בקרוב אגיע לירח

אני קורא מעל במה זו למעסיקיי: תנו לי להיות העיתונאי הישראלי הראשון בחלל

א.

בעוד שבוע וחצי פלוס מינוס יחשוף ריצ'ארד ברנסון את החללית שלו, שעתידה להטיס תיירים מחוץ לכדור הארץ. תיירים פרטיים טסים לחלל זו תקופה ארוכה, אבל הם תמיד הצטרפו למשימות חלל לאומיות, ושילמו משהו כמו 20 מיליון דולרים. טיסה בחללית של ברנסון - שנקראת SpaceShip2 - והיא אחד הדברים היפים שראיתי, כולה סגסוגת פחמן - תעלה לצרכן 200 אלף דולרים בלבד. המחירים, מבטיחים בחברה, רק ילכו וירדו. עדיין לא ברור בכלל מתי תמריא החללית. מדברים על 2011 בלי התחייבות, אבל למעלה מ-300 איש הזדרזו להזמין כרטיסים.

לטוס לחלל הוא החלום שלי. תמיד היה. 200 אלף דולרים הם לא הרבה כסף בשביל לטוס לחלל. מצד שני, 200 אלף דולרים הם הרבה יותר כסף ממה שיש לי. עשיתי חשבון, פתחתי טבלאות אקסל, והגעתי למסקנה הקודרת שאם אעבוד ממש קשה ואחסוך ממש טוב, ואם לא יקרה שום דבר בלתי צפוי, בתרחיש האופטימי ביותר איני צפוי לגייס את הסכום הנדרש להגשים את חלומי לפני בוקרו של 15 ביוני 2105. לפי החישוב שלי, אהיה אז בן 135.

בעיה.

ב.

התבאסתי, אבל פתאום האירה מעל ראשי נורה כמו בסרטים המצוירים. מזל שאני עובד בעיתון כלכלי, כי פתאום הבנתי מה אני צריך לעשות על מנת להגיע לחלל בגיל סביר - אני צריך לנהוג כמו כל האנשים האלה שאני קורא על אודותם וכותב עליהם, כל אנשי העסקים המבריקים שממלאים את דפי העיתון הזה: אני צריך למנף!

בואו נודה בזה, עבודה קשה וחיסכון הם ערכים טובים והכול, אני לא אומר שלא, אבל הם מעולם לא הביאו אף אחד לחלל. אם אתה רוצה לשחק אותה בגדול אתה חייב להתחיל למנף, בנאדם.

מאחר שאין לי ממש כסף למנף, חשבתי למנף את עצם העובדה שזה אני שטס לחלל. בדקתי ומצאתי שאף עיתונאי עדיין לא טס לחלל. היה איזה כתב טלוויזיה יפני אחד לפני כעשר שנים, אבל הוא טס לגרוטאה הזאת, מיר. החלל ראה ליצנים, מורים, חיות; הוא ראה טייסים ומהנדסים ומדענים וביולוגים - אבל כבר הרבה זמן שהוא לא ראה עיתונאי, בוודאי לא עיתונאי ישראלי. להיות העיתונאי הישראלי הראשון בחלל: הרי לכם גימיק. הרי לכם משהו שאפשר למנף אותו.

מעל דפי העיתון הזה אני קורא למעסיקיי: בואו נעשה את זה, ומהר, לפני המתחרים! אני הרי יודע שאתם מקבלים את העיתון יום לפני כולם, זה נותן לכם די זמן על מנת להרים טלפון לחברת גלקטיק דרים ליינס, המייצגת את חברת וירג'ין גלקטיק של ברנסון, ולהזמין לי כרטיס.

מכיוון שאני מכיר את התחום שבו אני עובד כבר כל-כך הרבה שנים, אני מבין ש-200 אלף דולרים הם לא סכום של מה בכך, ולכן אציע את אותה הצעה שהצעתי לעצמי בדיוק: חברים, אתם צריכים למנף! יש לכם פה משהו טוב בידיים, נכס של ממש.

נכנס ישיבה, נביא ספונסרים, נגייס משקיעים, נכרות בריתות עסקיות. זה יכול להיות להיט ענקי. אני מצדי מבטיח לעשות הכול! כמובן, וקודם כול, אני מתחייב להביא משם אחלה, אבל אחלה, כתבה שבעולם, כזו שתצדיק אחת ולתמיד ביטויים כמו "בלעדי" או "לראשונה".

מלבד זאת אלך עם כל הדרישות של הספונסרים, את חליפת החלל שלי אכסה בלוגואים, בכתבה אשזור קצת תוכן שיווקי, אקח איתי מצלמה, אעדכן בטוויטר, כל מה שצריך אני מוכן לעשות. רק דמיינו את האפקט בלראות גיליון של G נקרא בתנאים של חוסר משקל. דמיינו אותי על המסך הגדול בוועידת ישראל לעסקים שנת 2011 בשיחת ועידה מהחלל. משהו עם שמעון פרס.

רק עיתונאי אחד יכול להיות העיתונאי הראשון בחלל. אני מביט סביב ולא רואה אף אחד אחר שיוכל לעשות את זה טוב ממני.

