עדי לבנה: "חברה כמו תפרון צריכה אנשים כמו דב לאוטמן"

המנכ"ל לשעבר של תפרון מפנה אצבע מאשימה לבעלים וחושב שצריך לסגור את הייצור בארץ

אחרי שמתח בסוף השבוע ביקורת על משיכת הדיבידנדים דווקא בשנה שבה הפסדי החברה הגיעו לשיא, מצביע המנכ"ל לשעבר של תפרון , עדי לבנה, על מי שנושאים לדעתו לפחות בחלק מהאחריות למצבה העגום של החברה - הבעלים ישי דוידי ומאיר שמיר והיו"ר יעקב גלברד.

"חברה תעשייתית כמו תפרון צריכה בעל שליטה שבא מהתחום, כמו דב לאוטמן בדלתא ודן פרופר באסם", אומר לבנה בשיחה עם "גלובס". "אנשים כאלה לא חושבים איך לפטר אלא איך להשקיע. אם אתה רוצה להביא יו"ר רציני, אתה צריך למצוא מישהו שמבין את הביזנס ומתמצא בשיווק בינלאומי".

*איך אתה מסביר שאותו יו"ר שכיהן בתקופה שבה החברה נקלעה לקשיים כה עמוקים, הוא זה שאמון כעת על הצגת תוכנית עסקית לבנקים?

"אני לא מסביר".

* דוידי לא הסכים עם האסטרטגיה שניסית להוביל?

"נכון. דוידי הוביל את השותפות ושמיר היה יותר המממן. אני חשבתי שיתרון טכנולוגי לא מספיק לעסק, במיוחד כשהמתחרים סוגרים על הפערים. לכן ביקשתי לשנות את האסטרטגיה שלפיה אנחנו רק מוכרים למותגים גדולים, ולהיכנס בעצמנו לתחום. התחלתי בכיוון הזה אבל לצערי הדירקטוריון לא הסכים איתי וכן, הייתה התנגדות של דוידי".

* מה תפרון צריכה לעשות כעת כדי לצאת מהמצב?

"תפרון חייבת להקים מפעל במדינה זולה ולבצע שם את העבודות. נכון שכבר כיום היא מייצרת במדינות שונות במזרח הרחוק, אבל זה בעיקר על ידי קבלני משנה ובכל מקרה מעל 90% מהייצור נעשה בארץ - וזו טעות. אתה לא יכול להילחם בכוחות השוק ואין טעם להיות פופוליסטי. בארץ צריך להחזיק רק מערך של פיתוח, ניהול ושיווק. לאוטמן עשה את זה עם דלתא וזה שהוא מעסיק כיום 800 עובדים בארץ לעומת 3,000 בעבר, זה גם יפה".

* אז איפה הבעיה?

"הבעיה היא שכדי להקים מערך ייצור במדינה זרה צריך זמן, אורך נשימה וכסף. מהלך כזה צריך היה לעשות לפני שלוש שנים ולא אחרי שנקלעים למצוקת אשראי חמורה. למרות זאת, אם יימצא פתרון מימוני, אני מאמין שבעבודה נכונה אפשר להציל את תפרון. אם הפעולות שהתחלתי לעשות היו נעשות שנתיים קודם, אני מניח שתפרון הייתה במקום אחר לגמרי".

*ביקרת לאחרונה את נושא משיכת הדיבידנדים. מה מרתיח אותך כל כך לגביהם? שהם נמשכו בשנת משבר?

"הדיבידנדים נמשכו במאי 2008, כלומר לפני שהמשבר העולמי היכה, אבל תפרון עצמה הייתה כבר במשבר משל עצמה כי ברבעון הראשון והשני כבר ראו הפסדים גדולים ואפילו ברבעונים האחרונים של 2007. כשנכנסתי לתפקיד בספטמבר 2008 כבר היה ברור שהדיבידנד הזה מאוד אומלל, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה המצב של החברה קשה.

"בעקבות משיכת הדיבידנד, החברה נאלצה להחזיר למשרד התמ"ת 3 מיליון דולר משום שהוא סייע לה כל זמן שלא מושכים דיבידנד ואחרי התמ"ת הגיעו גם הבנקים שהקטינו את מסגרת האשראי. הבנקים אמרו בעצם: אם הבעלים לוקחים, למה שאנחנו ניתן?"

* מי אישר את חלוקת הדיבידנד בעיתוי ההוא?

"אני לא הייתי בחברה אבל אין ספק שזה הדירקטוריון והיו"ר יעקב גלברד. אגב, יוסי שירן, המנכ"ל באותו זמן, התנגד למינוי של גלברד".