בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב את דן רייכרט, מבעלי השליטה ברייכרט תעשיות(בפירוק), ואת סמנכ"ל הכספים וחשב החברה, מנשה כהן, לשלם פיצוי של כ-10 מיליון שקל בגין הנזקים שגרמו למשקיעים לפני 17 שנה בשל מעשי מירמה ופרטים מטעים שנכללו בתשקיף ובדו"חות הכספיים.
מדובר בתביעה הייצוגית הראשונה בישראל בתחום ניירות ערך המסתיימת בפסק דין.
הסכום האמור מצטרף לכ-10 מיליון שקל נוספים שאמורים נתבעים אחרים לשלם, במסגרת הסכמי פשרה אליהם הגיעו עם התובע הייצוגי. פסק הדין כיום ניתן בחלוף 15 שנה מהגשת התביעה, כשבדרך הולידה התביעה קביעות תקדימיות בתחום.
שיטת "חיסרון הכיס"
רייכרט תעשיות, שעסקה בייצור ושיווק מוצרי בטון לשימושים תת-קרקעיים ומוצרים נלווים, הונפקה ב-1993, וכעבור שנתיים נעצרו ראשי החברה בחשד לעבירות מירמה. מניית החברה קרסה, והמסחר בה הופסק ולא חודש עוד. בהמשך הוצא נגדה צו פירוק, ומניותיה נמחקו מהמסחר, כך שהשקעת מחזיקיהם ירדה לטמיון.
משה שמש, שבינתיים נפטר, הגיש את התביעה הייצוגית שאושרה. רוב הנתבעים הגיעו לפשרה בשנת 2000, אך רייכרט וכהן סירבו להיכלל בה. ב-2002 חייבה אותם השופטת רות שטרנברג-אליעזר לשלם לקבוצה שמייצג התובע הייצוגי כ-3.4 מיליון שקל, סכום שנקבע על דרך האומדן. העליון אישר את חבותם, אך החזיר את התיק למחוזי כדי שיקבע את הנזק הפרטני שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה (בשיטת "חסרון הכיס"), יעריך את חלקו היחסי של דן רייכרט בנזק, ויקבע את חלוקת הפיצוי בין התובעים.
מאחר שהצדדים פירשו באופן שונה את פסיקת העליון באשר לאופן חישוב הפיצוי, קבעה באוקטובר האחרון השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן כי יש לחשב את חיסרון הכיס בהתבסס על נתונים אודות מחירי המניות לאחר חשיפת מעשי המירמה ובתגובה לגילוי. הצדדים הגישו חוות-דעת מומחה באשר לנתונים, וכעת ניתן פסק הדין הסופי.
"השלכה לאחור"
"הדרך שהוכרה בפסיקה האמריקנית לחישוב מסוג זה", קבעה השופטת אגמון-גונן, "מחשבת את הנזק על-ידי 'השלכה לאחור' (Backcasting) - חישוב הנזק על-ידי חישוב ההפרש בין מחיר המניות לאחר חשיפת המירמה לבין מחיר המניה בסמוך לפני הגילוי. דרך זו מתאימה לחישוב נזקי המשקיעים בניירות ערך כתוצאה מהטעיה בדו"חות הכספיים במקרים בהם השוק לא היה משוכלל דיו, כך שהמידע אודות התרמית הגיע לשוק במועד ספציפי, עם חשיפת מעשי המירמה, ולא היתה דליפה של מידע בשלבים לשוק".
אגמון-גונן הוסיפה כי הראיות מצביעות על כך שמחיר מניית חברת רייכרט לא הושפע ממידע אודות התרמית לפני מועד הגילוי, ולפיכך "הירידה החדה במחיר המניה מיד לאחר חשיפת התרמית מהווה את ה'ערך' שבעלי המניות מייחסים למידע המטעה אודות החברה, היינו, את הנזק שגרמה ההטעיה. ההפרש, אם כן, בין מחיר המניה במועד סמוך לחשיפת התרמית לבין מחיר המניות מיד לאחר חשיפת מעשי המירמה, הוא שמשקף את הנזק שנגרם לבעלי המניות כתוצאה מהמידע המטעה.
עוד קבעה השופטת כי חלקו היחסי של דן רייכט בנזק הינו 10% (כיוון שלא השתתף או ידע בפועל על מעילת הענק של כהן ועזרא רייכרט), ואילו חלקו של כהן הוא 100%. כן פסקה כי כל חבר קבוצה יקבל פיצוי על-פי מספר ניירות הערך שברשותו וסוגיהם (מניות/אופציות), מוכפל בנזק שנגרם למניה או לאופציה לפני העניין.
סכום הנזק נקבע על כ-9 מיליון שקל, בתוספת ריבית והצמדה מיום גילוי המירמה. לתובע הייצוגי נפסק גמול של 300 אלף שקל ולפרקליטיו, עוה"ד רמי בן-נתן ונדב אולגן, שכר-טרחה בסך 1.3 מיליון שקל. (ת"א 1134/95).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
