ביה"ד: אסור לעובד להשתמש בסוד מסחרי - גם אם לא התחייב לאי-תחרות במעביד

נקבע כי אין כמעט משמעות להתחייבות של עובד להימנע מתחרות במעבידו כשיעזוב, וזאת משום שלפי הפסיקה אם ההתחייבות אינה נחוצה לשמירת אינטרסים לגיטימיים בני-הגנה של המעביד - היא אינה תקפה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת קבע, כי כיום אין משמעות רבה לשאלה האם עובד התחייב להימנע מלהתחרות במעבידו לכשיעזוב אותו. זאת, משום שלפי הפסיקה אם ההתחייבות נועדה רק לשם מניעת תחרות, והיא אינה נחוצה לשמירת אינטרסים לגיטימיים בני-הגנה של המעביד, היא אינה תקפה. ומנגד, גם בהיעדר התחייבות אסור לעובד להשתמש בסודות מסחריים אליהם נחשף.

השופט חיים ארמון דחה בקשה שהגישה חברת "סופר הבלם", המשווקת חלפים לכלי רכב, לאסור על עובד לשעבר להתחרות בה ולהתקשר עם לקוחותיה. לטענתה, העובד נחשף לסודות מסחריים שלה, ולאחר שהקים את העסק שלו, חלה ירידה במכירותיה.

מקרים ראויים

השופט ארמון ציין שבעבר היה אבחנה חדה וברורה בין חובת העובד לשמור על סודיות (הנובעת מחובת תום-הלב או מדיני הקניין) לבין ההגבלה שלא להתחרות במעביד או שלא לעבוד אצל מתחרה, הגבלה שהצריכה התחייבות מפורשת, וכן שההתחייבות תהא סבירה מבחינת היקפה ומשך תוקפה (אחרת תיחשב לנוגדת את תקנת הציבור).

ואולם, כשמעביד מבקש להגביל את חופש העיסוק של עובד לשעבר, כיום יש לבחון את הנושא משתי נקודות השקפה: האחת, האם העובד התחייב התחייבות בת-תוקף להגביל את חופש עיסוקו; והשנייה, האם גם במקרה שלא היתה התחייבות או שההתחייבות חסרת תוקף, יש הצדקה להגביל את עיסוקו כדי להגן על אינטרסים לגיטימיים של המעביד. יש לבחון האם למעביד יש ביסוס כלשהו לסעדים להם הוא עותר, מכוח פקודת הנזיקין או מכח חוק עוולות מסחריות.

השופט ארמון סקר את השתלשלות הפסיקה בתחום, וסיכם שכיום "אין משמעות כה רבה לשאלה אם היתה התחייבות של העובד להגביל את חופש עיסוקו. לא תהיה הגבלת חופש העיסוק רק לשם מניעת תחרות". ההגבלה תיתכן "במקרים הראויים", בהם היא נחוצה "לשמירת אינטרסים לגיטימיים בני-הגנה של המעביד הקודם", שעיקרם הוא "במניעת שימוש פסול בסודות מסחריים שלו".

במקרה זה, הצדדים הסכימו שייחתם הסכם מפורט שיכלול גם הגבלת תחרות, הסכם שלא נכרת בפועל. בית הדין נמנע מלקבוע אם העובד התחייב להימנע מלהתחרות בחברה, שכן גם אם ההתחייבות היתה מוכחת, לא היה מקום לאכוף אותה במנותק משאלת השמירה על הסודות המסחריים של החברה. השאלה האמיתית שיש לבחון, קבע השופט, היא אם העובד נחשף לסודות מסחריים ואם הוא משתמש בהם כיום.

רלוונטיות לתחרות

נקבע שרק המחזור העסקי והערכת השווי של החברה, אליהם נחשף העובד, נחשבים ל"סוד מסחרי". יתר המידע אליו נחשף אינו סוד מסחרי, שכן "אין בעיה מיוחדת להשיגו מגורמים אחרים (עיון ב'דפי זהב' לשם זיהוי הלקוחות והספקים, קבלת מחירונים של הספקים, ושיחות עם הלקוחות לשם בירור ההנחות)", והחברה לא הוכיחה שנקטה אמצעים כלשהם לשמירתו.

ביה"ד קבע כי מאחר שמידע כמו מחזור עסקי ושווי חברה אינו יכול לסייע לעובד בעיסוקו כעובד של חברה מתחרה, הרי שאין הצדקה להגביל את עיסוקו, שכן הסוד המסחרי אינו רלוונטי לתחרות. לכן, נקבע כי גם אם התחרות מצד העובד הביאה לירידה בהכנסות החברה, אין הוא אחראי לפצותה. (עב' 1856/08). *