צ'ק-אאוט

יש רגעים שעיתונאי מחכה להם זמן רב. רגעים בהם הוא יכול לתת חופש ליצירתיות, לאלתור מילות תואר מרשימות, לסרקאזם וציניות ייצוגיים. רגעים כמו ההפסד 4-0 של ריאל מדריד בגביע המלך בשבוע שעבר לקבוצת אלקורקון מהליגה השלישית. ה"קיקר" הגרמני קרא לזה בעונג "ליקוי חמה מושלם". הגרדיאן הוסיף "כתישה". ב"אל מונדו" של ברצלונה כתבו בשמחה "השפלה!", וה"ספורט" הקטאלוני סיכם: "רידיקולו היסטוריקו!". למדרילנים עוד נגיע.

השמחה לאיד מוצדקת בהחלט. ריאל, שקוראת לעצמה "המועדון הגדול בעולם", הפסידה לקבוצה שהתקציב שלה הוא מיליון אירו בעונה, פחות מרבע אחוז של תקציב "הבלאנקוס". השכר הממוצע לשחקן של אלקורקון - 36 אלף אירו בשנה - הוא פחות ממה שכריסטיאנו רונאלדו מרוויח ביומיים. כדי למקסם רווחים מהמשחק הגדילו בפרבר המדרילני את קיבולת הצופים במגרש מ-3,000 ל-4,400.

ראול הבטיח אמנם "שאם יש קבוצה שיכולה לחזור מפיגור כזה בגומלין זו ריאל", אבל למען האמת, מדובר פה יותר על מוניטין משנות השמונים. מאז לא חזרה ריאל מפיגור כה רציני במשחק גומלין. ובשנה שעברה היא עפה מול ריאל אוניון, גם היא מהליגה השלישית.

יש כאלו שיגידו שהחודש הנוראי של ריאל מדריד מסתכם בסופו של דבר באיש אחד: כריסטיאנו רונאלדו. מאז נפצע, ניצחה ריאל רק את המשחק מול חטאפה בשבת, סיימה פעמיים בתיקו והפסידה שלוש פעמים. עם רונאלדו היא ניצחה שבעה משבעה משחקים. אבל קצת פאתטי יהיה להפיל את התיק על רונאלדו, אם זוכרים שמסע הרכש המוטרף כלל גם כוכבי-על כקאקה, בנזמה ועוד.

"אני לא המושיע"

דווקא התגובה של רונאלדו, שהגיע ממועדון בו המנג'ר הוא בעל הסמכות העליונה והיחידה (אלכס פרגוסון), הבהירה איפה הבעיה של ריאל. "צריך לתת לקבוצה בבנייה עוד זמן, למרות השקעה של 025 מיליון אירו. אני לא המושיע, אני שחקן בקבוצה. זה לא כמו בברצלונה, שמשחקת הרבה ביחד שיטה מסוימת. בריאל זה לא ככה".

הוא גם הודיע שהיה רוצה שחקן קבוצתי נוסף לצידו: וויין רוני. שחקן שנותן הכל. רונאלדו יודע שרק עם כוכבים שבעים שעשו את שלהם בכך שהגיעו בכלל למדריד, ההצלחות מתרחקות.

הבעיה המרכזית היא אכן הקבוצה. בשבועיים האחרונים, מעבר לשרשרת הכישלונות, בלטו לעין חוסר התקשורת בין השחקנים, העצלנות, היעדרו של לחץ על מובילי הכדור של היריב, חוסר בתיאום ובשיטת משחק. האקלקטיות של אוסף הכוכבים אמנם בלתי צפויה ליריב, אבל גם לקולגות. בשבת הצליחה הקבוצה להחזיר תשלום חלקי מאוד לאוהדיה בדמות ניצחון ביתי 0-2 על חטאפה. לא בדיוק סממנים מעודדים לקראת הגומלין במילאנו מחר.

