ניק לוין מודה כי התמכר להימורים: "בסך-הכל נסחפתי קצת"

"המקרה שלי שונה לגמרי ממיידוף. השקעתי כספים עבור בני משפחה וחברים, והם ידעו מהם הסיכונים, והכל היה אמור להיות שיפוט שלי ובאופן פרטי. לא ניהלתי קרן ולא הבטחתי תשואות X כמו שמיידוף הבטיח"

ניק לוין, הבנקאי הפרטי הנמלט שחייב לנושים רבים בסיטי של לונדון עד 200 מיליון ליש"ט, מתנצל על שהגיע באיחור של חצי שעה לראיון שנקבע לו עם "פייננשל טיימס". בעבר הוא היה שווה 30 מיליון ליש"ט, ויכול היה לחכור מטוסים ויאכטות כאוות-נפשו. היום המכונית שלו נתקעה, והוא היה צריך למצוא לה גרר.

בתחילת אוקטובר פורסמו הדיווחים הראשונים על כך שלוין ירד למחתרת על רקע גל תביעות שהוא קיבל מלקוחות כמו בריאן סאוטר, מייסד חברת ההסעות סטייג'קואוץ', וריצ'ארד קרינג, היזם מאחורי רשת מסעדות Ivy, שאת כספם הוא השקיע והפסיד.

לא ניסה להסתתר

לבוש בחולצת צווארון פתוח משובצת וג'ינס בהירים ואגב לגימת תה, לוין מכחיש כי הוא ניסה להסתתר מנושיו. מספטמבר, הוא מסביר, הוא עבר טיפולים במרפאת "פריוריטי" בלונדון במשך 10 שעות ביום נגד התמכרותו להימורים. אפילו אשתו, הוא אומר, לא היתה מודעת להתמכרות הזו שלו "עד הרגע האחרון".

בתשובה לשאלה אם הוא מרגיש שאיכזב את ידידיו הוא אומר כי הוא מבין מדוע יש כאלה שחשים "מאוכזבים" בגלל האירועים שהתרחשו, אך הוא עדיין מאמין כי "בצורה זו או אחרת אני יכול לתקן את המצב. אני לא יודע איך, אך אני לא בורח מהמצב, ואני מישהו שינסה להשיב את הדברים על כנם".

לוין אומר כי בעיית ההימורים שלו התחילה כנראה עוד כשהיה בבית-הספר היסודי. לימודיו הפורמליים הסתיימו בגיל 15, אבל הריגוש של לקיחת סיכונים הביא אותו לקריירה מצליחה כסוחר בסיטי. הוא השתמש בכספו שלו כדי להיכנס לפוזיציות במניות - "חלק מהאדרנלין שהייתי זקוק לו", כפי שהוא מתאר זאת כעת.

"הימורים היו חלק מהיומיום"

כאשר הוא שב לסיטי, הוא קנה אחזקות בעסקים כמו חברת ניהול הכספים ברמדין שייסדה ניקולה הוטרליק, שזכתה לכינוי "הסופרוומן של הסיטי", ומועדון הכדורגל לייטון. ידידים כמו קלווין ריצ'רדסון, שעבד איתו בימים הראשונים בסיטי, מתארים את לוין כ"ברוקר החצוף והגדול ביותר באולם המסחר". ריצ'רדסון אומר עליו כי הוא אהב טיסות במסוק והחזיק תא צפייה במרוץ הסוסים היוקרתי רויאל אסקוט.

לדבריו, הפעלתנות שלו היתה אמנם לא רגילה, אך העיסוקים הללו היו שגרתיים. "להיות סוחר באולם מסחר זה סוג של תרבות. אנשים שם היו בעלים של סוסים והלכו למירוצי כלבים. אנשים הלכו לבתי קזינו. היו לנו הרבה ערבי פוקר. הימורים היו חלק מחיי היומיום", הוא אומר.

ב-1997 החל לוין להמר גם על מדדי המניות. תחילה הוא הפסיד בגדול 25 אלף ליש"ט בהימור על מדד פוטסי , אך אחר-כך זכה ב-50 אלף ליש"ט, ובסוף שנות ה-90 היו לו כבר הימורים גדולים יותר. בערך באותה עת, הוא אומר, אנשים התחילו לבקש ממנו להשקיע עבורם סכומים שנעו בין חצי מיליון ל-3 מיליון ליש"ט בהימורים על חברות, מדדים או הנפקות ראשוניות.

"לא הבטחתי תשואות"

"הם כולם פנו אליי", אומר לוין, "אני מדגיש את זה. כולם היו בני משפחה וחברים. בכל רגע נתון היו לי 24 אנשים כאלה. זה היה כמו מועדון, לא כמו קרן או ברוקראז'".

העסקה הגרועה ביותר שלו היתה בבנק המשכנתאות הידוע כעת לשמצה נורתרן רוק. לוין קנה 1.1% ממניות הבנק הזה מספר חודשים לפני קריסתו והלאמתו תוך מחיקה של בעלי המניות.

לוין דוחה את ההאשמות של מספר פרשנים כי הוא "מיני מיידוף", שרימה מראש את לקוחותיו. "זה קשקוש", הוא אומר. "תוכיחו לי אחרת. זה שונה לגמרי ממיידוף. השקעתי כספים עבור בני משפחה וחברים, והם ידעו מהם הסיכונים, והכל היה אמור להיות שיפוט שלי ובאופן פרטי. לא ניהלתי קרן ולא הבטחתי תשואות X כמו שברנרד מיידוף הבטיח".

הוא מאמין כי "לא סביר" שמישהו יגיש נגדו תביעה. לדבריו, הוא ניגש מרצונו הטוב למשרדי הפיקוח על שירותים פיננסיים ב-15 באוקטובר כדי להשאיר שם הצהרה שלו, ואיש לא פנה אליו מאז. הוא גם משתף פעולה באופן מלא עם דלויט, הפירמה שכונסת את נכסיו. הוא דוחה את ההאשמות כי הוא חייב לנושים יותר מ-200 מיליון ליש"ט.

כעת נשאר רק לראות אם בסיטי יסכימו לתת לו עוד צ'אנס.