האם "הכל לחיץ" בעליון?

פעם שלטה בבית המשפט העליון דוקטרינת ברק של "הכל שפיט". נראה כי עכשיו לא רק שלא הכל שפיט - אלא שאפילו דברים שפיטים בעליל כבר אינם בהכרח שפיטים. אני מתכוון להחלטה שנתן הבוקר (ג') בג"ץ בעתירות נגד אי-חוקיותו של חוק טל, המאפשר לתלמידי ישיבות שלא להתגייס לשירות בצה"ל.

המנגנון והשויון

מגישי העתירות טוענים כי החוק מנוגד לערך שיוויון כל האזרחים בפני החוק, כולל חוק גיוס חובה כמובן. המדינה טענה כי הוקם מנגנון המאפשר לתלמידי החכמים הללו לשרת שירות אזרחי. מספר האברכים שכבר הצטרפו לשרות האזרחי ואלה שצפויים לבוא בעקבותיהם "מצביעים על כך שהפגיעה בשיוויון היא מידתית".

אור ירוק ל"יישום האיטי"

כלומר, המדינה מאשרת למעשה כי קיים אי-שיוויון - אלא שהוא "מידתי". בג"ץ אמנם מביע מורת-רוח קשה "עקב היישום האיטי של ההסדר, הן לעניין הגיוס לצבא והן לעניין השירות האזרחי". אבל לאחר "מורת-הרוח" מחליטים 9 השופטים, כולל הנשיאה דורית ביניש, לדחות את הדיון בעתירות עד ינואר 2011.

למה? האם כדי לאפשר למדינה להמשיך לגרור את רגליה בעניין? לא, מה פתאום. הנימוק של השופטים הוא "כי טרם שנקבע עמדה סופית באשר לחוקתיותו של חוק דחיית השירות ... יש לאפשר למנגנונים המיועדים ליישומו להוכיח את יעילותם... למשך זמן קצוב נוסף".

מה זה ענינו של בג"ץ?

עם כל הכבוד מה זה עניינו של בג"ץ? על שולחנם היתה עתירה בה התבקשו לקבוע עמדה לגבי חוקיותו של חוק. זו עתירה ששפיטותה בוהקת כאור היום. אז למה השופטים מתעסקים עם הסדרים כאלה ואחרים? מדוע הם מוותרים על זכותם וחובתם לשפוט, ומשליכים את יהבם על הסדרים שאינם קשורים לרשות השופטת אלא המבצעת? במיוחד כאשר הם עצמם קבעו כי המדינה פועלת באיטיות - שבעצם גם זה לא מעניינם, כי זה לא קשור לחוקיותו של החוק.

חוששים להסתבך?

אז מה הסיפור? העליון נמצא כבר שנים תחת לחץ כבד מחוגים דתיים-חרדיים וימניים. כל החלטה של העליון-בג"ץ שאינה מוצאת חן בעיני הציבורים הללו זוכה לקיתונות של קללות, ניאוצים, השמצות, ואיומים, שגם "מנהיגים רוחניים", כדוגמת עובדיה יוסף, נוטלים בו חלק פעיל.

אפשר שזה לא משפיע על שופטי העליון? אפשר שבאיזה שהוא מקום, בטרם החלטה, הם מחפשים נוסחה שלא תסבך אותם? כדאי לשאול לדעתו של דודי ויסמן, הבעלים של רשת המזון AM;PM, שבימים אלה נאלץ להיכנע לעדה החרדית ולסגור סניפים בשבת.