עו"ד שרגא בירן: "כשפולשים לבית שלך, אתה מוכן לשלם מעבר למה שמגיע"

שרגא בירן קורא עיתונים ולא מאמין: הוא הפסיד לשותפו לשעבר צדקיהו הרמולין? נפלתם על הראש? הוא הצליח למנוע את פירוק המשרד שבראשותו. אז מה אם זה יעלה לו מאות מיליונים ■ ראיון בלעדי למגזין G

אם תשאלו את שרגא בירן, הרי שכותרות העיתונים שסימנו אותו בשבוע שעבר כמפסיד הגדול בקרב המשפטי מול שותפו לשעבר צדקיהו הרמולין, פספסו לגמרי את הסיפור. זה הוא, בירן - קרוב לוודאי עורך הדין העשיר בישראל, ושותפו של דודי ויסמן בקבוצת אלון - שניצח במערכה. אז מה אם בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי הרמולין ייחשב לשותף בשיעור של 19% בכל פעילות המשרד ולא רק שותף ברווחים, כפי שגרס בירן. ואז מה אם משמעות הפסיקה היא שהרמולין הולך להיות עכשיו איש מאוד, אבל מאוד עשיר על חשבונו של בירן.

"התביעה היתה לפירוק, לכינוס נכסים ולמינוי מנהל מיוחד למשרד", מסביר בירן בראיון בלעדי למגזין G. "זאת היתה התביעה, ובית המשפט דחה אותה. המשמעות של פירוק היתה הרס מפעל החיים שלי, והוא (הרמולין) ידע שכתוצאה מכך אני אהיה מוכן לשלם הרבה מאוד מעבר למה שמגיע לו כשותף, כדי להיפטר מהלחץ הזה.

"המשרד פעל 22 שנה לפני הצטרפותו של הרמולין, והוא פועל ופורח 5 שנים לאחר פרישתו. זה מצער וטרגי שעורך דין הופך את פרישתו מהמשרד שבו צמח, ושהעשיר אותו, לגולת הכותרת של הקריירה שלו".

גולת כותרת שבסיומה הרבה מאוד כסף. לא כך?

"כל התביעה היא תביעת קשקוש. זה משפט שהיה בזבוז זמנו של בית המשפט במשך 4.5 שנים, כי התביעה לפירוק נדחתה, התביעה לכינוס נדחתה, והתביעה למינוי מנהל מיוחד נדחתה. לא היה צורך בזה. השופט גולל את האבן על פי הבאר שממנה שתה הרמולין ושאליה ירק.

"פסק הדין חסם להרמולין וליוסי שגב (עורך דינו) לדרוש סכומים שלא מגיעים להם מעבר למה שמגיע להם, מתוך ידיעה שהאיום בפירוק עשוי להשפיע עליי כי אני אנסה להציל את ביתי. כשפולשים לבית שלך אתה מוכן לשלם מעבר למה שמגיע. הם הבינו שאני לא אתן את ידי לפירוק מפעל חיי".

הופתעת כשהוגשה התביעה לפירוק המשרד?

"נדהמתי. לא העליתי על דעתי שאדם שמתפתח במשרד במשך כל-כך הרבה שנים יניף יד נגד כור מחצבתו. נגד ביתו. זה היה ביתו במשך תקופה כל-כך ארוכה. מובן שזה היה מפתיע".

בירן ממשיך ומספר על המפגש הראשון שלו עם הרמולין, ועל הסיפור שגרם לו לקבל אותו לעבודה: "מה שמצא חן בעיניי זה העובדה שכבר בנעוריו הוא עבד. הוא עזר לאבא שלו, שהיה מוביל חלב לתל-אביב ממושב גני יהודה. התמונה של ילד שעוזר לאביו בפרנסתו ומוביל את החלב על העגלה שבתה את לבי".

בדיעבד, טעית בו?

