מפיק "24" חושף: מי יהיו כוכבי העונה הבאה לצד ג'ק באואר?

אחרי פיגוע התאומים הסוכן ג'ק באואר חיסל טרוריסטים בברוטליות, בדיוק כמו שאמריקה רצתה. עכשיו יש לו בעיות מוסר ■ הווארד גורדון, המוח מאחורי "24", מסביר איך יצר את הסדרה העלילתית הכי רווחית בטלוויזיה

פתאום האמריקאים הפסיקו לאהוב את ג'ק באואר. זה קרה בערך בזמן שבו הם מאסו בבוש והחלו לשאול שאלות על הנעשה בעיראק. הגיבור הכול-אמריקאי כבר לא עשה את זה לאמריקה. כשהגיח לפני 8 שנים בסדרה "24", הוא היה בדיוק מה שאמריקה חיפשה אחרי פיגועי 11 בספטמבר. מתוך הטראומה, הצלקות, האובך המבלבל, צמח בארצות-הברית ערך אחד ברור ומשותף מחוף לחוף: "צריך להרוג את כל הרעים". והסוכן המיוחד באואר, בגילומו של קיפר סאתרלנד, נטל על עצמו את המשימה ולא שאל יותר מדי שאלות.

"ב-4 השנים הראשונות הסדרה נהנתה מהמציאות החדשה שהאנשים בארצות-הברית ניסו להתמודד איתה", מספר הווארד גורדון, המפיק הבכיר של הסדרה ואחד מכותביה, שיגיע השבוע לישראל כדי להעביר סדנה בחסות זכיינית ערוץ 2 קשת ואיגוד המפיקים. "ג'ק באואר", הוא מספר, "היה דמות שגילמה את השאיפות הכי פשוטות של הציבור". אבל אז הגיעה המלחמה בעיראק, וברשת השידור פוקס ראו כיצד הספקות מכרסמים בתוכנית.

"התחילו להגיע תגובות חריפות נגד שיטות החקירה הקשוחות שרואים בסדרה", נזכר גורדון, "ואז גם הגיעו פרשיות מביכות כמו סיפור ההתעללות בכלא אבו גרייב ומצב זכויות האדם בכלא גוואנטאנמו. ג'ק באואר עשה דברים שכל גיבור פעולה עושה תמיד: יש איש רע, הוא מטלטל אותו ומוציא ממנו את האמת. אחרי הכול, זה מה שקורה תמיד בטלוויזיה. אנחנו רק רוצים לספר סיפור מרגש. אבל אנשים התחילו לפרש יותר מדי ולהעמיק, והתחיל להיות יחס קשה כלפינו. במידה מסוימת, העונה השביעית, ששודרה השנה, היתה תשובה למבקרים. הפעם ניסינו להראות את המורכבות. שאין טוב או רע".

ב-24 השעות שעמדו לרשותו של ג'ק באואר בעונה השביעית, ניתן לו גם זמן להתלבט. הוא הפך לפגיע ולאנושי, בדיוק כמו החיילים בעיראק, ואף כמעט איבד את חייו. הקהל האמריקאי יכול להתחבר לזה. אפילו הממשל. "השר לביטחון הפנים בממשל בוש, מייקל צ'רטוף, הוא מעריץ של הסדרה", אומר גורדון. "הוא סיפר לי שהדבר היחיד ש-24 עושה שהוא אמיתי, זה שאין שם אפשרות טובה ואפשרות רעה. יש אפשרות רעה ואפשרות רעה יותר. אני מקווה שבעונה האחרונה הצגנו ולו במעט את המורכבות שהאנשים שנלחמים נגד טרור נאלצים להתמודד עמה.

"באיזה שלב אתה מוותר על חירותו של האדם לטובת הביטחון? זה מצב שבישראל מתמודדים אתו הרבה יותר זמן ויותר לעומק מאשר בארצות-הברית, אבל כאן זו היתה הפעם הראשונה שהציגו משהו כזה לציבור האמריקאי. ואני חושב שהסדרה שונה היום ממה שהיתה לפני 8 שנים, וזה היה אתגר משמעותי. התשובה היא תמיד למצוא אצל ג'ק באואר את המקום הרגשי, שייתן את התחושה שאתה מספר סיפור מתמשך. זה היה הרבה יותר פשוט כשלג'ק היתה משפחה להגן עליה. לאט-לאט הוא איבד את כל הסובבים אותו, וזה הפך לקשה הרבה יותר לכתוב עבור דמות כל-כך טרגית".

