למי אתם רוצים להאמין?

ההשקעה בשוק המניות היא הימור נטול היגיון שהולך ונהיה פרוע מיום ליום

המסחר בשוקי המניות בארה"ב ביום שישי שחלף שיקף יותר מכל את חוסר הוודאות שבו נמצאים המשקיעים בימים אלו. נאמן לדרכי הגורסת כי ארה"ב היא עדיין הכלב המכשכש בזנב (שהוא שאר העולם), כשירד בה גשם כל העולם יוצף וכשתזרח השמש כל העולם ייהנה מזיוה, אתמקד במה שקורה שם למרות שההתנהגות דומה בגוש האירו ובישראל.

מצדו האחד של המתרס עומדים ראשי הממשל והמוסדות הפיננסיים. בלית ברירה מחבק הממשל חיבוק דב את המוסדות הפיננסיים שמהמרים על כל הקופה תוך שהם עוטים על גופם את אפוד המגן שנקרא "גדולים מדי מכדי ליפול" ומנצלים עד תום את ההצהרות האופטימיות של האוצר לגבי יציאה מהמשבר.

בתווך, הבנק המרכזי,שמנסה לצנן את ההתלהבות במילים אך לא במעשים. הוא מזהיר כי ההתאוששות עלולה להימשך זמן רב אך הוא אינו מעז לרמוז על בועה ועל התנהגות עדר. הוא יודע כי הצמיחה נובעת בעיקר מהזרמות הכספים ותכניות העידוד וכי ה"בום" הנוכחי הוא בעיקר פיננסי ולא כלכלי.

מהצד השני עומדים יותר ויותר כלכלנים המצהירים בגלוי על התפתחות בועה. בוטה במיוחד היה הפרופסור נוריאל רוביני שטען כי ככל שהעלייה חסרת הבסיס תהיה חדה וארוכה יותר, כך תהיה הנפילה כואבת יותר. אליו הצטרף גם ג'ורג סורוס, שועל קרבות ותיק, שמודע היטב לחשש מקריסה טוטאלית של הכלכלה העולמית, כתוצאה מחוסר היכולת שלה להתמודד מול המערכת הפיננסית הממונפת עד אינסוף ומחוסר האונים שמפגינים הממונים על הרגולציה.

בגוש האירו ובאירופה בכלל, אין חדש תחת השמש. גם שם גואה האבטלה. עתיד ההשקעות במזרח אירופה לוט בערפל. מדינות בקשיים מתקשות לראות את האור בקצה המנהרה, אולם למרות כל זאת ממשיכים ראשי המדינות להביע דאגה עמוקה מעוצמת היורו וחושבים שהויאגרה הורבאלית תביא מזור לאימפוטנציה הביצועית.

אצלנו המצב קצת שונה, אם כי לא באופן חריג. לא סבלנו מהמשבר (עדיין) ועל כן היציאה ממנו קלה יותר. גם אצלנו ממהרים ראשי הממשל, בעיקר אנשי האוצר להכריז הכרזות אופטימיות ולהסביר לכולם כיצד הצילו במו ידם את המשק הישראלי מצרה צרורה. נו, מילא.

בנק ישראל קצת יותר זהיר ומנסה כמו עמיתו האמריקאי להסביר שהסכנה טרם חלפה ועוד ארוכה הדרך לצמיחה. אף אחד מהם לא מעז להשתמש במילה 'בועה' על מנת שלא לגרום חלילה למפולת שתסכן את ה"הישגים", אולם ברור גם להם שמתפתח כאן משהו לא בריא.

דעתי שלי בנושא, אינה משתנה: השקעה בשוק המניות היום היא הימור שהולך ונהיה פרוע מיום ליום וההיגיון הכלכלי שבו הולך ופוחת. מי שרוצה להמשיך בחגיגה - welcome אולם ראוי שישגיח היטב על השקעתו. אני סבור שלעיתים גם לשבת בחוץ תקופה מסוימת אפילו אם אין ריבית זו השקעה נבונה.

