"מפת העולם הכלכלית תשורטט מחדש ולא נוכל לזהות אותו"

מיחוב, שמתמחה במאקרו כלכלה, סבור שהאינדיקטורים הכלכליים מצביעים על התאוששות מהירה יחסית, בצורת האות V, ועדיין הוא לא מתעלם גם מהבעיות. "משקי הבית בארה"ב, למשל, צברו חובות גדולים. למרות שמצב הנכסים שלהם נטו, כלומר הנכסים מינוס החובות, מהווה היום 375% מהתמ"ג - גבוה בהרבה מהממוצע ההיסטורי - עדיין הצריכה עשויה לגדול בקצב נמוך יותר".

לא רק הצרכן הביתי צובר חובות, גם הממשלות. "ההצטברות המהירה של חובות הממשלות, משני צידי האוקיינוס האטלנטי, בהחלט מדאיגה", הוא מודה. מיחוב מסכים שהתגובה הנכונה למשבר הייתה קביעת מדיניות האצה פיסקאלית ומוניטרית, שבלעדיה החוב היה תופח אף יותר, "אבל זה לא אומר שרמות החוב הנוכחיות לא צריכות להדאיג אותנו", הוא אומר.

בשבוע הבא יגיע מיחוב - של-INSEAD בו הוא מלמד יש מרכז מחקר גם בישראל, המנוהל על ידי דורון נחמיאס - לארץ, לרגל ועידת ישראל לעסקים של "גלובס". הוא ייקח חלק במליאת הפתיחה של הוועידה, שתיערך תחת הכותרת "הזירה הגלובלית מתארגנת מחדש".

*האם אתה מודאג מהתפרצות אפשרית של אינפלציה?

"מאוד לא סביר שהאינפלציה בארה"ב ובאירופה תעלה מעבר ל-4%. הרשויות למדו בעשורים האחרונים שכשהאינפלציה עולה מעבר לכך לתקופה ממושכת, זה רק מוביל להידרדרות נוספת בכלכלה. יו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב, בן ברננקי, הוא חסיד נלהב של קביעת יעד אינפלציה, וקשה לראות סיבה שהוא ישנה את דעתו עכשיו".

הקסם של הצמיחה

*איך צריכים להיראות הגופים הרגולטוריים לאחר המשבר?

"משברים מאקרו-כלכליים יוצרים תמיד חדשנות רגולטורית. למשל, השפל הכלכלי הגדול, הוליד מדיניות פיסקאלית ומוניטרית ככלי לייצוב. אני חושב שהמיתון הנוכחי ייצור כלי חדש - מדיניות סיכון מערכתית. היום, הרגולציה די סטטית. אנו קובעים חוקים, או יחסים, שאמורים להיות מיושמים בלי קשר למה שעלול לקרות לכלכלה. לדעתי, תוך מספר שנים, צפוי להיות גוף קביעת מדיניות שיתייחס לרגולציה כבעיה דינמית. כלומר, מצב הכלכלה יקבע, למשל, האם יחסי הלימות ההון צריכים לעלות או לרדת".

מיחוב מעריך כי סין, הודו ושווקים מתפתחים אחרים יהוו את מנועי הצמיחה של הכלכלה העולמית בעשורים הבאים. "סביר להניח שהמפה הכלכלית של העולם תשורטט מחדש באופן שלא נוכל לזהות את העולם החדש", הוא אומר. "ב-2009-2010, לראשונה מזה 140 שנה, הכלכלות המתפתחות ייצרו תפוקה גדולה יותר מהכלכלות המפותחות. אם המגמה תימשך, ובשלב מסוים ההכנסה לנפש בסין ובהודו תשתווה לשל ארה"ב, גודל הכלכלות האלה יהיה מכריע בכלכלה העולמית. בתרחיש כזה, ארה"ב תייצר רק 5% מהתפוקה העולמית, לעומת 20% היום".

*האם יש אתגרים שעלולים לפגוע בצמיחה של שתי המדינות האלה?

"בהחלט. המעצור המשמעותי ביותר לצמיחה הוא הסביבה המוסדית בה פועלים החברות ומשקי הבית. ברמות נמוכות של הכנסה לנפש, לממשלה יש אפשרות גדולה יותר להתניע את הכלכלה באמצעות ניוד של משאבים, אך האפשרות הזאת פוחתת ברמות גבוהות יותר של הכנסה לנפש".

מיחוב אופטימי בנוגע ליכולת הממשלות לשנות את הסביבה המוסדית בהתאם, ובכך לסייע להמשך הצמיחה במדינות המתפתחות. "ברגע שמדינה מגלה את הקסם של הצמיחה, קשה לה לוותר על הגידול ברמת החיים שהצמיחה מאפשרת. קובעי המדיניות בסין ובהודו נחושים להישאר במסלול ההתכנסות (convergence) הזה".