"תסתכל על השינוי הדרוש בהיי-טק. מה, נעשה אותו לבד?"

אהרון (אהר'לה) מנקובסקי נראה רגוע. חודש וחצי עבר מאז הודיע רשמית על השינוי שהוא מתכנן בארגון קרנות ההון סיכון הישראלי (IVA), וסימני השאלה עדיין ניכרים מסביב לדרך החדשה שהאיגוד פונה אליה כ"איגוד תעשיות ההיי-טק".קודם לכן, ארגון ה-IVA, שמנקובסקי נבחר לעמוד בראשו באוגוסט האחרון, ייצג רק את הקרנות. כעת, הוא מנסה לפנות למכנה משותף רחב יותר.

זמן קצר לפני הפגישה עם "גלובס" זכה מנקובסקי לתגובה כמעט אלימה מיו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, שלמה וקס, על המכתב ששלח לראש הממשלה בנוגע למאבק שניהלו החרדים כנגד פתיחת מפעל אינטל בירושלים בשבתות.

"שאלתי היא: מי שמך לייצג את תעשיית ההיי-טק?", תקף וקס, "לאורך ההיסטוריה נתקלנו במי שקשרו לעצמם כתרים והישגים לא להם. כנראה שאיגוד ההון סיכון רוצה להצטרף לרשימה".

המכתב של וקס הציף לרגע את הרגשות והאגו שפועלים מאחורי הקלעים.

מנקובסקי, שותף-מנהל בקרן ההון סיכון פיטנגו, לא נבהל: "היה צפוי שלא כולם יהיו מרוצים", הוא אומר. "היזמים מחוברים לזה בגדול. אין מישהו שפגשתי ולא רצה להצטרף או שאל איך לעזור".

*קמת בוקר אחד והחליט על דעת עצמו להקים ארגון חדש?

"זה דבר שהלך איתי תקופה ארוכה לפני שנכנסתי לתפקיד ובאתי עם האג'נדה הזו. לא הסכמתי להגיע עם האג'נדה הקודמת. אמרתי לאנשים שמה שמטריד אותי הוא שלא סותרים את התזה שלי, ולא להיפך, שמתנגדים. אף אחד לא סתר את הצורך בשינוי".

רעיונות ברוח הזמן

ה-IVA הפך במשך השנים לקול הבולט של קרנות ההון סיכון. שני היו"רים האחרונים של הארגון - ד"ר ארנה ברי ויורם אורון - בלטו בכל דיון שנוגע להיי-טק המקומי.

אפשר להתווכח אם נוכחותם הייתה חיובית, אבל הם היו שם - פעלו כלוביסטים מול הכנסת, ביחסי ציבור מול התקשורת, והיו הכתובת הברורה לכל דיון סביב הקהילה המצומצמת והאליטיסטית של ההון סיכון הישראלי.

מה שעומד כעת על הפרק אלו לא רק מלחמות אגו מול אנשי התאחדות התעשיינים, שאינם מצטרפים אוטומטית למתחרה החדש על תשומת הלב.

על הלוח בחדרו של מנקובסקי יש תרשים גדול שכולל את המבנה של הנהלת איגוד תעשיית ההיי-טק, או ה-IVA החדש, החל מסוף הרבעון הראשון של 2010.

חברי ההנהלה יורכבו מנציגים של ההיי-טק הישראלי בכל תחום: חברות סטארט-אפ, הון סיכון, ספקיות שירותים ומרכזי פיתוח מקומיים.

מנקובסקי אינו טיפוס מתלהם. גם כשהוא משתמש בסיסמאות קליטות וקלישאות, זה נשמע הגיוני ונכון. לא בטוח שהקרדיט מגיע לאישיות הדובר, לפעמים הרעיונות נופלים בזמן הנכון ועל הקהל הנכון.

לכל מי שעוקב אחרי ההיי-טק המקומי, ברור שהמצע עליו גדלה כאן התעשייה אינו בריא לטווח ארוך ולקרנות יש חלק גדול בכך. השאלה היא האם הן צריכות להוביל את השינוי, ואם כן, מי ילך בעקבותיהן.

"מאמצע שנות ה-90 התחילו להקצות יותר מדי כספים להון סיכון", מצהיר הנציג הבכיר של ההון סיכון המקומי, "זה הציף את התעשייה בכסף וגרם להקמת קרנות ופרויקטים שלא היו צריכים לקום.

"זה כמו בועה קלאסית. נוצר חוסר איזון מטורף. אם נשנה את זה, תהיה פה גם תעשיה יותר טובה ואני לא אומר את זה מאידיאולוגיה. בסופו של דבר זה ישפר גם את חשבון הבנק שלי".