שוק המט"ח המקומי נרגע קלות לנוכח צפירת ההרגעה בעולם. את תשומת לבי משך דו"ח האינפלציה שפרסם בנק ישראל שאורכו המלא 31 עמודים. כמה מפתיע (ואולי בעצם בכלל לא מפתיע) שהתקשורת בחרה להכתיר מתוכו שורה אחת מעמוד 28 "העודף בחשבון השוטף והלחצים להיחלשות הדולר בעולם צפויים לחזק את השקל". דברים שעומדים בסתירה לנתונים אחרים בדו"ח ולדברים שאמר לאחרונה נגיד הבנק.

לגבי הדולר בעולם, לא אני ולא הנגיד יכולים לומר מה יהיה, אזכיר רק שבסמוך לוועידת איסטנבול אמר הנגיד דווקא דברים הפוכים ורמז להיחלשות השקל והתחזקות הדולר. לגבי העודף בחשבון השוטף, צוטט הנגיד באחרונה כאומר שהייבוא מתאושש ונתונים ראשונים של צמצום בעודף ניתן כבר לראות בשלהי הרבעון השלישי. גם התחזיות המפורסמות בדו"ח האינפלציה תומכות בגרסה זו.

ב-2010 צפוי צמצום בסך כ-2.5 מיליארד דולר בעודף, והגידול בייבוא צפוי להיות גבוה מהגידול בייצוא. דווקא נתון מטריד מאד והוא הגידול ביחס החוב לתוצר שב-2009 הגיע ל-81.4% וב-2010 לא צפוי לרדת, לא זכה לכל התייחסות בדו"ח, וחבל.

טאף גאי

דבר מעניין אחר קרה בכנס החשב הכללי שהתקיים בשבוע שעבר. בפאנל מעניין שבו השתתפו בארי טאף מבנק ישראל, אילן רביב מנכ"ל יו בנק ומנהל חדר עסקות לשעבר בבנק דיסקונט, המכיר ומבין היטב את תהליכי השוק ואדם רויטר מ'חיסונים פיננסיים'.

אני מעריך את טאף כאחד מאנשי המקצוע הטובים בבנק ישראל ואולי אף הטוב שביניהם. לפני כעשור, כשנפתח שוק המט"ח לזרים והוסרו המגבלות, אירגנתי את כנס הבנקים הזרים הראשון בישראל. בארי טאף היה האורח המרכזי. נציגי גולדמן זאקס, מריל לינץ', ברקליס סיטי ואחרים היו אורחינו וכך החל הרומן הלוהט עם הבנקים הזרים בישראל.

כבנקאי, למדתי באותם ימים את אופי הפעולה ואף התרעתי מפני פעילות הקרנות בעת הפיחות הגדול שקרה ב-2002. תמוהה בעיני התייחסותו של בארי שלא נצפתה מתקפת ספקולנטים באף יום פעילות.

מתקפה אינה דווקא מתקפה יומית בסגנון סורוס בבריטניה או תאילנד. המתקפה כאן היא אסטרטגייה ארוכת טווח. גם זו מתקפה. אילן רביב היטיב לומר זאת ולא זכה למענה ראוי.

עודף בחשבון השוטף בסך 7 מיליארד מול רכישות בסך 32 מיליארד משאיר בור בסך 25 מיליארד. זו מתקפת זרים. רויטר הסביר מימד אחר של הסכנה: קרן גידור בהיקף זנית של 30 מיליון דולר שמקבלת מינוף פי 25 מבנק ומגיעה להיקף 750 מיליון דולר, יכולה כבר להשפיע על השוק. בישראל פועלות עשרות כאלו. זאת הסכנה האמיתית.

טאף לא נתן לכך תשובה: בכל העולם מתמודדים עם סכנת המינוף. הרגולציה תגיע לבסוף בלית ברירה.דרישת ביטחונות מוגברת שחייבת להיות מפוקחת על ידי המפקח על הבנקים, או כל פתרון רגולטורי אחר, הן הדרך היחידה להתמודד מול הגולם שהתפתח כאן.


יוסי פרנק- יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס
Rika40@012.net.il


אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע.בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי

החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.