הפרשנות התכליתית עוד כאן

בשנים האחרונות, ובייחוד לאחר הלכת ביהמ"ש העליון בעניין פוליטי (ע"א 8569/06), היו שפירשו שעידן הפרשנות התכליתית הגיע לקיצו, וכעת נוטה המטוטלת שוב לכיוון הפרשנות המילולית, ולו במחיר פגיעה בתכלית החוק ובעקרון גביית מס אמת. לדעתנו, קביעה זו אינה משקפת את המצב המשפטי לאשורו, כפי שהוא עולה מן הפסיקה האחרונה.

ביום 10.11.09 ניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה פסק דין בעניינה של עיריית נהריה, במסגרתו סוקרת השופטת וסרקרוג בצורה נרחבת ומקיפה את פרשנות בתיה"מ ומצביעה על המגמה ליתן תוקף לעקרון גביית מס אמת, ולו במחיר סטייה מלשון החוק.

פסק הדין עוסק אמנם בנושא שאינו קשור במישרין בנדל"ן (סטייה מלשון תקנות המטילות חיוב בהוצאות עודפות על כלי רכב עירוניים, כאשר הם משמשים לצרכים עסקיים). אולם, בעת תיחום המסגרת המשפטית סוקר ביהמ"ש הלכות לא מעטות בהן ניתן התוקף לפרשנות התכליתית, ובכללן הלכות לא מעטות מתחום מיסוי מקרקעין.

כך לדוגמה, מוזכרת הלכת מירון (ע"א 3988/00) במסגרתה נקבעה האפשרות לסטות מהוראות סעיף 22 לחוק מיסוי מקרקעין לעניין קביעת שווי הרכישה במקרה של מכירת חלק מהמקרקעין שנמכרו. מוזכרת גם הלכת אינטרבילדינג (ע"א 1527/97) לעניין האפשרות לסטות מנוסחת חישוב הוצאות מימון והנהלה וכלליות בידי קבלנים), והלכת מ.ל. השקעות (ע"א 4271/00) לעניין הכרה בהוצאות מימון כנגד השבח אף בהיעדר סעיף מפורש.

ביהמ"ש מתייחס במפורש גם לפסק הדין בעניין פוליטי, וקובע כי "אין בפס"ד פוליטי כדי ללמד על הכלל", ומחזק את דבריו גם בפסיקה נוספת כדוגמת פסקי הדין בעניין קלס וורד פרי (במס הכנסה) ואף פסק הדין בעניין גבריאלי שנסקר על ידינו לאחרונה במסגרת טור זה, בו נשללה סמכות מנהל מס שבח להגביל ניכוי הוצאה מהשבח בטענה שהינה מוגזמת.

לאור הפסיקה קובע ביהמ"ש במפורש, כי "בתחום דיני המס יש להעדיף פרשנות לפיה חזקות שנקבעו יש לראותן כחזקות הניתנות לסתירה, מתוך מגמה להעדיף קביעת מס אמת על בסיס נתונים עובדתיים אותם יכול להציג הנישום... עקרון היסוד הוא הוצאת מס אמת על יסוד הכנסת אמת".

אכן דברים כדורבנות, הראויים ליישום בתחום דיני המס בכלל ובתחום מיסוי המקרקעין בפרט, ונזכיר רק מספר דוגמאות בהקשר זה: כך, יש לגזור מעקרון מס האמת את הצורך להפחית את מרכיב הפחת משווי הרכישה אך ורק במקרה בו אכן נוכה הפחת במס הכנסה. מטעם דומה יש להכיר בזכות לנכות הוצאות מימון במס שבח, גם במקרים בהם ההלוואה הינה מ-"קרוב" (לכאורה בניגוד להוראות סעיף 39א לחוק מיסוי מקרקעין), ככל שהיא אכן משקפת ריבית שוק.

מטעם זה, יש גם מקום לאפשר פתיחת שומה לשם התרת ניכוי גם לאחר חלוף 4 שנים, וזאת ככל שאין מדובר בהתרשלות של הנישום. הדברים יפים בייחוד להוצאות כגון היטלי השבחה לרשות התכנונית או דמי הסכמה למינהל, הוצאות המתגבשות רק לאחר הליכים האורכים שנים ארוכות, ולפיכך אי התרת ההוצאה תפגע באופן בלתי מוצדק בנישומים - בניגוד מפורש לעקרון גביית מס אמת. *

הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין.