אפשר להרכיב הכל בחודשיים?

אחוזי הקליעה ירדו, השחקנים שקולעים טוב הם בכלל שחקני ספסל, והשחקן שאליו נשלח הכדור להכריע משחקים דרמטיים היה בערב שחור במיוחד ■ פיינל-פור? עם הקבוצה הזאת של מכבי ת"א גם הצלבה נראית משימה קשה

מכבי ת"א חוזרת מחופשת חג המולד כשגורילה שעירה וענקית יושבת לה על הגב. שני מחזורים מסיום שלב הבתים, מיקומה של הקבוצה בטבלת הבית תלוי ביריבותיה. הדרך למקום השלישי קצרה מאוד וגם ניצחונות פנומנאליים על מארוסי ורומא לא יעזרו אם צסק"א או קאחה לבוראל לא ייכשלו. המיקום הנמוך בבית המוקדם מבטיח שתי יריבות בכירות בבית הטופ-16. פיינל-פור? הס מלהזכיר. הרגל השנייה של הגורילה נמצאת בתוך המגרש, ממש על הגב של פיני גרשון. מכבי יצאה לפגרה לקול התנפצות הקונספציה, זו שדיברה על הסגל המצוין שנבנה כאן במגבלות התקציב. אנדרסון לא סוחב בעליות, איידסון לא דוחף בירידות, לאמפה בכלל בתור לביקורת הדרכונים. הרוטציה מוגבלת (לבעלי דרכונים זרים) וההיררכיה לא קיימת. בהנחה שמכבי לא אמורה להתקשות במשחקים מול שתי הקבוצות החלשות בבית, יהיה מעניין יותר לראות איך תראה הקבוצה במשחקים האלו.

1. הסגל שנבנה במכבי ת"א אמור היה לתת פתרונות לנקודות החלשות שהיו בעונות הקודמות: קו קדמי מעובה, קלעי שלשות ושחקנים קבוצתיים. עם מאמן כמו גרשון התקווה לראות משחק התקפי מהנה וזורם היתה מובנת מאליה. למציאות כמובן יש תוכניות אחרות, ובחלקים גדולים של משחקים רבים מכבי שיחקה לא טוב (בלשון המעטה), לא קבוצתי, לא כדורסל של פיני גרשון. מהקו הקדמי המעובה נשארו פורוורדים שקולעים לשלוש (פניני ובלות'נטאל). הקליעה משלוש השתפרה בכמות הזריקות אמנם (19 ניסיונות מול 13 ניסיונות למשחק בעונה הקודמת), אך לא באיכות (36% מול 35% הצלחה). אחוז הקליעה לשתי נקודות ירד.

פתאום התסריט שבו גם הקבוצה השנייה הכי יקרה בתולדות המועדון לא תגיע לשלב ההצלבה לא נראה כל כך מופרך.

2. כשמסתכלים על הסטטיסטיקה של מכבי ובעיקר על אחוזי הקליעה, אפשר להבין שלא רק בטבלת הבית הסגל המבטיח לא ממש מקיים. כדי להבין כמה הבעיה עמוקה, נשווה את הנתונים לעונה שעברה, לאותה קבוצה שלא הגיעה להצלבה.

שתי הקבוצות עומדות על ממוצע של 80 נקודות למשחק, אבל הנתון הבולט הוא שלמרות שכמות הזריקות ל-2 נקודות ירדה (זורקים יותר מעבר לקשת), איתה ירד גם אחוז הקליעה ל-50% (מ-53.4%). בבית החלש של מכבי רק לרומא יש אחוז גרוע יותר לשתי נקודות (49%). זה נובע משתי סיבות: בעונה שעברה, שני הגבוהים בחמישייה - אליהו ופישר - זרקו ביחד 18 זריקות למשחק ב-66%. העונה הגבוהים הפותחים - לאמפה/לאזמה/פישר - עומדים על 50% וגם זה רק ב-14 זריקות משותפות למשחק. הגורם העיקרי לבעייתיות בתפוקת הקו הקדמי של מכבי היא בחירת זריקות, מיקום, אינטליגנציית משחק.

עובדה עוד יותר מעניינת היא ששלושת השחקנים עם אחוזי הקליעה הטובים ביותר מהשתיים (היחידים עם 60% ומעלה) הם שחקני דווקא ספסל: פניני, פרקינס, לימונד. והנה קיבלנו אינדיקטור נוסף לגבי רמת קבלת ההחלטות ובחירת הזריקות של השחקנים המובילים במכבי.

3. ברגעי ההכרעה במשחקים הדרמטיים מול צסק"א וקאחה לבוראל, מכבי יצאה מפסק הזמן עם אותו תרגיל רק בגרסאות שונות. ויז'נייבסקי מוביל כדור ומוסר לבלות'נטל לזריקה של שלוש מהפינה. מול ויטוריה זה נגמר בהחטאה מהשלוש, במוסקבה זה הסתיים בשלושה כדרורים והחטאה מהשתיים, כשבשני המשחקים מכבי ת"א הפסידה. העובדה היותר מעניינת היא שמכבי הלכה על בלות'נטל לשלשה למרות שבאותם משחקים הוא קלע ביחד 1 מ-10 מעבר לקשת.

מאמנים נוטים ללכת בסוף משחק על השחקן החם, בלות'נטל עם 14% מהשדה בשני המשחקים האלו מעניק מימד חדש ורדיקלי למונח "השחקן החם", בתור השחקן הכי קפוא על המגרש. למרות התפוקה הנמוכה של בלות'נטל באותם משחקים, גרשון לא שיחק על אנדרסון, לא איידסון, אפילו לא פרקינס, או ויז'נייבסקי עצמו, פיני העדיף ללכת עם השחקן הכי קר על המגרש ולא עם אחד מהכוכבים שלו.

אגב, בעניין בלות'נטל, השחקן שהגיע כדי "להציל" את האחוזים של מכבי משלוש - אם מורידים את המשחק הראשון שבו קלע 4 מ-4 מעבר לקשת, הוא נשאר על 26%.

כשמנסים להבין את ההתנהלות הזו, ניתן להעריך בדיעבד את המצב שבו גרשון נמצא. יש את אנדרסון ופרקינס, שני השחקנים הטובים ביותר בסגל במשחק אחד על אחד, אבל שניים שקבלת ההחלטות שלהם היא לא בדיוק התרופה לבעלי לב חלש. מהצד השני נמצאים איידסון ו-ויז'נייבסקי, שניים שאפשר לסמוך על זה שימסרו לשחקן הנכון, אבל אי אפשר לסמוך על הרגליים שלהם שיגיעו למצב קליעה. לאיידסון ו-ויז'נייבסקי חסר ה"צעד הראשון", זה שיאפשר להם לעבור את השחקן שלהם ולייצר את ההזדמנות.

ככל שהעונה מתקדמת, תעלינה הכמות והחשיבות של דקות ההכרעה. יהיה מעניין לראות למי נותן גרשון את המפתחות רגע לפני שנסגרת הדלת על הסיכוי להגיע לפיינל-פור.