ג'ק באואר, סוכן היחידה למלחמה בטרור, הוא איוב של הפריים-טיים האמריקאי. עונה אחרי עונה, שעה אחר שעה, הוא שוכל את כל היקרים לו אך לא חדל ממאמציו לשים קץ לטרור העולמי. בדרך הוא גם המציא את הטלוויזיה האמריקאית מחדש. על-פי נתוני "פורבס", חצי דקת פרסום בעונה השביעית של 24 עלתה למפרסם האמריקאי 366 אלף דולר. ההכנסה לכל פרק עמדה על קרוב ל-7.5 מיליון דולר, מהם כ-5 מיליון דולר רווח לפרק, סכום שהופך אותה לסדרה העלילתית הכי רווחית בתולדות הטלוויזיה האמריקאית. גורדון, כאחד האנשים המחזיקים בזכויות על היצירה במהלך 8 עונותיה, נהנה מנתח נאה מהסכומים הללו. כשיגיע לארץ, הוא ינסה ללמד, באירוע מקדים לפסטיבל ראש-פינה, כיצד מפיקים סדרת טלוויזיה בעידן הנוכחי. קהל היעד שלו הם היוצרים הישראלים, שעבורם דרמה היא בעיקר שתיקות ארוכות וצילומי תקריב על עין רטובה.

* אפשר להתייחס ל-24 כאל יצירה אמנותית?

"אני לא מרגיש כך. אני חושב שהחלק המסחרי והיצירתיות מתנגשים לא אחת. אני מרגיש עדיין שיש לנו סיפור לספר, ואני שמח לספר אותו. אנחנו שואפים לאמנות, אבל אנחנו מתפשרים רבות בגלל מסגרת הזמן והתקציב, ונאלצים לסמוך על המלאכה שלנו. אמנות זה משהו שלא צריך לעשות בכמות שאנחנו עושים. אבל אני חייב לומר שאנחנו לוקחים את מה שאנחנו עושים ברצינות, ולמה שיוצא בסוף אנחנו מגיעים אחרי שעשינו כמיטב יכולתנו".

גורדון, 48, נולד בקווינס, ניו יורק. את לימודיו האקדמיים השלים באוניברסיטת פרינסטון, ואת צעדיו הראשונים בכתיבה עשה באמצע שנות ה-80. אחרי כתיבה עבור שורה של סדרות נשכחות, גורדון ושותפו אז, אלכס גנסה (ששב והצטרף אליו בעונה השביעית של 24), התגלגלו לסדרת הטלוויזיה של CBS "היפה והחיה", בכיכובם של לינדה המילטון ורון פרלמן. הצמד גורדון-גנסה המשיך להתגלגל מסדרה כושלת אחת לפיילוט מיותם אחר. לבסוף הם נחתו בסדרת הלהיט "תיקים באפלה", שבה שימשו כמפיקים ממונים. ב-1997 השאיר גורדון את סוכני ה-FBI מאלדר וסקאלי מאחור, כתב כמה פרקים ל"באפי ציידת הערפדים", וניסה שוב להרים סדרה משלו. הסדרה, "עולם מוזר", החזיקה עונה בקושי, וגורדון נקרא ליצור את "אנג'ל", הסדרה הבת של באפי. אחרי שנתיים מדממות, ב-2001, הוא נקרא להצטרף ככותב בכיר, ובהמשך כמפיק של הסדרה שיצרו ג'ואל סורנאו ורוברט קוצ'רן.

* אז זהו? פיצחת את קוד ההצלחה של סדרת להיט?

