דו"ח המבקר: "אוזלת יד וסיכון חיים במערכת הביטחון"

במילים קשות וחריפות, מיד בשורה הראשונה לדו"ח, נועץ מבקר המדינה מקל בלב לבה של הפרה הקדושה המכונה מערכת הביטחון. המבקר מטיח דברים קשים: "במערך היחסים בין משרד הביטחון לתעשיות הביטחוניות הממשלתיות ממלא משרד הביטחון בו זמנית כמה תפקידים - לקוח, בעלים, רגולטור, ריבון ומקדם שיווק. פעולות משרד הביטחון בכובעים אלה בתחום מסוים, ללא הגדרה ברורה של כל אחד מהתפקידים, יוצרים לא אחת טשטוש תחומים, ניגודי אינטרסים מובנים ופגיעה בערכים ציבוריים כמו כללי מינהל תקין וניהול תקציבי וחשבונאי נאות".

המבקר ממשיך וקובע: "במשרד הביטחון התפתחה זה שנים תרבות ארגונית לקויה בתחום מסוים זה, שבסיסה ברעיון חיובי... אולם בהיעדר כללים, נהלים ואמות מידה, נגרמת פגיעה חמורה בכללי המינהל התקין".

לא ידוע מהו ה"תחום המסוים" שנבדק, ומדוע הוא נשאר חסוי. נראה כי לא בגלל סוד העלול לפגוע בביטחון המדינה, אלא בשל אירועים מביכים שחשיפתם עלולה לפגוע בכבוד משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות. ברור רק שהוא נוגע ליחסים בעיתיים בין משרד הביטחון לתעשייה האווירית, אלתא, חברה בת של תע"א, ורפאל.

האם אפשר שמדובר בעניינים שנבעו מהפרויקט האנטי-רקטי שבו התמודדו עד זוב דם רפאל מול התעשייה האווירית ואלתא, ובו זכתה רפאל להציב את "כיפת ברזל" שלה? האם זו הסיבה לחגיגה הגדולה בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני פרסום הדו"ח, על הצלחת ניסוי כיפת ברזל? ואולי מדובר במשהו אחר לחלוטין?

לדעת המבקר, "על משרד הביטחון לפעול לשינוי המצב שבו תחום מסוים זה מנוהל במשרד זה זמן רב שלא בשקיפות תקציבית וחשבונאית ותוך פגיעה משמעותית במנגנוני הפיקוח והבקרה".

המטוס שלא המריא

כשל מתמשך של הנהלת תע"א, אי-סדרים, בקרה לקויה, דיווחים בעייתיים ומוטים בתעשייה האווירית, חברה ממשלתית ישראלית, בגין "התוכנית השאפתנית" פרויקט "ג'אבלין", שבמרכזו היוזמה לפתח ולייצר מטוס אימון צבאי מתקדם. הנהלת החברה, בימי המנכ"ל לשעבר משה קרת, דיברה על "מנוע צמיחה שעשוי לתרום לה מכירות של 500 מיליון שקל". בפועל נגרם לתע"א הפסד של 25 מיליון ד'.

לפי הדו"ח, תע"א איתרה בקולורדו את חברת ATG, המפתחת ומייצרת מטוס סילוני לשוק האזרחי, שמאפייניו דומים לאלה שהגדירה תע"א למטוס אימון צבאי. ב-2004 החלו המהלכים להשקעה בחברה האמריקנית, אך לדברי המבקר, הנהלת תע"א לא בדקה ביסודיות מספקת את סיכוני ההשקעה, והתוכנית העסקית שהוצגה לדירקטוריון הציגה רווח זעום, משום שהחישוב נעשה בשיעור היוון נמוך של 6%. בהיוון של 15%, המקובל בפרויקטים עם סיכונים דומים, היה צפוי הפסד. הדירקטוריון לא דן בכך כשאישר את העסקה.

עוד מצא המבקר כי הנהלת החברה לא בחנה את מלוא העלויות הכרוכות במעבר למטוס האימון, את פוטנציאל השוק ואת העלויות הדרושות לפיתוח ולייצור סדרתי.

