, למרות סוף העונה בגליל, עדיין לא בשל להוביל את מכבי. יכול להיות שגרשון ודרוקר חשים את זה. אליפות אירופה הקרובה בה יפתח, אם יפתח, כרכז ראשון יכולה להיות מבחן מעניין לרמת הבשלות שלו. בסופו של דבר מקל צריך לשחק והרבה העונה, וכנראה שלא במכבי על מנת שהבשלות הזו תגיע לידי מימוש ולא תתרסק אל נהמות האכזבה של ימי חמישי בערב (אחרי שכולם צפו בבראש ובראשונה כמובן).

אולי מקל עוד יודה להם על החתמתו של פרקינס. אולי התודה של מקל תיצור אפקט של תודות. למשל תודה ממאיר טפירו, שיכול להיות שזה הדבר הכי טוב שקרה לו הקיץ.