מיזמי היי-טק שמפריחים את שממת הנגב

כאשר הופרטה חממת מעיין ונצ'רס היו בה 6 חברות משוועות לניהול; היום, אחרי הנפקה חלוצית בבורסה ורכישת חממות נוספות היא מחזיקה 55 פרויקטים - לא כולם נשארים בנגב ■ כתבה נוספת בסדרה

כשחממת מעיין ונצ'רס הופרטה ב-2002, היא הייתה מיזם קטן ובו 6 חברות בלבד, לא מאוד מצליחות, עם כסף שמספיק לשנה. בעליה החדשים היו קרן אינפיניטי מקבוצת אי.די.בי, אך הייחוס לבדו לא היה מספיק כדי להתניע את המיזם.

היום, שנים בודדות מאוחר יותר, מעיין היא החברה-האם של צבר חממות שמנהלות יחדיו 55 פרויקטים. היא גם הייתה החממה הראשונה שהונפקה בבורסה והראשונה שביצעה רכישות של חממות נוספות.

בעקבות המשבר היא הגיעה למצב של לחץ מזומנים, אך הצליחה לגייס ברגע האחרון כ-6 מיליון דולר, וניצלה. "יש לנו היום פורטפוליו מדהים והוא יבוא לידי מימוש בתקופה הקרובה", טוען צביקה בן-פורת, מנכ"ל החברה.

חממת מעיין מתמקדת במכשור רפואי, בעוד הזרועות האחרות שלה עוסקות בתחומים אחרים. בנוסף, משמשת החממה כמטה של החברה הציבורית ובה מתרחשת הפעילות הפיננסית.

את ההפיכה הובילו אמיר גל אור, יו"ר החברה מטעם קרן אינפיניטי, בה הוא שותף, יחד עם פורת. פורת היה ממייסדי חברת נס טכנולוגיות וסמנכ"ל טכנולוגיות בחברה וכן ממייסדי חברת די.בי.מושן. "אמיר ידע שלא יהיה קשה לחבר אותי לחזון של היי-טק בנגב", אומר בן-פורת, תושב האזור. החממה ממוקמת בעומר ומנהלת קשרים ענפים עם כל אזור הדרום. רבים מן המנהלים האחרים העובדים בחממה מתגוררים אף הם באזור.

מי שעוד היה מעורב בחזון הוא איש העסקים היהודי-האמריקני דוד מיראז', שהקים את חברת NDC לפיתוח הנגב והשקיע מיליון דולר בחממת מעיין.

"ידענו שאנחנו רוצים לעשות משהו משמעותי בשוק", אומר בן-פורת. "ושכדי לעשות זאת, נצטרך כסף. בחנו מגוון שיטות מימון, עד שעלה הרעיון של הבורסה".

באותה תקופה החל גל ההנפקות של חברות מבוססות מו"פ ומעיין התאימה לו. המשקיעים שמחו להשקיע בחברה אשר נהנית הן מפיזור סיכונים והן מתמיכה של משקיעים מוכרים עם כיסים עמוקים.

יום ההנפקה עצמו, בדצמבר 2005, התגלה כפחות חיובי ("היה בלגן פוליטי, אריק שרון עזב את הליכוד", אומר בן-פורת), ובכל זאת הצליחה החברה להשלים את הגיוס בהיקף של 24 מיליון שקל לפי שווי של 42 מיליון שקל. בהמשך, גייסה באופן פרטי 16.8 מיליון שקל וכשיצאה שוב לציבור ביוני 2007, ביצעה גיוס אג"ח בהיקף של 60 מיליון שקל שנסגר בחיתום יתר של פי 25. שווי השוק שלה היום הוא 68.3 לאחר שאיבדה 23% משוויה מאז תחילת השנה.