גוטי הוא משל טוב למצב הקבוצה ולמקומו של המאמן במערכת. כשחקן בית יש לו דרישות. אבל לאימון ביום ראשון האחרון הוא הגיע באיחור של שעתיים, "בגלל החזרת שעון החורף" (ואם תחשבו טוב, תגלו שזו טיפשות מכופלת). מול אלקורקון הוא גילה משחק נרפה, אבל החליט בהפסקה להיכנס לדברי המאמן ולדרוש מחבריו להילחם ולהתאמץ. פלגריני העיר לו, שרצוי שיהיה הראשון להקשיב לעצמו, מה שהעלה את חמת הכוכב. "אם אתה חושב שאני לא משחק מספיק טוב תוציא אותי!", הוא קרא למאמן, והוחלף. בתגובה העליב אותו גוטי, שבנוסף עוד שלח אצבע משולשת מול אוהדי אלקורקון. כמובן שהוא ייקנס על כל עבירה. אבל מי שיעוף בסופו של דבר יהיה כמובן פלגריני.

"עוף מפה!"

התקשורת בספרד לא עוסקת בשאלה אם פלגריני יפוטר, אלא רק מתי. תומאס רונסרו, כתב ב"אס" אחרי ההפסד בגביע כי "זו ההשפלה הגדולה ביותר שאני זוכר ב-44 שנות אהדה מיליטנטית. מיליוני מדרידיסטים התביישו בבית". "עוף מפה!" קרא העיתון הנקרא בספרד, ה"מארקה" לעבר המאמן, "אסור לצ'יליאני להישאר בתפקיד אפילו עשירית שנייה". אדורדו אינדה, העורך הראשי, הוסיף: "ההפסד המשפיל ב-701 שנות היסטוריה במועדון. אסור להאריך את הסבל".

לכותרות של התקשורת המדרידיסטית יש כוח הרבה יותר גדול ממה שנוטים לחשוב. היא משחקת תפקיד חשוב במערכת שסביב ריאל, ומזינה את עצמה דרך האוהדים והנשיא, כדי להגביר את הלחץ וחוסר הסבלנות לכישלונות. לתוך זה אפשר להוסיף את העובדה שפלגריני לא אהוד על הנשיא פלורנטינו פרס. כבר בתחילת אוקטובר, אחרי הפסד ליגה לסביליה, השתולל פרס, ורמז לשופרו "מארקה" שימיו של המאמן ספורים, בייחוד לאור התעקשותו לשתף את ראול. גם אחרי אלקורקון נכתב כי "פרס עשה את תפקידו. מי שלא מילא אחרי הציפיות הוא פלגריני".

הצ'יליאני היה רעיון של ולדאנו, אחרי שמועמדיו של פרס סירבו להגיע. לא במפתיע. אריגו סאקי, שהיה מנהל מקצועי בריאל, אמר כי "פרס פועל תמיד לקעקע את הסמכותיות של המאמן. כל שטות היא באשמתו".

כשפלגריני מונה לתפקיד הוא יצא לחופשה קצרה. בזמן היעדרו בנה פרס את הסגל. כשחזר המאמן וראה את "הקבוצה החדשה" שהרכיבו לו מתחת לאף, הודיע שישמור את ווסלי סניידר ואריאן רובן ההולנדים. שניהם כמובן נמכרו מיד. יש להבין: זה לא ניסיון לחקות את עידן הגלאקטיקוס הקודם. הרי גם ההוא נכשל. זו פשוט דרך הפעולה של פרס, ושל ריאל, מאז ימי פושקאש ודי סטפנו העליזים. פרס הפופוליסט לא נראה מרוצה במהלך עונת הכדורגל. הוא פורח בתקופת הקיץ: כשהוא עסוק ברכישת כוכבים ובמכירת שחקנים שכשלו. ההתלהבות שלו מדביקה, וריאל התאימה עצמה לשיטה. האוהדים כבר דורשים את הכוכבים הגדולים, אלו יוצרים ציפיות ענק להצלחה מיידית, שרק יכולות להתפוצץ בפנים.

סוון גוראן אריקסון הוא המועמד המוביל ברשימות המועמדים להחליף את פלגריני ולהפוך המאמן השמיני ב-37 חודשים מצטברים תחת נשיאותו של פרס. השבדי מנוסה בעבודה עם כוכבים, יש לו שם טוב. אבל יותר מהכל - הוא מאמן רך, לא עומד על שלו ולא דורש סמכויות, ושמח לעבוד בשביל הרבה כסף. גם חואנדה ראמוס ופיליפה סקולארי ברשימה. אבל מי שלא יהיה מאמן ריאל, תהיה לו בעיה: הוא תמיד יהיה החוליה החלשה בשרשרת.