"לא. אין לי מושג. בכל יום אני מבועת מחדש. ככה אתה שומר על עצמך רענן ומתעניין במה שאתה כותב. 24 היא לא כמו תוכניות אחרות שיש בהן נוסחה. יש, ללא ספק, תנועה וחזרה כמו בכל מותחן, אבל אנחנו לא מרגישים שפיצחנו את הקוד. אנחנו מגיעים בכל יום לעבודה מתוך תחושה שהדמיון שלנו יאכזב אותנו ונאכזב את הקהל. אין לנו אלא ענווה לתהליך, ואני חושב שכשאתה מתחיל להיות יהיר ועצלן, אז נגמר הסיפור".

* בין כל היריות והפיצוצים, נשאר מקום לתסריט?

"השחקן הטוב ביותר לא יכול ליצור סדרה טובה מתסריט רע. זה מתחיל תמיד בגרעין העלילתי. קח, למשל, סדרה כמו 'נמלטים'. הם היו טובים לתקופה מסוימת, אך לעלילה נגמר הקיטור מהר מדי. פה יש לך סוכן מיוחד שמונע מדברים רעים להתרחש. אתה יכול למשוך את זה לפחות כמה שנים. אני רואה את זה כתאונה משמחת, שסדרה מצליחה. כי כל-כך הרבה דברים יכולים להשתבש. הרי 90% מהסדרות מתבטלות".

* אז למה להישאר בעסק הזה?

"אני עקשן, וכנראה מעט מזוכיסט. ועדיין, אין חוויה יותר גדולה מסדרה שמצליחה. זה כמו לידה - אתה שוכח את כל הכאב כשאתה רואה פרק ערוך ומוכן. התחושה מדהימה, ואתה רוצה לעשות את זה שוב. אני לא צופה בסדרה, המשפחה שלי צופה בה, ואין דבר יותר מהנה מלראות את בני בן ה-16 ובתי בת ה-14 נהנים ממנה".

זהירות, ספוילר!

גורדון מגיע לישראל בין צילומי הפרקים ה-17 וה-18 של העונה השמינית, שתעלה בינואר בארצות-הברית, וככל הנראה גם אצלנו במקביל. גם בעונה זו יהיו 24 פרקים ("תמיד שואלים את השאלה"), כשכל אחד מהם יסמל שעה ביממה בחייו של באואר. המפיק, שמשמש גם כמנהל התוכנית, מסכים לגלות פרטים על העונה הבאה. היראים מספוילרים מתבקשים לדלג.

"העונה השמינית מתרחשת בניו יורק, והיא על רקע עסקת שלום בין ארצות-הברית ומדינה מהמזרח התיכון. במסגרת העסקה, המדינה הזו מוכנה להתפרק מנשקה הגרעיני בתמורה לביטחון ולתמיכה כלכלית".

* מוכר קצת, הסיפור הזה.

"זה בהחלט מרגיש מאוד רלבנטי. באופן טבעי, זה דומה לכל הסיטואציה עם איראן, אבל אנחנו כמובן לא יכולים להגיד 'איראן'. מנהיג המדינה יהיה אמיל קאפור, ששיחק ב'נער החידות ממומבאי'. יש לנו הרבה חופש פוליטי עם השם של המדינה ועם המבטאים, אבל הרעיון נותר כפי שהוא. האיש הזה מנסה להביא שלום, אבל גורמים במדינתו לא רוצים שזה יקרה. ג'ק באואר, שנמצא בניו יורק, מתאושש מחוויית הכמעט מוות שלו בעונה השביעית, ולראשונה זה זמן רב, ג'ק שמח. יש לו עבור מה לחיות. הוא מתאחד עם בתו, ואפילו מתברר שיש לו נכדה. לצערו, הוא נגרר לתוך האירועים ונדרש להציל את חייו של איש השלום".

* "24" ידועה כסדרה שחוזה תהליכים פוליטיים. אתם בחרתם נשיא שחור שנים לפני אובמה. האם האווירה הפוליטית היא זו שמניעה את הסדרה או להיפך?

"שני הדברים מתקיימים יחד. אנשים חושבים שהתוכנית נבואית, כי יש לנו יחסים מעניינים עם אירועים אמיתיים, אבל האמת היא שהדברים נולדים מתוך אותה אווירה. אנחנו מספרים סיפור מתוך רקע מסוים של אירועים אמיתיים"".

* אתם מקבלים מסרים מהבית הלבן?

