"מהפכה בהחלת המודל הצ'יליאני בפחות מ-5 שנים לא הגיונית"

בצל דעיכתה של ועדת חודק, ולקראת כניסתו של פרופ' עודד שריג לתפקיד הממונה החדש על שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, נראה כי אחת המהפכות הגדולות בשוק ההון, פוטנציאלית לפחות, נדחקת לפינה צדדית. אנו מתכוונים לייבוא הלוהט לישראל, נכון לקיץ שעבר, של המודל הצ'יליאני לניהול החיסכון הפנסיוני בקופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחי המנהלים של חברות הביטוח, בהתאמה אוטומטית של סיכון לגיל החוסך.

המודל צפוי להפוך למחייב בעוד שנה, בתחילת 2011, יחד עם צמצום מספר הקופות בכל גוף מנהל. ואולם, מסתבר כי אפילו שהנושא אינו בכותרות, הוא מאוד מדאיג את העוסקים בתחום החיסכון לטווח ארוך, אשר מתריעים כי אם לא יבוצעו בו שינויים - הוא עלול לגרום ליותר נזק מאשר תועלת, הגם שיש בו הרבה היגיון. הסיבה היא שהפרטים הקטנים-גדולים עשויים להטות את שוק ההון באופן בלתי מבוקר, כשבדרך האוצר לא מספק בינתיים מענה לשורה של בעיות טכניות אך ענייניות באופן היישום. כך למשל, מה עושים עם הנכסים הלא סחירים? האם החופש שיינתן לגופים המוסדיים יבטל יכולת השוואה ביניהם, ומה לעשות עם הררי הכסף הישן שנצבר במסלולים הכלליים?.

לאחרונה אף נודע כי חברות הביטוח מתנגדות למודל הצ'יליאני. "החלת המודל תגרום לתנודות בלתי מבוקרות בשוק ההון, כשכ-400 מיליארד שקל ינועו מכאן לשם (למשל, מאפיק מנייתי בעל סיכון גבוה יחסית לאפיק אג"ח ממשלתיות סולידי, ר.ש.) כאשר תתבצע ההתאמה של הנכסים לגילאים", טוען גורם בענף הביטוח, שלדבריו "לוח הזמנים פשוט לא ריאלי".

מתנגדי המודל הצ'יליאני בענף הביטוח מציינים כי טמונים בו כמה קשיים עקרוניים, ובין היתר לדבריהם, "המודל יגרום לכך שהשקיפות ויכולת ההשפעה בין המסלולים ייעלמו, וכן לא ניתן יהיה לבחון את תוצאות העבר של הגופים הפנסיוניים, כשכל הטרק-רקורד (תוצאות העבר, ר.ש.) יימחק". או כפי שגורם בכיר בענף הביטוח טוען: "יש במודל הצ'יליאני יכולות מניפולציה אדירות על המידע בשוק". את הסוגיה הזו, אגב, אפשר לפתור בתוך המודל עצמו, באמצעות קביעת מסלולים קשיחים ואחידים לכל הענף, אבל לדברי גורמים בשוק, "האוצר מתנגד לזה".

בעיה נוספת שקיימת במודל הצ'יליאני, וטרם זכתה למענה לדברי גורמים בשוק, טמונה בכך שהוא אינו מתייחס לקצבת שארים ונכות. כלומר, הוא אינו קובע מה צריכים הגופים המוסדיים לעשות עם מקבלי קצבאות שכאלה, וכיצד למשל לשנות למקבל קצבת אובדן כושר עבודה זמני את תיק ההשקעות שלו.

להקפיד לא ליצור לחץ על השוק

אבל יש גם תומכים במהלך. "הרעיון מאחורי יישום המודל הצ'יליאני גם כאן נכון, אבל מה שהאוצר הציע זה סופר-פשטני ולא יכול גם לקרות בלוחות הזמנים שהאוצר קבע", סבור אבי דויטש, יו"ר אקסלנס גמל ופנסיה. הוא מבהיר כי לאוצר יש עוד עבודה רבה, שכן "צריך להתאים זאת לחוסך הישראלי", ומציף בעיה הנוגעת להחלת המודל כפי שהוא "בחיסכון ההוני הנזיל שיש בשוק".

על אף הביקורת, דויטש סבור שמדובר במהלך הגיוני ואף רצוי, וכי יש לשנות את מבנה מסלול ברירת המחדל בחיסכון הפנסיוני בישראל כך שיתאים טוב יותר ללקוח. מהבחינה הזו הוא תומך באוצר, אך לדעתו יש לקבוע קבוצות גיל צרות יותר ורבות יותר, כדי "שנקבל התאמה ממשית טובה יותר לחוסכים".