כמו כן, הנהלת תע"א מסרה לדירקטוריון כי החברה האמריקנית תשיג רישיון עבור המטוס, אף שבדיקת הנאותות הראתה שהלו"ז אינו ריאלי.השקעה ראשונית של 6.25 מיליון דולר, נעשתה לפני שהתקבל אישור הממשלה, והחלטה שקיבלה החברה בהמשך לא תאמה את החלטת הממשלה.

עוד מצא המבקר כי הנהלת תע"א לא ניהלה דיוני מעקב אחר הגידול הניכר בעלויות הפיתוח והתארכות לוחות הזמנים. חוות דעת של יועצים חיצוניים נשלחו לחברי הדירקטוריון רק לאחר הישיבה שבה הוחלט לאשר את המתווה שהציגה ההנהלה, והשקעה של 18 מיליון דולר.

תעש מזהמת

"סחבת ואוזלת יד", "מחדל ביטחוני ובטיחותי מתמשך", "סיכון חיי אדם", "מפגע סביבתי חמור" - אלה הכותרות הנוגעות לדו"ח המעקב הקשה הנוגע לזיהומי הקרקע במתחמי תעש. "מדובר בליקויים מהותיים וחמורים, המתמשכים למרות הפגיעה בציבור והסכנות לבריאותו, הנובעות מהתפשטות הזיהום בקרקע ובמי התהום", כותב המבקר.

בפועל, לא מפנים את המפעלים המזהמים במרכז הארץ, הסמוכים לאזורים צפופי אוכלוסין, כמו ברמת השרון, ולא מיישמים החלטות הנוגעות לניקוי הזיהומים. שנים ארוכות אחרי זיהוי זיהום הקרקע ומי התהום, נמשך הוויכוח האם להפריט את התעש כמו שהיא, והיזם ינקה את הקרקע וימכור אותה או שהמדינה תעביר את מפעלי תעש מרמת השרון למתחמים בנגב, תיקח על עצמה את הניקוי, ותממן את עלותו: עשרות ואולי מאות מיליוני דולרים, במכרזי קרקע לבנייה למגורים ועסקים בקרקע הנחשבת לאחת היקרות בארץ.

התירוץ הרשמי הוא: קודם הפרטה, שעליה התקבלה החלטת ממשלה באוגוסט 2005, ואחר כך נראה ונחליט.

ב. באחד המתחמים, הכוונה ככל הנראה למתחם יבנה, שם מאוכסנים אמצעי לחימה, נפלים ופסולת אחרת ובעיקר תחמושת שלל ממלחמת ששת הימים, שתעש, לדבריה, מאחסנת עבור המדינה ובמימון המדינה, מדובר ב"מחדל ביטחוני ובטיחותי מתמשך, הגובל בסיכון ממשי לשלום הציבור...".

כבר ב-2004, התקבלה החלטת ממשלה הקובעת כי המינהל, משרד הביטחון, תעש והמשרד להגנת הסביבה יגבשו תוכנית לניקוי המתחם מתחמושת, מנפלים ומפסולת מסוכנת אחרת. אלא שבשנת הדו"ח, 2009, חמש שנים אחרי כן, מגלה הביקורת כי גורמים אלה "לא הגיעו לכלל תוכנית מוסכמת". המבקר מכנה זאת "סחבת ואוזלת יד מתמשכת לאורך שנים". בשנים הללו התגלו גם אירועים שבהם נגנבו חומרי נפץ מהמתחם, מה שמעלה לדברי המבקר "ממד חומרה נוסף על רקע סכנת העימות והטרור".

הדו"ח מזכיר בכירים בשמותיהם: "בביקורת המעקב עלה כי לא מומשו ההחלטות של המנכ"לים במשרד הביטחון, פנחס בוכריס ממארס 2008, עמוס ירון מספטמבר 2004, ושל המשנה וראש מלמ"ב יחיאל חורב מנובמבר 2006, לפעול מיידית לפינוי מערומי התחמושת העיליים. משרד הביטחון לא תיקצב את הפינוי, ובכך לא עמד בדיווחו לוועדה לענייני ביקורת המדינה בדצמבר 2004".

"הגיע המועד לסיים התנהלות מבישה זו שאף מסכנת חיי אדם", מסכם המבקר ופונה במישרין לשר הביטחון אהוד ברק, לשר האוצר יובל שטייניץ ולמנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי, בדרישה "לפעול מיידית כדי למנוע המשך התפשטות הזיהומים הקיימים ולפעול לאלתר לסילוקם".