"נפש האדם מי ידע? העובדה שנתתי לו את המסגרת שבתוכה הוא יכול היה להתפתח ולעשות לביתו ולפיתוח אישיותו, ולאחר מכן זה נגמר בקולות כל-כך צורמים, זו חוויה לא פשוטה. זה לא היה צריך לקרות - לא מבחינה אנושית ולא מבחינה כספית. אבל מכיוון שראיתי בימי חיי הרבה מאוד מהפכים אנושיים, שום דבר אנושי לא זר לי. תפיסת עולם של אנשים משתנה; ראיתי דברים שהיו שחורים והפכו אט-אט ללבנים. אני אופטימיסט עקרוני, אבל לא בכל קטע של זמן ולא עם כל בני האדם, האופטימיזם הזה מוצא לו צידוק בעובדות".

אמרת בעבר שהסכמת לתת לו 19%?

"מה זה הסכמתי? הוא נכנס ונתתי לו על פתק 10%, כשכל סמכויות הניהול ובמשרד הן בידיי. למשרדי עורכי דין אין הון. יש מוניטין. שכר טרחה חולק בכל פעם כשהגיע. אני הכנסתי אותו ב-10%, הגדלתי אותו ל-15%, ואחר כך ל-19% - מרצוני הטוב והחופשי - כדי לעודד אותו לעבוד טוב יותר וכחלק מהצוות. לא הייתי חייב לו שום דבר. אם תנפו את הקצף מעל פני הגלים ותסתכלו על הזרם המרכזי - מדובר באדם שחי איתי עשרים שנים, ויכול היה לגמור אחרת. אבל כל הדבר הזה היסטוריה".

מה זאת אומרת לגמור אחרת?

"להיות מאושר במשפחתו הנאה, לפרוש בכבוד ולזכות להערכה עם תוצאה כספית הרבה יותר טובה ממה שיישאר לו אחרי כל השנים שהוא יגלגל עצמו בין עורכי דין ובתי משפט. היו עשרות עורכי דין שעברו במשרד במשך 50 השנים האחרונות. ב-99% מהמקרים הם באים לכנסים ולמסיבות של המשרד, והם אסירי תודה על ההזדמנות שנקרתה להם, ואני מקווה שגם בדורות הבאים יהיו אנשים שימשיכו את האסכולה שלי כמשרד בעל אופי מיוחד".

אתה אומר שאם הוא היה פורש בהסכמה הוא היה מקבל יותר?

"נפרדנו והתאחדנו עם הרבה אנשים. כל פרידה בכבוד מתוך הבנה היא נאותה. אנו לא נחיה פעמיים את אותן השנים, והסיכום של השנים לא ירפא את הסיטואציה הזו".

אם הסכמת לתת לו את חלקו, מדוע נלחמת על כך שלא ייחשב לשותף?

"דבר ראשון, כי זו האמת. כל ההסכם שלנו משתרע על-פני עשרים מילים: הסכם שותפות, משיכות חודשיות, בונוסים לפי הצלחה, והניהול וההכרעה בידי שרגא בירן. דבר שני - שאם זו שותפות, הוא יכול לבקש מבית המשפט למנות מפרק, מה שרציתי למנוע ובית המשפט לא נתן לו".

עם יד על הלב, לא חשבת להתקשר אל הרמולין במהלך ההליך ולהגיד, 'בוא נסגור את הדברים בינינו'?

"חשבתי על כך רבות".

שלום ולא להתראות

משרד שרגא בירן ושות', שבירן מעיד עליו שהוא "אחד המשרדים המצליחים והעשירים בארץ", הוקם לפני כ-50 שנים בירושלים, על-ידי בירן ושמואל תמיר, לשעבר שר המשפטים. "למרות שהייתי בשמאל והוא בימין, מצאנו שפה משותפת", אומר בירן. עם פטירתו של תמיר, נותר בירן, 76, הגורם הדומיננטי בו. כיום מחזיק המשרד במשרדים בירושלים ובתל-אביב, והשותפים הבכירים בו מלבד בירן הם בנו של בירן, בועז, ועו"ד דיוויד אמיד.

