אוזלת היד של שטייניץ

אוזלת היד של שטייניץ גובלת בסחבת מיותרת. הממונה על שוק ההון, הנושא גם בכובע המפקח על הביטוח, הוא אחד מהרגולטורים החשובים ביותר. אם בעבר נחשב אגף שוק ההון לשולי, בהשוואה לגופים כמו רשות ניירות ערך והפיקוח על הבנקים, הרי שמאז 03' התמונה השתנתה. ענתבי וקודמו אייל בן-שלוש, היו ראש החץ במרבית ההתרחשויות והשינויים בשוק הפיננסי.

יישום מסקנות ועדת בכר שדרג את מעמדו של הממונה, שכן הוא העביר את מרבית נכסי הציבור לניהולם של בתי ההשקעות וחברות הביטוח, הגופים שעליהם אחראי אגף שוק ההון. הממונה מפקח היום על ניהולם של 600 מיליארד שקל: 270 מיליארד שקל בשוק הגמל, 65 מיליארד שקל בקרנות הפנסיה החדשות, 110 מיליארד שקל בחברות הביטוח, והיתרה בקרנות הפנסיה הוותיקות. כספי החיסכון הפנסיוני של הציבור.

ענתבי הודיע על כוונותיו לשטייניץ בתחילת יוני. די והותר זמן כדי למצוא לו מחליף. אבל שטייניץ לא מיהר, קודם כל הוא העביר את התקציב, אחר כך הוא מינה מנכ"ל, אחר כך באו החגים. ענתבי, שרצה לעזוב בסוף אוגוסט, הסכים להאריך עד סוף נובמבר. מלשכת רה"מ הגיע מסר לאמור: תמנו ועדת איתור לתפקיד. שטייניץ לא רצה, מדוע שיעביר כוח לאחרים?

בשלוש הפעמים הקודמות נבחר מועמד מתוך האגף. הפעם היו שניים: המשנה לממונה יואב בן-אור (41) והסגן הבכיר אריק פרץ (35). לשניהם יתרונות וחסרונות, אך שניהם ראויים לתפקיד. שטייניץ הסתכל ימינה ושמאלה והחליט שהוא יוצא לחפש מועמד חיצוני. הוא חיפש במרץ, אבל השמות שעלו לא היו בקליבר המתאים, ואלו שכן - לא רצו להתמודד. מועמדת אחת ראויה מאוד הסכימה לשקול לקבל על עצמה את התפקיד, ענת לוין, המשנה למנכ"ל מגדל. אין מחלוקת על התאמתה, למעט העובדה המצערת שלוין התחבטה, ולמרות לחץ כבד שהופעל עליה החליטה שאינה מעוניינת.

במוצאי שבת, 28 בנובמבר, שלושה ימים לפני סיום תפקידו של ענתבי, הודיעה לוין את החלטתה. כאן עשה שטייניץ טעות נוספת, במקום לקבל החלטה, לבחור את בן-אור או את פרץ לתפקיד, גם כמינוי זמני לתקופה קצובה, הוא התנהג כפוליטיקאי והחליט לקנות זמן. אחרי לחץ כבד ענתבי הסכים להישאר חודש נוסף.

עבר חודש, דבר לא קרה. אנחנו בדיוק באותו מקום. לא ברור למה שטייניץ לא מקבל החלטות. אולי הוא ממתין לנס, לאביר על סוס לבן או למועמד חיצוני שיהיה כליל השלמות. או שאולי פרץ או בן-אור יעברו מטמורפוזה ויהפכו למתאימים בן לילה. בינתיים נגרם נזק. האגף בקיפאון, בן-אור ופרץ מתוסכלים. ההתמהמהות של שטייניץ משדרת כי הוא אינו מאמין בהם, אינו סומך עליהם ורואה בהם חלופה לא טובה.

נחמא פורתא אחת: בסיבוב הבא זה כנראה לא יקרה. באגף שוק ההון גדלה בשקט המפקחת של שנת 2014, לי דגן, רואת-חשבון בשנות ה-30 לחייה, מזה שנה וחצי סגנית בכירה האחראית על ביטוח אלמנטרי ובריאות. היא מוכשרת, חריפה; וענתבי, אדם שמקמץ במחמאות, אומר לנו שהיא תגיע רחוק. אם לא תלך למגזר הפרטי, תהיה לנו מפקחת. בסיבוב הבא דגן תהיה בשלה ללא עוררין.

אבל אנחנו בסיבוב הזה. איך זה יגמר? קשה לנו להאמין שמועמד חיצוני יגיע, ולהערכתנו ייבחר מועמד פנימי. אבל גם אם יחליט שטייניץ היום וייבחר את פרץ או את בן-אור, הרי כולם, מאחרון המנכ"לים ועד הנבחר בעצמו, ידעו כי הוא היה ברירת המחדל ולא ההעדפה הראשונה של השר.