אל תחפשו מנצחים

קשה לומר שיש מנצחים אמיתיים בפשרה שהושגה בצים

1. פשרה פושרת. קשה לומר שיש מנצחים אמיתיים בפשרה שהושגה. מצד אחד משפחת עופר מאבדת מוותרת על חוב, ובהיקף לא מבוטל של 150 מיליון דולר. מצד שני לא ברור האם מדובר בשיפור משמעותי עבור בעלי המניות של החברה לישראל. אותם 150 מיליון דולר שאמורים להיות מוחזרים לחברה לישראל הם אחד החובות הנחותים ביותר שיש כיום לצים. החוב לא ישולם לפני 2016, ובכל מקרה יהיה נחות לחוב למחזיקי האג"ח, שהוא בעצמו חוב נחות.

עם מצבה הפיננסי השברירי של צים, ואי הוודאות הגדולה באשר לעתיד ענף הספנות, לא היינו חותמים על כך שבעלי המניות בחברה לישראל אכן יראו את אותו הסכום חוזר אליהם.

2. מפוטנציאל להשתלטות ועד למחיקה. הרבה גלגולים עברו על אותם 150 מיליון דולר חוב של צים כלפי החברות הפרטיות של משפחת עופר. החוב לאותן חברות הוא הרבה יותר גדול, ומגיע ליותר מ-400 מיליון דולר עד לשנת 2013. אולם חברות הספנות הפרטיות החליטו ללכת לקראת צים ולוותר על חלק מהחוב.

לוותר? לא ממש. בשלב הראשון הוחלט כי החוב יהפוך לשטר הון המיר למניות, שמשמעותו שחברות הספנות הפרטיות יוכלו לקבל נתח יפה ממניות צים, ואולי אף להשתלט על צים בעוד כמה שנים בזכות המרת החוב למניות. לאחר שמחזיקי האג"ח של החברה התרעמו על כך, נסוגה צים מסעיף זה. במקום זה הוחלט כי החוב יהיה נחות למחזיקי האג"ח, וייפרע במקביל אליהן במהלך השנים 2016-2020.

כעת החברות של משפחת עופר - בפעם הראשונה באמת - מוותרות לחלוטין על חוב לטובת החברה לישראל, ולא משתמשות בו ככלי להשתלטות על צים או הופכות אותו לחוב נדחה.

3. חיכו לדקה ה-90. אין ספק, ההסדר בצים מאוד מורכב. מדובר בעשרות נושים מסוגים שונים, וצריך לבנות את ההסדר בשלבים: קודם מספנות, אחר כך בנקים ובעלי אג"ח, ובסוף בעלי המניות של החברה לישראל. ועדיין, הסדר האג"ח סוכם כבר לפני כשבועיים. בחברה לישראל ידעו כי המוסדיים לא מתלהבים מהזרמת הענק לצים. במקום לנסות להגיע איתם לפשרה והסכמות במהלך אותם שבועיים, הם העדיפו לנצל את הזמן להפעיל לחצים ומאמצים בכל החזיתות כדי להעביר את ההסדר כמו שהוא.

התוצאה הייתה שהכול הושג ברגע האחרון ותחת לחץ. ההסדר החדש גובש ואושר אחרי מועד האסיפה שנקבע לחמש, ולמוסדיים לא ניתן זמן אמיתי ללמוד אותו ולהחליט עליו. אבל לא נראה שבחברה לישראל ממש הוטרדו מכך - העיקר ששכנעו את מנורה והשיגו את הרוב הדרוש. ההתנהלות של עבודה תחת לחץ, והתגמשות רק בדקה ה-90, אחרי שמגלים שכל הלחצים המאסיביים לא עוזרים, אינה ראויה לחברה ציבורית, בוודאי לא בסדר הגודל של החברה לישראל, שהיא מקבוצות האחזקה המובילות במשק. *