דרכו של הרמולין במשרד החלה ב-1973, תחילה כמתמחה ולאחר מכן כעורך דין שכיר. ב-1979 סוכם על צירופו של הרמולין כשותף בכיר במשרד, ושנתיים לאחר מכן הוא צורף למשרד במעמד של שותף, שייהנה מ-10% מהכנסות המשרד ויקבל בונוס שנתי על הצלחה. ב-1994 הוגדל שיעור השותפות שלו במשרד, באופן הדרגתי, עד ל-19%. 11 שנה לאחר מכן, "כרעם ביום בהיר", לדבריו של בירן, הוגשה על שולחנו בקשתו של הרמולין לפירוק המשרד, על מנת לתבוע בו את חלקו.

"אני ניסיתי לייסד איזו אסכולה שתהיה עם יותר רוח, יותר נשמה ויותר התחשבות ואמפתיה, שתשתדל, עם הצד החומרי, לקום בבוקר ולעשות למען", אומר בירן. "זו אפיזודה שצריך להכניס אותה לפרופורציות המתאימות. יש לנו ותק עוד מדרכו של שמואל תמיר המנוח, כי הוא היה מייסד האסכולה הזו. את הרמולין קיבלתי למשרד לפי בקשתו, וראיתי בו אדם מסור שעושה את עבודתו נאמנה. מכאן ואילך זה לא היה צריך לקרות - לא מבחינה אנושית ולא מבחינה כספית.

"מה שיא האבסורד? ברגע הראשון של המשפט בא עו"ד רם כספי (פרקליטו של בירן) ואמר, 'מה לנו לבזבז את הזמן? אנו לא כופרים בכך שצריך לתת לו את חלקו'; ואמרנו, 'בוא נמנה עורך דין ורואה חשבון, והם יקבעו את חלקו'. השופט קבע כי לא היה מקום להגיש בקשת פירוק וכינוס, וזה מפני שהוא אומר שיהיה בכך חוסר תום-לב. כלומר, חזרנו אחרי כמעט 5 שנים להצעה הראשונית של רם כספי".

הרמולין טוען אחרת - שאתם לא ראיתם בו שותף. ואכן, על-פני עשרות עמודים השופט בעצם נדרש לשאלה אם הוא שותף או לא.

"הטענה שקיימת שותפות נטענה על-ידו רק כדי לבסס טענת פירוק. משנדחתה בקשת הפירוק והכינוס, נתייתר הנושא, כפי שטענו מתחילת הדרך. בכל מקרה, הוא יקבל את המגיע לו כחוק".

אם כל-כך הצלחתם, למה נפסקו לכם הוצאות משפט של 268 אלף שקל?

"ההישג הגדול שלנו הוא שהשופט ניתק אותו. הוא יצא מהשותפות. אנחנו היינו מעוניינים יותר מכול בשני דברים - שהאיש ילך לדרכו מה שיותר מהר. הוא הלך. לפני 5 שנים פרש, ולא נודע כי יצא מקרבנו. יש נתק מוחלט - זו היתה התפילה הראשונה של כולנו, של 40 איש שלא רצו שמישהו שחותר תחת המשרד יסתובב להם בין הרגליים.

"דבר שני שרצינו היה שכל הבקשה הזו לפרק את המשרד תרד מעל הפרק. אשר למניעיו, אמר השופט: תביעת הפירוק נומקה על-ידו מתוך רצונו להיפרע מזכויות השותפות. הדבר מסור לשיקול דעתו, ובמקום שאין בפירוקה אלא גרימת נזק אפשר שיש לכך שימוש לרעה בזכות בהקשר זה. התובע העיד כי כלל לא שם לבו להשלכות שעלולות להיגרם. ללא קשר לכך שהשותפות פורחת או לא, אלא שאף בעת הגשת בקשת הפירוק, ואף בעת הגשתה של התובענה דנן, דומני כי לא היה מקום לצוות על פירוק המשרד בנסיבות שנוצרו.