"אנחנו מקבלים מסרים מהבית הלבן שיש לנו אוהדים בשני הצדדים של המפה הפוליטית. וזה בסדר כל עוד צד אחד לא מרגיש שאנחנו נוטים לכיוון מסוים. הסדרה היא לא תעמולה, אבל נעשה בה לא אחת שימוש לצורכי תעמולה. היא פשוט סדרה שמנסה לספר סיפור טוב".

פיראטים? לא הבעיה שלי

באופן טבעי, תעשיית הטלוויזיה האמריקאית נפגעה קשות מתוצאות המשבר הכלכלי שפרץ בשנתיים האחרונות. והמשבר הזה לא פסח גם על ההפקה היקרה ביותר בטלוויזיה כיום בארצות-הברית.

"נאלצנו לעשות התאמות ולקצץ בתקציב התוכנית", מספר גורדון, כמעט בהתנצלות. "זו תוכנית מאוד יקרה מלכתחילה, והמיתון השפיע על כל התוכניות, לא רק עלינו. קיצצנו ב-15%. זה שיעור הקיצוץ שחוצה את התעשייה כולה".

* זה משהו שנראה על המסך?

"אני מקווה שלא. אנחנו עמלים קשה במיוחד כדי שזה לא יבוא לידי ביטוי על המסך. יכול להיות שנרגיש שינוי בקצב, אבל עדיין יהיה הרבה אקשן".

* אילו יחסים יש לך, כמפיק, עם פוקס?

"הם מאוד תומכים. אני אחד המפיקים הוותיקים ברשת, עוד מאז 'תיקים באפלה', אז יש לי יחסים ארוכים איתם. במובן מסוים הם ממש מבריקים באופן שבו הם מקדמים את התוכנית. ההחלטה לשדר את התוכנית מינואר עד מאי היתה מוצלחת מאוד. להריץ את זה כמו סרט או כמיני סדרה - כשפעמים רבות יש לנו שני פרקים בערב, זה שומר את זה כאיבנט (אירוע טלוויזיוני, ל' א'), כי כך אנשים יודעים שאסור להם להפסיד את התוכנית".

לפוקס ולגורדון חשוב לשמור על 24 כעל איבנט, כהגדרתו, על מנת לנסות ולהתמודד עם תופעת הממירים המקליטים ועם ה-TIVO (המקליט הדיגיטלי, ל' א'), שמאפשרים את הרצת הפרסומות. ממש כמו בתוכניות הריאליטי או במשדרי הספורט, כל אמריקאי יודע שאת 24 הוא חייב לראות במועד השידור המקורי, אחרת הוא יהיה מבודד למחרת בפינת העישון בעבודה. הסדרה היא כיום הסדרה בעלת שיעור חזרת הצופים הגבוה ביותר בטלוויזיה האמריקאית. זה גם מה שמביא את המפרסמים, יותר מכל דרמה טלוויזיונית אחרת.

"כשהתחלתי, לא היתה פוקס. לאנשים היו מעט מאוד אפשרויות, ולאנשים כמוני, שיוצרים תוכן, היה קהל הרבה יותר שבוי", מתאר גורדון את מה שקרה למסך בתקופה שחלפה מאז החל לעבוד בתעשייה. "התפיסה הבסיסית שלי היא שלתוכניות טובות תמיד יהיה קהל, ומישהו תמיד ישלם תמורתן - במינוי, באמצעות פרסום, או לפי צפייה. להיט תמיד יהיה להיט. אבל הטכנולוגיה שינתה את אופן פיזור תשומת הלב של הקהל, את הציפיות שלו, ואת האופן שבו הוא צורך את התכנים.

"ריבוי הערוצים והשינויים הטכנולוגיים גרמו לנו לייצר דברים גדולים יותר, שיוצרים ספלאש גדול יותר - לעמוד בסטנדרטים של סרטי הקולנוע, להגיע לקהל מהר יותר. בעבר הספיק שבכיר באולפנים האמין בתוכנית. היום לא. היום צריך להותיר מיידית רושם חוצה פלטפורמות על הקהל, אחרת אין לך מקום".

