להפתיע את הניה

אין לי מושג מי ומתי, ואם בכלל, החליט על מדיניות של אי-פרסום שמות אסירי אויב האמורים להשתחרר תמורת החזרת חטופים. השמות מתפרסמים, כמו במקרה האסירות, רק 48 שעות לפני השחרור, וזאת על פי הוראת הבג"ץ, כדי לאפשר הגשת עתירות. אנחנו כמובן יודעים על שמות של אסירים ששמם הולך לפניהם, אבל מעבר לכך מדובר על "מאות אסירים", ללא פנים, קול או זהות.

למה זה כך? הרושם שלי הוא שאף אחד לא ממש יודע. מתייחסים לזה כמו אל דבר מובן מאליו. נראה שהסיבה, אם יש כזאת, היא לאפשר גמישות לגבי זהות המועמדים לשחרור. כיוון שסיומו של המ"ומ על גלעד שליט עדיין לא נראה באופק, גם לאחר הקלטת, אני מבקש להעלות את ההצעה הבאה: ישראל תודיע שהיא מוכנה לשחרר מספר קצוב של אסירים, נגיד 500, אבל - וזה האבל העיקרי - בצמוד להודעה יהיו גם שמות האסירים. וזהו. את אלה נשחרר תמורת שליט, ואין יותר התמקחות.

להשתמש בנוסחה החמאסית

מה זה נותן? העברת הלחץ, בוודאי חלק ממנו, אל הצד השני. הרי גם שם יש משפחות המשתוקקות לראות את קרוביהם בבית, כמו משפחת שליט. ראינו לאחרונה כי ברגע שמשפחות פלסטיניות שומעות על אפשרות שחרור קרוביהם, הן מתחילות ללחוץ. מהלך כזה גם יקשה על החמאס להתמקח יותר מדי על זהות המשתחררים, כי יהיה לו עסק עם המשפחות שהחמאס ירצה להוציא מהרשימה.

פרסום השמות צריך להיות מלווה בקמפיין תעמולתי ופסיכולוגי - העברת תמונות המשתחררים לתקשורת, פרסום דיווחים על סבלם בכלא, על רצונם העז לחזור לחיק משפחותיהם - בקיצור, לקחת את הנוסחה הפסיכולוגית החמאסית ולהשתמש בה נגדם. להפוך את המשפחות הפלסטיניות לחלק מהתהליך, כמו שקורה אצלנו עם משפחת שליט.

יש הטוענים שזה לא ממש יעזור, כיוון שהמשפחות הפלסטיניות נתונות לשליטת המשטרים, והן יתקשו לצאת נגדם. ברור שיש בזה משהו - אבל לא ברור כמה ה"משהו" הזה שווה. בכל זאת, משפחה זה לא עניין פוליטי, ולא לגמרי בטוח שהמשטר החמאסי והפלסטיני יצליחו להחזיק את בני המשפחות תחת שליטה, במיוחד אם מדובר במאות משפחות, שזה הרבה מאוד אלפים של אנשים. לפעמים, מגרעין של התנגדות כזאת צומחת תנועה, ואפילו מהפכה. אבל בכל מקרה, אני לא מצליח לראות מה יש לנו להפסיד.

כמובן שהתנאי הוא שהממשלה, כל ממשלה, תעמוד איתן. זה לא צריך להיות קשה. אחרי הכל, אנחנו לא באים ואומרים שלא נשחרר אף אחד. אדרבה - אנחנו מודיעים על שחרור של מאות. כלומר, אם נתנגד למ"ומ, לא יוכלו לבוא בטענות שאנחנו קשוחים. ואם יבואו, נוכל לטעון, בתקיפות ובצדק, שקשוח הוא לא מי שמוכן לשחרר מאות אנשים תמורת אחד, אלא מי שלא מוכן לקבלם.

עכשיו הזמן למהלך הזה

המצב הנוכחי הוא אידיאלי ליציאה למהלך כזה. החמאס רוצה מאוד בעיסקה, כדי להגיע לבחירות הפלסטיניות עם הישג תעמולתי גדול מאוד עבורו. בשבילו זה יהיה להגיע לבחירות עם 500 אסירים, או עם כלום. ובעורפו של האנייה ינשפו חזק בני המשפחות ששמות קרוביהם יפורסמו כמועמדים לשחרור. בואו, לכל הרוחות, נעשה כבר משהו שיועיל גם לנו ונפסיק לנהוג באופן שמועיל לחמאס.

אבל - אם הולכים למהלך כזה, אסור שיהיה אפילו מצמוץ לעבר אפשרות של הרחבת הרשימה או שינוי הרכבה, כי מצמוץ כזה משמעותו שהלך עלינו. איבדנו את אמינותנו וכל המהלך לא יצלח. הסיכוי היחיד הוא ביכולת העמידה. יש לך את זה, ביבי?

לערוץ 10 יש טענות

"מדינת ישראל מתקשה למלא אחר ההסדרים שלהם התחייבה", כך נאמר בהודעה - של מי? של ערוץ 10, שהממשלה, כידוע, נחלצה לסייע לו לאחר שלא עמד בהתחייבויותיו. אולי ההודעה הזאת תשכנע סוף סוף את הממשלה להפסיק את הפארסה ולקיים את מחויבותה האמיתית לפתיחת מכרז?