"זכינו ב-3 נושאים מתוך 4 - לא פירוק, לא כינוס, לא מינוי מנהל מיוחד. מאחר שהתקבלה טענתו שהשותפות היתה כדין ולא רק שותפות ברווחים, נפסקו לו הוצאות".

מה לגבי טענתו בראיון ל"גלובס" בשבוע שעבר: "לא הגיוני ששני שותפים יוצאים אחרי 25 שנים כשאחד עם הון עצום והשני הכיס שלו ריק"?

"אכן זה לא הגיוני, ולכן זה לא קרה".

אז כיסו לא ריק?

"לא אכנס בשום מחיר לפירוט הנכסים, כי זו פלישה לפרטיות כאשר כל הדיונים בפני המומחים יהיו חסויים כפי שקבע השופט. אני מוכן להצהיר, כיוון שהדבר נאמר בצורה מרחיקת לכת, שהוא עשיר בקנה מידה אמריקאי".

הוא קיבל עשרות מיליונים?

"לא אכנס לזה. אני לא מוכן להפוך את הראיון הזה לדיון במקום הדיון בפניי כפי שעשה מי שעשה".

נושא התמורות שקיבל הרמולין ממשרד בירן נמצא במחלוקת בין הצדדים. מצד אחד ישנו משרד בירן, שמנתונים שהגיעו לידי G, קיבל הרמולין במהלך עבודתו כשותף, דירות ברחובות, ברמת רחל, בנווה צדק, בגבעת זאב, חנויות במרכז כלל בירושלים, וכן מניות באיירפורט סיטי ובפארק אזורים שבפתח תקווה. מצד שני, ישנה גרסתו של הרמולין, כפי שמובאת בהרחבה בתגובת בא כוחו בעמוד הבא: "הרמולין היה ונותר איש שכל רכושו מתבטא בדירה שלו, ומעבר לזה, בנכסים בשווי של כ-2 מיליון דולר". כך או כך, לא ממש "כיס ריק".

תחנות דלק להרמולין?

מנצח או לא, בירן יתמודד בקרוב עם חיטוט פולשני מצדם של עו"ד אלקס הרטמן ורו"ח יוני קפלן - שני המומחים שמינה בית המשפט לקביעת חלקו של הרמולין במשרד בירן. הם ידרשו לפשפש בנכסי הפירמה ובנכסי בירן, ובמילים אחרות: "להפשיט אותו". עניין לא נעים, אם כי בירן אומר שהוא לא מוטרד מזה. "זו סיסמה ריקה. כל הפרויקטים של המשרד ידועים, מפורסמים ופרוסים לעדות על-פני כל הארץ. אלה דברים שהוצגו בגאווה. אין שם לא הפשטות ולא הלבשות. זוהי התחשבנות אגב בירור עובדתי פשוט, שקוף ומקצועי, אשר יתנהל בצורה ראויה ומקצועית, בדיוק כפי שהצענו ביום הראשון של המשפט. אגב, הבירור המקצועי הזה יתנהל בחיסיון מלא, כמצוות בית המשפט בפסק הדין".

מה אתה אומר לגבי כל המספרים שנזרקו לאוויר בעניין השווי שלך?

"הניפוח זה ניסיון להשפיע על המערכת המשפטית על-ידי יצירת איזה סף דמיוני שאין לו שום אחיזה במציאות כזו או אחרת. העיתונות, שכל-כך חשובה בדמוקרטיה ונחשבת לרשות הרביעית, פולשת לרשות הרשות השופטת על-ידי ניסיון לקבוע עובדות על סמך סיפורים. אין לזה שחר".

אין לזה שחר שאתה שווה כ-2 מיליארד שקל?

"אני לא נכנס כרגע לספירת העומר שלי. זה לא הנושא".

אם תשאלו את הרמולין, הרי שזה בהחלט הנושא. בפני בירן עומד האיום, שבסופו של יום ייקבע שנכסים מסוימים המוכרים כיום כשייכים לו באופן אישי, יוכרו בחלקם כשייכים גם לפירמת עורכי הדין שבראשותו. במקרה כזה, גם הרמולין שותף.