* איך ההתמודדות עם מציאות הצפייה המשתנה באה לידי ביטוי ב-24?

"תוכנית בהמשכים בפריים-טיים, זה משהו שלא נעשה מאז 'דאלאס'. הרעיון ההגיוני היה לשים תוכנית שתספר סיפור אחר בכל פרק, ללא סיום מותח. אבל היה לנו מזל כי פרצנו עם התוכנית בדיוק כשהטכנולוגיה החדשה היתה בשיאה. הגענו יחד עם הדי.וי.די ועם הממירים המקליטים. היינו המרוויחים הראשונים של התוכניות האלה - אנשים ניסו לראשונה את הטכנולוגיה עלינו והצליחו לעקוב אחרי הסדרה. פתאום נפתחו אפשרויות. אם מישהו ראה את הפרק בחי ויום למחרת פספס, עדיין יש, בזכות הטכנולוגיה, אפשרות שהוא יחזור לפרק הבא".

לבד משיאי הרייטינג ששברה התוכנית, 24.5 מיליון צופים לפרק, שוברת הסדרה גם שיאי הורדה באינטרנט. על-פי נתונים שמציג פורבס, הצופים ברחבי העולם מורידים כל פרק באופן פיראטי 32.5 מיליון פעמים.

* איך מתמודדים עם המציאות הזו?

"למזלי, זו לא הבעיה שלי. אני רק צריך למצוא דרך לספר סיפור טוב, ולקוות שהאנשים שזו העבודה שלהם ימצאו דרך לעשות כסף טוב".

לשבור את המונופול הקולנועי

גורדון מקפיד להגיע לישראל בכל שנה. לדבריו, הוא בא לכאן בעיקר למטרות בילוי, אבל בדרך הוא מגניב כנראה גם פגישות ענייניות.

* היבוא הטלוויזיוני הוא משהו חדש בארצות-הברית. זה מסמל משבר יצירתי בתעשייה?

"אני לא חושב שזה משבר. זה חלק מחיפוש של מה עובד ומה נכון. היו סיפורי הצלחה, בעיקר מבריטניה.לישראל יש תעשיית טלוויזיה משגשגת, ואני חושב ש'בטיפול' היא אולי הראשונה, אבל לדעתי יש אחרות שנמצאות בדרך".

* יצא לך לשבת בפגישת עסקים עם מפיק ישראלי?

"אה-הה", גורדון משתתק, "עם כמה".

* מצאת משהו מעניין?

"אנחנו תמיד מדברים, ואני חושב שיש דרישות והתאמות שצריך לעשות לטלוויזיה האמריקאית. 'בטיפול' עבדה מצוין בכבלים, ב-HBO, אבל זה לא יעבוד ברשתות הגדולות. אני חושב שהטלוויזיה בפריים-טיים בישראל שונה ממה שנהוג אצלנו. זה כמובן קשור גם לנושא הכלכלי".

* מה אתה חושב ש-"24" עשתה לטלוויזיה?

"אני חושב שבזכותה יש סדרות כמו 'אבודים' ו'גיבורים'. אלה אזורים שבמשך שנים הטלוויזיה השאירה לסרטים. זה הרחיב את השאיפות היצירתיות, ודחף את הגבולות של מה שהיוצרים יכולים לעשות, מבחינת הסדרות ורוחבן. לעשות מותחן פעולה זה משהו שתמיד היה קשה לעשות בטלוויזיה ביעילות, עד שהגיעה 24. עבורי זה היה קונספט מעניין, והפנייתו לנושא הטרור היתה מבריקה".

* מתי יהיה הסוף?

"אנחנו מדברים על עונה תשיעית, ועכשיו אני עמוק בשמינית. נחכה לראות את הרייטינג, ואם הקהל ירצה להמשיך ולשמוע את הסיפורים שלנו".

* יש בטלוויזיה חוק שבסוף הטוב חייב תמיד לחיות?

"כן", עונה גורדון מיד, מבין מה עשה, ומנסח מחדש. "24 די הפכה את החוק הזה על פניו. כשג'ק באואר איבד את אשתו בסוף העונה הראשונה, די הבהרנו שעתידן של ציפיות כאלה להתנפץ".