תחשבו על זה, זה כל מה שאני מבקש. כי אם אתם לא תחשבו על זה, מישהו אחר יחשוב על זה. לפעמים אני לא מבין איך אני בעצמי לא חשבתי על זה קודם.

כדאי למהר, חברים, ולהזמין מקום על אחת הטיסות הראשונות. אלה, על-פי הפרסומים, יהיו מאוישות על-ידי מפורסמים ברמה עולמית, כמו המדען סטיבן הוקינג, נהג המרוצים האגדי מייקל שומאכר, המעצב פיליפ סטארק, ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר ועוד רבים וידועים - כולם כבר הזמינו כרטיסים. זה בטח פי אלף יותר נוצץ מהמסדרונות הצפופים של תחנת החלל מיר.

צריך לחשוב מהר ובגדול, זה מה שאני אומר. 200 אלף דולרים זה לא כל-כך הרבה כסף, אם חושבים על זה כעל קמפיין אפקטיבי. אפשר לשלב כוחות עם משרד החוץ. זה יכול להיות מעולה להסברה. מהחלל הרי כולנו דומים ואין גבולות, מסר של שלום כזה. מי זה שם עכשיו, ליברמן? אני מת עליו! תשיגו לי אותו בקו השני.

אומרים שלפעמים חלומות מתגשמים. למה לא החלום הזה?

ובכל מקרה, לחלום זה טוב. עושה נפלאות לעור הפנים.

ג.

בכלל, אני מתרשם שהעיתונות הכלכלית ברובה מתעלמת מהפרטת החלל. זה עדיין נחשב קוריוז. אבל מתחת לפני השטח רוחש לו תחום תוסס ומרתק, שיש הטוענים שהוא יהיה המהפכה הכלכלית הבאה, לפחות בסדר הגודל של מהפכת הדוט קום, כולל ההשלכות התרבותיות.

דברים קורים. מיליארדר שזהותו לא נחשפה השקיע 3 מיליארד דולרים בפרויקט של הקמת בית מלון בחלל, שאמור להיפתח ב-2012, כך פורסם בתחילת החודש. 4.5 מיליון דולרים לשלושה לילות. המלון יקיף את כדור הארץ כל שמונים דקות, מה שאומר שהאורחים יראו כ-15 זריחות ביום מגובה של 30 אלף קילומטרים. משהו פסיכי לגמרי. האורחים יתלבשו במין בגדי סקוץ' על מנת שיוכלו להיאחז במשהו ולא לרחף בחלל החדר.

אולי המיליארדר הסודי הוא ג'ף בזוס, מייסד אמזון? האיש משקיע המון בתחום של תיירות חלל. לאחרונה ערך שיגורי מבחן לטיל הממריא ונוחת בצורה אנכית, שאמור לקחת נוסעים. אחרים מפתחים מין מפרשים סולאריים ענקיים שיזינו את בתי המלון ואת החלליות האלה שייקחו את העשירים לחלל. יש אקשן.

זה מזכיר קצת את עידן תחילת האינטרנט: המון אנשים עובדים מתחת לרדאר של הכלכלה, ופתאום התנאים מבשילים ונוצר פיצוץ. אולי כל האנשים האלה לא טועים כשהם אומרים שבתוך כמה שנים תהפוך הטיסה לחלל לאופציה שווה כמעט לכל נפש? אם היו אומרים את זה על האינטרנט לפני עשרים שנה וקצת, גם אתם הייתם צוחקים. אבל הרמזים נמצאים פה. קראתי שכבר יש זוגות שמתחתנים בחלל. אם הם צודקים, הרי שאנחנו חיים בעידן מרתק.

זה לא רק הפן הכלכלי שמעניין אותי. נסיעה לחלל, ויעיד כל מי שעשה את זה, משנה את הבנאדם. דברים שרואים משם וכל זה. הפרופורציה, הפרספקטיבה. רבים משתגעים. אלה שלא, הופכים, כמעט בעל כורחם, להומניים יותר. הגודל והריחוק יוצרים אצלם סוג של חמלה ושותפות גורל. רבים מהם מעדיפים להתרחק מעין הציבור.

השבוע הלך לעולמו במוסקבה קונסטנטין פאוקטיסטוב, שהיה האזרח הראשון שטס לחלל לפני 45 שנה. לפניו ראה החלל רק חיילים. פאוקטיסטוב היה גם מהשלושה הראשונים שטסו לחלל בחבורה. לפניו ראה החלל רק בודדים.

ואז עלה לחלל פאוקטיסטוב, שהיה גם אזרח וגם בחבורה, וזו הייתה למעשה הפעם הראשונה שבאמת היה בנאדם בחלל, בנאדם כמונו. לא חייל בודד. בן 83 היה במותו.

נוח בשלום על משכבך חלוץ אמיץ. כשאמלא את תפקידי כעיתונאי הישראלי הראשון בחלל, אחשוב גם עליך. אלא אם כן הספונסר ידרוש שאחשוב על מישהו אחר. ככה זה קונסטנטין, הזמנים משתנים.

דרור פויר
הרהור

אם היו אומרים על האינטרנט לפני עשרים שנה את מה שאומרים היום על החלל, גם אתם הייתם צוחקים

צרו איתנו קשר *5988