טבע האדם

"אני ניצב אל מול האור שכבה", מצטט האוצר רפי אתגר מתוך "הקומדיה האלוהית" של דנטה, בדברו על התערוכה "אדם אדמה", המוצגת ב"מוזיאון על התפר" בירושלים. התערוכה עוסקת במפגש המורכב בין אדם לסביבה ולטבע, ואתגר מביע דאגה וחרדה לגורל העולם והאדם. בחירותיו ביצירות המוצגות בתערוכה נעשו על רקע "המציאות הטעונה של סביבה במצוקה".

אך לא מדובר בעוד תערוכה בנושא הפופולרי של איכות הסביבה. כאן לא נמצא מונחים "ירוקים" שחוקים והברקות אקולוגיות-אינסטנט. המוזיאון, שמוקדש מאז ומתמיד לנושאים חברתיים ומוביל אג'נדה תקיפה של דו-קיום ונקיטת עמדה, מקבץ בתערוכה זו עבודות אמנות מרחבי העולם - מסין ועד ישראל - שמתייחסות אל הסביבה לא רק כאל "טבע" אלא גם לסביבה האנושית, על גבולותיה, לאומיותה, מטעניה החברתיים, חצרותיה האחוריות ומטמנותיה.

כבר בשם התערוכה - "אדם אדמה" בעברית ו"Nature Nation" באנגלית טמון משחק מילים המרמז על מבט דו-מקומי, על קשר בל-ינותק ועל גזירת יחסי הסמיכות שבין אדם לעולמו. יש בין העבודות כאלה המציבות לנגד עינינו מראה נוקבת ומכעיסה, המשקפת את היחס המזלזל והמרושע של האדם אל הסביבה.

כך למשל בצילום של וים ונדרס "ירושלים, מראה מהר הזיתים", אשר במקום חזיון מלא הוד של כיפת הסלע על רקע עצי זית תופסת את קדמת התמונה פסולת עירונית גסה שהושלכה בשטח הפתוח. יש המבטאות תחושות של חוסר אונים אנושי, כמו בצילומיו של מסימו ויטאלי האיטלקי, שבהם ארובות ומפעלים קודרים מיתמרים מעל לתמונה אידילית של מתרחצים בחוף הים ושל מבקרים בפארק שעשועים.

קולאז' וידאו של מיכל רובנר מציג התפרצות להבה מרשימה באתר קידוח נפט, מראה אפוקליפטי שבו תפסו חרגולי המקדחים את מקומן של הדמויות האנושיות המוכרות מיצירותיה של רובנר.

צילום של ניר כפרי מראה את הכפר בלט כמחוז רפאים נטול חיים וכמותו צילום עץ מיובש בצד הדרך של גלעד אופיר יוצר תחושת נטישה. אותו היעדר שולט גם בגיאומטריה הקרה של צילומיו של אנדריאס גפלר מגרמניה, המנציח אתר זיכרון לשואה לצד מסדרונות ריקים של מוסד ממשלתי.

צילום עץ מיובש המייצר תחושת נטישה. עבודה של גלעד אופיר

התערוכה היא קונצרט מתוזמר היטב של גישות, עמדות ואמונות, המובעים מנקודת מבטם של האמנים. "משבר היחסים בין האדם לסביבה מתבטא בהזנחה, כיבוש והחלשה", כותב אתגר. "כיום ניצב העולם מול מעצמות כלכליות המתנהלות בצל אינטרסים של שווקים גלובליים וממריצות תעשיות עתירות-פסולת, המזהמות את הקרקע, המים והאוויר שסביבנו.

זהו מעגל סגור של עושר, המאיץ את מפגעי הסביבה ואינו מאפשר את תיקון הנזק האקולוגי המצטבר. טיעון קשה זה, המאשים את האנושות ביצירת התהליך, הוא גם הפתח שיאפשר לה להחזיר את הגלגל אחורנית".

"הגלגל" הוא במקרה זה ערימת גוויות-צמיגים שצילם יורן ואן הופן הגרמני, או הראשים הזועקים בפסלו של מנשה קדישמן "שלכת". אלה משתקפים ומהדהדים גם בפני החלודה של "עמדת התצפית" שהציב מיכה אולמן על גג המוזיאון.

"הטבע היה מאז ומעולם מקור השראתה של האמנות, האמנות שנוצרה בתקופות השונות הייתה מלאה רגשות הערצה שחש האדם אל עוצמתו של הטבע. אך מעולם לא הסתפק האדם ביחסו הרומנטי אל הטבע, אלא חיפש דרכים לעצב אותו ולהכתיב את סדר יומו", כותב אתגר.

39 אמנים ישראלים ובינלאומיים מציגים בתערוכה, והם עוסקים במראות הסביבה הבנויה ו"חיק הטבע" כאחד, במתח בין הסביבה האנושית לעולם שבו אנו חיים וליחסים בין קהילות אנושיות, כחלק מאותה סביבה. "שני עמים אוחזים במולדת אחת ואינם מרפ*ים. דרך שדות הקרב ומניין החללים לדורותיהם מצטיירים הדימויים של אמניה, נוגעים בכמיהה ובגעגועים, אך לא בלי ביקורת נוקבת על הדרך, הסבל, הזיכרון והתשוקה של ישראלים ופלסטינים כאחד", כדברי האוצר.

מוזיאון על התפר זכה לאחרונה לציון לשבח מטעם ה"ניו-יורק טיימס", שמנה אותו בין 29 מוזיאונים בעולם ש"יכולים לשנות את ראיית עולמנו". בניין המוזיאון היה עמדת לחימה והתבצרות ישראלית מול הכוחות הירדנים ששלטו במזרח ירושלים עד מלחמת ששת הימים.

אותות הקרבות שומרו בקפידה בבניין המשופץ, וה"צלקות" בבטון וחרכי הירי משמשים תזכורת חיה לכך שהאמנות אינה מנותקת מהמקום שבו היא מוצגת. הוא פועל כמוזיאון לאמנות עכשווית, אך לצד שמירה קפדנית על איכות אמנותית טורחים ראשי המוזיאון להדגיש את תפקידו הפוליטי: "המוזיאון מחויב לבחינת המציאות החברתית של הקונפליקטים באזורנו, לקידום דיאלוג בצל חוסר הסכמה, ולעידוד מחויבות חברתית המבוססת על המשותף ולא על השונה", כל זאת, בכלים אמנותיים בלבד. *

"אדם אדמה", מוזיאון על התפר, רחוב חיל ההנדסה 4, ירושלים , א'-ה' 9:00-17:00, ו' 9:00-14:00. www.mots.org.il