"אין דבר כזה", מגיב בירן. "כל מה שמדברים על פרויקטים, אלה פרויקטים של המשרדים, ומהרלבנטיים שבהם הרמולין יקבל את חלקו בהתחשב במועד התנתקותו מהמשרד. למשל, הפרויקט של נווה צדק, של החנויות במתחם כלל. השופט קבע במפורש כי הרמולין היה שותף במשרד שעסק בעריכת דין, וזה מה שסגר סופית את הסיפור".

מה עם השוק הסיטונאי בתל-אביב, שלגביו העיד שותפך דיוויד אמיד כי הרמולין "לא יקבל גרגר"?

"הוא יקבל מה שמגיע לו, ולא מעבר למה שמגיע לו. הוא קיבל בכל הפרויקטים את חלקו, ואף מעבר לכך".

הרמולין טוען שיש לו זכאות בנכסיך הפרטיים. אתה מעלה על דעתך מצב שבו תידרש לוותר על חלק מקבוצת אלון לטובתו?

"דור אלון מעולם לא היתה קשורה למשרד, ונוהלה באופן נפרד. נקודה. זה דבר שניזון מעצמו, הפיק רווחים, גדל, הפך למפעל וירטואוזי בידי האב המנוח יוסף ויסמן זיכרונו לברכה, ובידי הבן דודי ויסמן, ואף אחד לא יכול לקחת את זה מהם. זה מפעל חייו של דודי ויסמן. זה מה שהוא עשה, ואין לזה שום קשר עם פעילות המשרד. לעומת זה, המשרד היה מפעל חיי. כך אני ראיתי אותו ב-50 השנים האחרונות.

"הרמולין טען שהוא היה שותף במשרד בתל-אביב לאורך כל השנים, ובית המשפט דחה טענה זאת (הרמולין ייחשב לשותף בתל-אביב משנת 2002). הרמולין לא הצליח להגיע לתל-אביב, קל וחומר לאלון USA שמעבר לים (השלוחה האמריקאית של דור אלון).

"הרמיזות של פרקליטיו לגבי זכאותו לכאורה בחברה המשפחתית, שקמה שנים לפני הצטרפותו למשרד, ההפחתה מכוחה בארץ ובעולם היא דבר מופרך, קשקוש חסר שחר".

לא השתמשת בכספי המשרד להשקעות הפרטיות?

"זה פשוט לא נכון. זה משרד עורכי דין לכל דבר, שמעניק שירותים משפטיים תמורת שכר טרחה".

מהם הנכסים הפרטיים שלך היום מעבר לאלון?

"אין".

איזו תובנה אתה לוקח מהפרשה הזו? אולי להיזהר יותר בבחירת אנשים?

"תמיד האמנתי שבני האדם טובים, ושהם אסירי תודה וידידים ומשתדלים לשמור על ידידות. אני עדיין חושב שהמקרה הזה הוא יוצא הדופן. צריך לעשות הכול כדי לחנך את כולם להיות יותר רציונליים. העניין של החינוך הוא כל-כך חשוב. העולם היה יכול להיות גן עדן עלי אדמות".

נפגעת שהרמולין הכניס לדיון את בנך בועז?

"כן. הוא לא היה צריך לעשות את זה. לבועז יש תרומה משמעותית לפעילות ולהצלחת המשרד. כישוריו האקדמיים, כישרונו והיצירתיות שלו זכו להלל ואינם נזקקים לאישורו של מר הרמולין. לא היה צריך לגרור אותו להסדר הפרישה של הרמולין". **

תגובה

"הרמולין קיבל 5,000 דולר לחודש"