להגדיל את מספר הפרויקטים

מעיין לא שקטה על שמריה גם לאחר שנכנסה לבורסה, והחלה לרכוש חממות נוספות במודל שעד אז לא היה מקובל. היא קטפה את החממות בדימונה ובשדה בוקר ושמה יהבה גם על החממה באופקים, אותה הייתה מעוניינת לרכוש דרך השתלטות על חברת קפיטל פוינט הבורסאית, בעלת השליטה בחממות באופקים ובקצרין. ההשתלטות נעצרה על-ידי תוכנית החממות, שהחליטה כי יש להגביל את מספר החממות בבעלות גורם אחד.

מעיין נותרה עם אחזקה של 23.5% בקפיטל, שאינה מעניקה לה שליטה. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו להשיא את הערך של הנכס הזה", אומר בן-פורת. מעיין מינתה דירקטורים בחברה והיא פעילה בה במידת המותר. יש לה גם אחזקת מיעוט בקרן הון הסיכון הבורסאית טכנופלס.

אסטרטגיית הרכישות נועדה להגדיל את מספר הפרויקטים. "החממות מוגבלות באופן רשמי ולא רשמי במספר הפרויקטים שהן יכולות לקבל", אומר בן-פורת. "החזון שלנו היה להקים את החממה של הדרום. החלום של היי-טק בנגב עדיין מוביל אותנו".

מהלך נוסף שביצעה מעיין שהיה יחסית חדשני הוא הנפקה של אחת החברות הצעירות יותר שלה בבורסה, אפליסוניקס, שגייסה 33 מיליון שקל. שווי השוק שלה היום הוא 33.7 מיליון שקל.

מוקמות בדרום - לא תמיד נשארות

החברות שמגיעות למעיין אינן בהכרח כאלה שצמחו מהמוסדות של האזור, כגון אוניברסיטת בן-גוריון או חברת המסחור של פארק תעשיות רותם. "הן מגיעות ממגוון מקורות, גם בשיטת חבר מביא חבר. מגיעים אלינו 400 מיזמים בשנה, יותר מיזמים מצוינים מכפי שאנחנו יכולים לעכל, על אף גודלנו", אומר בן-פורת.

לדבריו, חברות הפורטפוליו של מעיין מחויבות לפעול מן הדרום במשך השנתיים במהלכן הן נהנות ממימון המדינה, אך מרגע סיום תקופת החממה, מעטות הן החברות אשר נותרות במקום. "המדינה אינה נותנת תמריצים מספיקים לחברות להישאר בנגב", אומר בן-פורת. "כל ההבטחות לשיקום הנגב והגליל היתרגמו לאפס מעשה, וזה חבל. ניתן להקים כאן חברות ולהפוך את המקום לאטרקטיבי להיי-טק, אך זה לא יקרה מעצמו".

לדברי בן-פורת, הייחוד של החממה הוא היכולת לממן את החברות במימון משלים, לעיתים יותר מן המתחייב על-פי ההגדרות של תוכנית החממות, לגשר על פערי מימון הנובעים לעיתים מעיכובים בהקצאת תקציב המדען הראשי וגם להשיג מימון המשך. "גם בשנת 2008 הקשה השגנו מימון לכל החברות שחיפשו, רובן ברבעון האחרון. היזמים מחפשים שקט פיננסי, אנחנו נותנים להם את זה".

בדרך-כלל, משקיעה החממה על כל זרועותיה בחברות שדורשות 5-7 שנים, ועוד 7 מיליון דולר עד האקזיט. קרן אינפיניטי, אף שהיא בעלת המניות הגדולה בחממה, כמעט ואינה משתתפת בגיוסי ההמשך. לדברי בן-פורת, החממה מעדיפה לא להשקיע בחברות נישה אלא בחברות עם שווקים גדולים יחסית, אולם לעתים היא בוחרת בחברה שאינה מתאימה לאקזיט אלא מתאימה להפוך לחברה רווחית, מקומית, עם שוק מוגבל. "דרוש תמהיל של השקעות", הוא אומר.

צרו איתנו קשר *5988