"החלוקה שעשו בצ'ילה (לשלוש קבוצות גיל שונות, ר.ש.) היא בעייתית, כאשר יש פחות מדי קבוצות שונות, וכתוצאה מכך מקבלים חוסר הומוגניות גדול בתוך אותה קבוצה הקיימת כיום", מעלה דויטש בעיה מרכזית לדעתו, לנוכח העובדה שהאוצר הרי יוצא מהמסלול הכללי כדי לקבל קבוצות הומוגניות יותר.

גם הדחיפות של האוצר להחיל את המודל הצ'יליאני בעייתית בעיניו, ולתפיסתו צריך להמתין כמה שנים עד שחלק ניכר מהלקוחות יקבלו כבר ייעוץ פנסיוני. "טיוטת החוזר קובעת לוח זמנים בעייתי - לא הגיוני לעשות מהפכה שכזו בפחות מחמש שנים, וחובה לפרוס המהלך על פני כמה שנים", אומר דויטש.

הוא מתייחס גם להשפעה שעשויה להיות להחלת המודל הצ'יליאני על שוק ההון המקומי. "בענף הגמל רוב הכסף נמצא אצל עמיתים בגילאים של 55 ומעלה, והם זקוקים להשקעות סולידיות יותר. בקרנות הפנסיה - שוק שהוא חצי בהיקפו משוק התגמולים - רוב העמיתים צעירים, מכיוון שהענף החל לפעול ב-1995. לכן, בשנים הראשונות צפויה תנועת מלקחיים, כשהפנסיה תמשיך לצמוח ותזדקק למניות, הגמל יידרש להשקעות סולידיות וביטוחי המנהלים יימצאו אי שם באמצע, עם השפעות צולבות שכאלו", מעריך דויטש. "אפשר וצריך להימנע מכך. חובה להקפיד שזה ייקח זמן, ולא ישפיע דרסטית על השוק וייצור עליו לחצים".

סוגיה אחת מטופלת, הרבה אחרות לא

מהבחינה הזו לפחות, נראה כי האוצר החל להיות קשוב לרחשי השוק, ולאחרונה הבהיר המשנה לממונה וממלא המקום עד כניסתו של שריג, יואב בן אור, כי האוצר יאפשר פרק זמן ארוך יותר לשינוי מבנה ההשקעות בכספים הפנסיוניים שכבר קיימים. ואולם, כאן החשיבות בקביעת פרמטרים מדויקים, שכן גם ברפורמת בכר האוצר נתן לבנקים ולחברות הביטוח ובתי ההשקעות פרק זמן של כמה שנים לבצע את הרכישות, אך בפועל הם ביצעו אותן כאחוזי תזזית זמן קצר בלבד לאחר החלת הרפורמה. כלומר, יש כאן נקודה מהותית שראוי לבחון לעומק עוד קודם שנותנים תאריכי יעד, אפילו אם הם ירווחו.

עם זאת, למרות תמיכתו העקרונית במודל הצ'יליאני, דויטש עדיין מוטרד מכמה נקודות עקרוניות שאינן זוכות למענה מצד האוצר. "אני לא רואה פיתרון לסוגיית הנכסים הלא סחירים, עם המעבר בין קבוצות גילאים שונות. צריך להקים צוות לנושא זה. את הפיתרון בסוגיה נראה לי שצריך יהיה להעביר בחוק, בשל המורכבות והחשיבות של העניין, וזאת על מנת למנוע תביעות משפטיות של עמיתים בעתיד", הוא אומר. "לפי שעה מתעלמים מכך, ואני לא מבין מדוע".

בשורה התחתונה, בכל אופן, דויטש מסנגר על האוצר, ואומר כי "אני מתרשם שהמודל מצליח בצ'ילה. המודעות של החוסכים לנושא הפנסיה עלתה שם משמעותית, מרמה של 16% ב-2002 לשיעור של 35% ב-2007, ומתפתח שם בניגוד לעבר דיון בנושאי פנסיה. מבחינת תשואות עד כה, הם לא הציגו יתרון, כשהתשואות שם נמוכות מהתשואות במסלולים הכלליים פה לאורך השנים. אבל, צריך לזכור שבצ'ילה התפיסה כולה שמרנית וסולידית הרבה יותר מאשר בארץ, ובסך הכל המודל קיים שם באופן מדיד עם נפח משמעותי רק מ-2002, כך שעדיין מוקדם לקבוע לגביו", הוא מסכם.