לא עבדת? תשכחי מחלוקת רכוש

פסק דין, לפיו בעל עצלן שהתגרש זכאי רק לרבע מהרכוש המשותף, מסכן דווקא נשים

בפסק דין יוצא דופן שניתן השבוע, קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כי בעל, אשר לטעמו של בית המשפט לא עבד מספיק במהלך הנישואים ולא תרם דיו לחיי הנישואים והמשפחה, יקבל רק 25% מהרכוש שצברו בני-הזוג, במקום לחלק את הרכוש בין הבעל לאישה בצורה שווה.

לכאורה מדובר בניצחון גדול לפמיניזם, שכן האישה יצאה עם חלק גדול יותר ברכוש מאשר הבעל, אך למעשה זהו פתח מסוכן להתערבות בית המשפט במקרה ההפוך והשכיח הרבה יותר, בו האישה אינה עובדת וטוענת כי תרומתה לבית מתבטאת בדרכים אחרות.

כבר בתחילת דרכו של המשפט הישראלי הכירה מערכת המשפט בצורך לחלק את הרכוש שנצבר בעת הנישואים בצורה שיוויונית יותר מכפי שהצטבר בפועל.

המקרה הקלאסי היה ונשאר בעל שיוצא לעבוד בחוץ, וצובר זכויות פנסיוניות ואחרות על שמו, ואישה עקרת-בית שעובדת במלאכות הבית פנימה, ונותרת בעת גירושים עם מעט מאד רכוש צבור על שמה.

בתחילה העמידה הפסיקה דרישה לפיה על שני בני-הזוג להוכיח "מאמץ", כלומר תרומה אקטיבית לצבירת הרכוש המשותף וכן חיים הרמוניים ביחד, כתנאי לחלוקה שווה של הרכוש, אך עם השנים הדרישות הללו רוככו מאד, לאחר שבתי המשפט הבינו כי תרומה לחיי הנישואים היא דבר סובייקטיבי וקשה מאד למדידה.

לפיכך, נקודת המוצא כיום על-פי החוק היא שכל חיי נישואים תקינים מביאים עימם חלוקה שיוויונית עם סיומם, למעט מקרים יוצאי דופן. מה הפך את המקרה המדובר ליוצא דופן עד כדי כך שהאישה יצאה עם 75% מהרכוש?

ראשית, בית המשפט הביע את מורת-רוחו מכך שהבעל היה מובטל תקופות ארוכות, לאחר שלא מצא עבודה במקצועו ככלכלן בכיר, וסבר כי הבעל היה צריך להוריד מדרישותיו הגבוהות ולעבוד יותר מחוץ לבית.

משהבעל ניסה לטעון, כדרכן של נשים רבות, לתרומה בנטילת עול אחזקת הבית וגידול הילדים, טרח בית המשפט ובדק לפרטי-פרטים מה עשה הבעל בבית ומה עשתה האישה, ועשה מאזן. הסעת ילדים לחוגים הבעל, בישול האישה, תיקונים בבית הבעל, שיעורי-בית עם הילדים האישה וכיוצ"ב. השופט אף הרחיק לכדי תשאול בנם של בני-הזוג לגבי התרומה של כל אחד מהוריו לטיפול בבית ובילדים.

עולות על בריקדות

קשה להשתחרר מההרגשה כי אילו היה פסק הדין נכתב בלשון הפוכה, ותרומתה של אישה היתה מוערכת כשווה 25% בלבד - היו ארגוני הנשים עולים על בריקדות. האם בית המשפט היה דורש מהאישה לצאת לעבוד בעבודה שאינה לרמתה המקצועית כדי להתפרנס? האמנם יכול בית המשפט לבחון תרומה לחי נישואים בספירת מספר הספונג'ות שעושה כל אחד מבני הזוג?

אישה יכולה לתרום לקידום הקריירה של בעלה על-ידי טרחה קשה מעל הסירים במטבח וקבלת פניו בארוחה משביעה בסוף היום, אך אישה אחרת יכולה לתרום למצב-רוחו הטוב של הבעל דווקא בכך שהיא נחה ביום, וכתוצאה מכך היא פנויה לקבל את פניו רעננה ומטופחת בלילה. בעל חילוני יכול לתרום לחיי הנישואים על-ידי הכנסת תלוש משכורת לבנק, ובעל חרדי תורם לא בעבודה בחוץ ולא בעבודות בית אלא דווקא בלימוד משניות.

גם בעידן שבו הכל שפיט, ספק רב אם בית המשפט יכול וצריך לקבוע מהי תרומה ראויה לחיי הנישואים המזכה את בן-הזוג במחצית הרכוש שנצבר במהלכם. ספק רב עוד יותר אם ראוי לערב את הילדים בהכרעה מעין זאת.

בזמן גירושים ומריבה תמיד ימצא הצד שיטען כי בן-זוגו היה עצלן, בטלן ונצלן, אך העובדה שחי עם זה בשלום במשך 20 שנות נישואים מדברת בעד עצמה.

המקרים החריגים שבהם יש מקום לחלק את הרכוש בצורה לא שיוויונית צריכים להיוותר מקרים חריגים שתייה, הימורים, סמים, אלימות וכיוצ"ב - מקרים שבהם האשמה הכלכלית היא אכן אשמה.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית בדיני משפחה. lihi@divorceinfo.co.il