ואז הגיע ביבי

אני ממש לא יודע מי צודקת: ליליאן פרץ או שרה נתניהו. מה שאני יודע הוא שפעם זה לא היה מעניין אותי. טוב, בואו נודה על האמת - זה לא מעניין אותי אפילו היום, אבל העובדה שיש לא מעט אנשים בתקשורת שחושבים שזה כן מעניין אותי היא באמת סוג של חידוש. בארצות-הברית של אמריקה הופכת כל פרשת ניאוף, או סתם עניינים שקשורים לבן/בת-הזוג של אישיות בכירה לעניינו של הציבור.

אפשר שזה שריד לפוריטניות האמריקנית, אפשר שזה מבטא את רצון התקשורת להגדיל את ההתעניינות ב"חדשות", אבל בעוד נשיא צרפת צריך להתגרש מאשתו ולהינשא לאישה היפה בעולם כדי לקבל כותרות שנוגעות לחייו האישיים, וראש ממשלת איטליה צריך להיחשד במעורבות במסיבות בהן בילו קטינות כדי ליצור סקנדל של ממש - הרי שבאמריקה מספיק להיתפס עם המכנסיים למטה כדי לרוץ ולבכות מול המצלמות והמיקרופונים, כשידו של הפוליטיקאי שסרח נתונה בתוך ידה של אשתו הפגועה והסולחת.

שמועות מרושעות על נשות ראשי הממשלות בישראל היו כאן מהרגע הראשון. על פולה בן-גוריון ריכלו שהיא קלפטומנית. השמועה לא הוכחה מעולם, אבל בואו ונניח לרגע שכן לצורך הדיון בלבד: האם מישהו התייחס להקמת מדינת ישראל כתרגיל הסחה של בעלה, רק כדי שאתו תוכל להגניב בינתיים אל התיק כמה דברים?

היה זה אותו בן-גוריון שקבע - ביחס למשה דיין - את הכלל לפיו לא מעניין אותו מה הגנרל עושה בחדר המיטות אלא בשדה הקרב, והתקשורת שמרה על הכלל הזה - עד שהגיע ביבי.

אפשר שבנימין נתניהו טעה בתום-לב כאשר התוודה על פרשת "הקלטת הלוהטת", ואפשר שהיתה זו תולדה של יותר מדי שנים בארצות-הברית, אבל בנג'מין ניתאי רץ לספר לחבר'ה מהתקשרות על הרומן עם רות בר. אם תרצו - אפילו אם "פרשת שרה" הנוכחית היא גבב של השמצות, הרי שיש בכך צדק פואטי: נתניהו קבע מחדש את הסטנדרטים, ועתה הוא משלם (שוב) את המחיר.

מבחינה תקשורתית, הרי שסיקור הפרשה מעניין יותר מההשלכות הציבוריות שלה. הייתכן שכפי שטוענים בסביבת ראש הממשלה רקמו שני עיתונים יומיים ("ידיעות אחרונות" ו"מעריב"), שאינם ידועים במערכת היחסים החמה השורה ביניהם, עלילה כנגדו - רק בשם המאבק בחינמון התומך שמנהל ידידו המיליארדר? לעומת הסיפור הכמעט בלתי ייאמן הזה, נראה כבודה הנרמס כביכול של מנהלת משק-בית מעניין כשלג דאשתקד.

ספק אם נדע את האמת. מה שבטוח הוא שהציבור אינו מטומטם כפי שסבורים לעיתים בתקשורת. אם נתניהו יביא שלום וביטחון לישראל, ישמור על כלכלתה וישקם את מערכות החינוך והבריאות למשל - הרי שמבחינת הציבור יכולה רעייתו להעסיק שבט שלם של עבדים ולהכות אותם נמרצות בתום יום עבודה של 18 שעות.

מעבר לעובדה שכל העסק מדיף ריח רע של שוביניזם (שרה מעורבת בניהול ענייני המדינה? גם אם כן - האם היא מעורבת יותר מאשר היו גלעד ועומרי שרון?), הרי שגם אם הוא חף מכל קנוניה, הוא מסריח מאמריקניזציה יותר מכל סניף של מקדונלנד'ס או קליף של מייקל ג'קסון. לטוב ולרע, רק ביבי הוא זה שצריך לעניין את התקשורת.