תגובת עו"ד יוסי שגב, בא כוחו של צדקיהו הרמולין

לעניין טענתו של בירן כי הוא זכה בתיק: "אני מציע לפנות לפסק הדין, שם כותב השופט כי 'כנים דבריו של התובע... ...כי תביעת פירוק הנה הדרך היחידה הפתוחה בפניו'. השופט מצטט את הרמולין שאומר: 'אני רוצה לפרק? אני רוצה את הסכום המגיע לי. אני לא רוצה לפרק. אני לא רוצה שהשותפות הזו תלך לאיבוד'. מה אמר הרמולין? אין לי ברירה. החוק אומר: הדרך היחידה היא בקשה לפירוק. בית המשפט אומר: הוא צודק, אך אני מאפשר לו לקבל את חלקו בדרך אחרת, וכך שומר על השותפות. אם שרגא בירן עושה מזה ניצחון, שיהיו לו כאלה ניצחונות עד סוף חייו".

לעניין טענתו של בירן שהמשפט היה קשקוש: "אם הכול כל-כך טוב כמו שבירן מציג, למה לא גמרנו? הבעיה היתה מסת הנכסים של השותפות. מה יש בה? בירן אמר: מה שהבשיל ויש בשותפות, אפשר להתחלק בו. לגבי היתר, הרמולין לא מקבל. זה שלי. מה שהוא אמר בעצם זה שהרמולין לא מקבל שום אגורה כי שום דבר לא הבשיל: לא השוק הסיטונאי, לא גליל ים, לא איירפורט סיטי. זה מגוחך. בית המשפט אמר כי לכל דבר יש שווי. אם כל העבודה נעשתה ויש לזה שווי - נניח מגיעות להם כמה עשרות דירות בשוק הסיטונאי - נכון שזה עוד לא נבנה, אבל זה מגיע להם, אז הם יקבלו, וגם להרמולין מגיע".

לעניין חלקו האפשרי של הרמולין בנכסיו הפרטיים של בירן: "בית המשפט אומר על כך שנדמה כי נכסי המשרד התנהלו בערבוביה. מה כל העניין? כשהם התחילו את השותפות בירן היה בעלים של תחנת דלק בודדת ומסכנה, שלא הכניסה רווחים כלשהם. הוא הוציא כספים מהשותפות, והוכחנו את זה שבזמנים שהאינפלציה היתה עשרות אחוזים בחודש, הוא הוציא כספים במיליונים, והפך להיות חייב לשותפות כסף, ובכסף הזה הוא קנה תחנות דלק והתחיל את העסק. סעיף החוק קובע שכל מה שעשו בכספי השותפות או עם קליינטים של השותפות, או תוך שימוש במוניטין השותפות במישרין או בעקיפין, שייך לשותפות. את כל הונו הוא עשה רק מהשותפות. לא היה לו מקור הכנסה אחר כלשהו. האמת היא שבירן לא רצה שהרמולין יוכר כשותף, כי כשותף יש כלפיו חובת נאמנות והוא זכאי לנכסים כולם".

לעניין הונו האישי של הרמולין: "הרמולין היה ונותר איש שכל רכושו מתבטא בדירה שלו ומעבר לזה, בנכסים בשווי של כ-2 מיליון דולר. לעומת זאת, בירן הגיע למיליארדי שקלים, ושניהם לא עבדו בעבודה אחרת. הרי אין ויכוח שתנובה היתה הקליינטית של השותפות, ושהוא השתמש בקליינטים של השותפות, בכספים של השותפות. אם היה מוציא מהשותפות חלוקת רווחים, משלם על זה מס וקונה בזה עסקים ומתפתח, בבקשה. אז היה צריך לתת גם להרמולין חלוקת רווחים. אך הוא לא חילק רווחים בשותפות, כל השנים. הרמולין קיבל 5,000 דולר לחודש. במקום לחלק ולשלם מס ממה שנשאר, בירן השתמש בכספים של השותפים, בזה שהוא תמיד היה ביתרות חובה, ויצר מבנה שבו בעצם את הכספים של הרמולין ושלו הוא השקיע בלי צורך לשאת בתשלומי המס עליהם, והגיע למה שהגיע. על זה צריך לתת את החלק המגיע להרמולין".