לדבריו, "היקף ההון סיכון הנדרש בישראל מסתכם בכ-1.5 מיליארד דולר בשנה". נמוך משמעותית ממה שהיה כאן בשנים הטובות.

"ההתלהבות בחו"ל מהמודל היא פנטסטית"

*ה-IVA הוא גוף מוכר וידוע, אפילו מותג. למה לשנות את שמו?

"תסתכל על השינוי שאנו מנסים לבצע פה. מה, נעשה את זה לבד? אנחנו רק 200 איש. צריך מותג שיכלול הרבה יותר מאשר רק את הקרנות".

*למה שלחברות הגדולות כאן יהיה אכפת מהניסיון שלכם לשפר את חשבון הבנק?

"לחברות הישראליות הגדולות יש אינטרס שכזה דבר יקרה. הן יוכלו הרבה יותר בקלות למצוא סטארט-אפים יציבים לשתף איתם פעולה, או לרכוש. אם נאחד כוחות, תהיה לזה מסה קריטית".

ביקורת למהלך שמציע מנקובסקי מגיעה גם מאנשי ההון סיכון המקומיים, שמצהירים בקול רם, אך בעילום שם, על הספקות.

"האינטרסים של ההון סיכון הם מסוג מסוים. הם עשויים להיות שונים מהותית מהאינטרסים של חלק אחר מהתעשייה, מי ידאג לזה מעכשיו?", שואל אחד מאנשי ההון סיכון המוכרים ומזכיר את המאבק שניהל הארגון בנוגע לשיעורי המס על המשקיעים הזרים בקרנות בשנים 2000-2005.

"למה בכל מקום בעולם מבינים שצריך איגוד קרנות הון סיכון ורק בישראל מוותרים על זה?", הוא תוהה.

מנקובסקי עונה לטענות: "למה אנחנו צריכים לעשות מה שאחרים עושים? אנחנו עושים משהו שבאמת אף אחד לא עשה. בשיחות שלי עם ראשי איגודי הקרנות באירופה ובארה"ב, ההתלהבות מהמודל היא פנטסטית.

"ההסכמה היא לא רק שבישראל צריך ללכת על המודל הזה, אלא בכל העולם. האינטרס של הקרנות הוא להשיג החזר גבוה ואם נגדיל את ההחזר, זה האינטרס הגדול מכולם".

ברי, היו"רית הקודמת של IVA, אמנם אומרת כי היא "מקווה שהמהלך יצליח", אבל גם לה יש ביקורת. "האינטרסים של ההון סיכון פחות מטופלים עכשיו ויותר מטפלים בבניית הארגון החדש", היא אומרת, "יש כמה כיוונים להסתכל על זה ואהר'לה בחר להסתכל על הפעילות דרך הצד האופרטיבי של החברות והתעשייה.

"לפי התפיסה שלי קרן היא כלי פיננסי וצריך להסתכל על זה מהצד של כלי השקעה ואם רוצים להתרחב, אז לכיוון של כלים פיננסיים אחרים. זו לא תפיסה סותרת, אלא משלימה".

מנקובסקי מדבר רבות על "לעבור ממודל של אקזיט ליצירת ערך", כאשר הערך האמור הוא "יצירת תעשייה יותר מאוזנת עם גדלים שונים של חברות, ולא רק חברות קטנות כמו עכשיו".

יצירת הערך תניב לדבריו חברות שמוכרות יותר, עם יותר עובדים ושיניבו החזר יותר גבוה למשקיעים. לפי הסטטיסטיקה שהוא מציג, רק 4 חברות ישראליות שקמו ב-15 שנה האחרונות, הגיעו לרף מכירות המתאים לחציון המכירות של החברות שהנפיקו בנאסד"ק ב-2003, כלומר 150 מיליון דולר.

ואיך מגיעים לזה? מנקובסקי מדבר על יצירת תוכנית חומש להיי-טק הישראלי, דוגמת התוכניות הממשלתיות בסין.

את המעורבות של הממשלה הוא לא רוצה בהקמת קרן יוזמה חדשה, אלא בהזרמת כספים לחברות בשלבי הצמיחה עם מכירות של 5-50 מיליון דולר, והעמדת תוכניות אשראי נוחות לחברות האלו.

"בכל מקרה", הוא מעריך, "ייקח שנים לשנות את המצב הקיים. אבל אם לא נעשה את זה בעוד 5-7 שנים, לא תהיה כאן תעשיית היי-טק".