המאבק האבוד של שלמה זהר

מרגע שאדגר ברונפמן, הבעלים, העביר מסר ברור לזהר, כי הוא מעוניין לקבל את התפטרותו ויפה שעה אחת קודם, הספירה לאחור החלה. אמת, המסר לזהר עבר בצורה מבישה, שמביישת את כל הנוגעים בדבר. אבל כשהבעלים מביעים אי אמון פומבי ביו"ר בנק ומודיעים קבל עם ועדה על רצונם להעביר אותו מתפקידו, על כך שאין בהם אמון בו יותר ומציגים את מחליפו המיועד, הסיכוי של אותו יו"ר להישאר בתפקיד נמוך.

על בעלים של בנק בישראל מוטלות הגבלות רבות. אסור לו להתערב בהחלטות העסקיות של הבנק, הבנק מוגבל בהיקף האשראי שהוא יכול לתת לבעל השליטה, מניות הגרעין חסומות ולא ניתנות למכירה ללא אישור הרגולטור. יש לבעלים פרורגטיבה אחת מהותית - הוא קובע מי יהיו נציגיו בבנק, קרי חברי הדירקטוריון והיו"ר. דרך המינוי הוא משפיע על הבנק שבבעלותו. יו"ר הבנק הוא נציגו המובהק של הבעלים.

כללי המשחק

אפשר להתווכח הכיצד בעלים שמחזיק 26% בלבד מהבנק מקבל פריבילגיה כזו, אבל אלו הם כללי המשחק, הם נקבעו לפני שנים רבות. זו זכות הבעלים. אפשר לטעון שזה לא הוגן, להסביר שבנק הוא מוסד ציבורי, שהברונפמנים הם בעל שליטה בעייתי שמסרב לתמוך בבנק או להזרים לו הון כנדרש. הכל נכון, אבל אלו הם הכללים הקיימים. עוד לא שינו אותם.

קל להבין את זהר, את מלחמתו על כבודו ועל שמו הטוב. הזזתו מהתפקיד אינה סימפטית, אפילו מכוערת. בסך הכל הוא תפקד כיו"ר בנק בצורה סבירה. היו טעויות ושגיאות, היו מהלכים עסקיים בעייתיים, לעתים יותר ולעתים פחות מאשר בבנקים אחרים. אבל בסופו של דבר בשנת 2005 שלמה זהר היה רו"ח לא בנקאי. אלמלא היכרותו עם מתיו ברונפמן לא היה זהר מתמנה מלכתחילה ליו"ר דיסקונט אלא נשאר רואה חשבון. לכן כאשר בעל הבית מסיר את אמונו מזהר על היו"ר ללכת.

מלחמה אבודה

מלחמתו של זהר אבודה כמעט מראש, האם זהר חושב ברצינות שבעלי הבית שלו יתקפלו, יגידו "סליחה טעינו, יש לנו אמון מלא בך"? אי אפשר לתקן את הנזק שנגרם. האם זהר מתכוון להמשיך, כברווז צולע, ללא גיבוי מבעלי השליטה שמנסים להדיח אותו, עוד 14 חודשים עד סיום החוזה שלו?

הנזק העיקרי לא נגרם לזהר או לברונפמנים, אלא לבנק דיסקונט. לתדמית, למוניטין, לצורה בה נתפס הבנק בציבור. עוד כמה שבועות של מלחמה מלוכלכת בה בעלי הבית מסבירים כמה היו"ר גרוע והבנק לא מנוהל כהלכה והוא מצדו מסרב להתפטר וכופה עליהם את עצמו, והנזק יתחיל להיראות.

לכן דרוש מוצא של כבוד. פשרה שתשמור על כבודו של זהר ותאפשר לו לסיים את תפקידו כהלכה. למשל, שיישאר בתפקיד יו"ר מרכנתיל דיסקונט. את הפרשה המביכה הזו צריך לגמור מהר ככל האפשר ואסור להגיע למצב בו הבעלים מכנס אסיפה כללית כדי להדיח את היו"ר.