ניצחון לרשות ני"ע: דב תדמור ובכירים נוספים הורשעו בפרשת הדו"חות בדסק"ש

לאחר שרשרת זיכויים בתיקי ניירות ערך, נרשם היום ניצחון משמעותי למדינה ולרשות ניירות ערך בפרשה ארוכת שנים: הבוקר (א'), יותר מ-5 שנים לאחר זיכויים המסעיר של נאשמי פרשת דסק"ש, הפך בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - והרשיע את דב תדמור, לשעבר מנכ"ל דיסקונט השקעות ; את שלמה כהן, לשעבר היועץ המשפטי של דסק"ש; את יוסף בוק, ששימש כמנהל הכספים של דסק"ש; ואת החברה עצמה ב-18 עבירות דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר.

בכך החזירו השופטים אילה פרוקצ'יה, סלים ג'ובראן ודוד חשין על כנו את פסק הדין המרשיע של בית המשפט השלום בפרשה, שנהפך בזמנו בזיכוי מעורר הדים ומפתיע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. למעשה, שופטי העליון אימצו את דעת המיעוט של השופטת יהודית שיצר מבית המשפט המחוזי.

מועד לטיעונים לעונש ייקבע בהמשך, מאחר שלא ניתנה לנאשמים הזדמנות מלאה לטעון לעניין זה במסגרת הערעור.

בפסק הדין, בן 105 עמודים, קובע העליון כי "הנאשמים ביצעו את מעשיהם כדי להגיע לתוצאה ברורה - מניעת המידע אודות חברת ישקר מהציבור הרחב, באופן בו הציבור אף לא יהיה מודע למידע שהוחסר ממנו, ועל כן לא ידרוש את קבלתו. בפעלם לשם הסתרת מידע זה מהציבור - מסיבותיהם הם - יכלו הנאשמים לצפות כי המידע אותו הציגו לציבור יביא להטעייתו לחשוב כי מוצג בפניו מלוא המידע המהותי הנדרש להערכת חברת דיסקונט השקעות, בשעה שמצג זה היה מוטעה. אף אם מטרה מפורשת זו לא עמדה לנגד עיניהם - ברי שהתרחשותה הקרובה לוודאית היתה פועל יוצא צפוי של מעשיהם".

השופט ג'ובראן ציין כי "אכן, בעבירות מסוג זה, לא פעם דק הגבול בין פעולה עסקית לגיטימית ובין מעשה פלילי. עם זאת, בענייננו, התנהגותם של הנאשמים עצמם מצביעה על כך שאף הם ראו בשעת המעשה את הפסול שבדרך התנהלותם, ועל כן פעלו לשם הסתרתה. דק ככל שיהיה הגבול האמור, הרי שהנאשמים חצוהו בעיניים פקוחות".

הסתרת דו"חות

תחילתה של הפרשה בראשית שנות ה-90, כאשר הנאשמים הגישו 18 דו"חות כספיים של דסק"ש - החל מהדו"ח השנתי לשנת 1990 וכלה בדו"ח הרבעוני הראשון לשנת 1995 - מבלי לצרף לעותקים שהוגשו לרשם החברות ולבורסה את הדו"חות הכספיים של 3 החברות הפרטיות הכלולות (אחזקה של יותר מ-25%) - ישקר, להבים ותפרון. זאת, למרות שדסק"ש חייבת לצרפם לדו"חותיה לפי חוק. הנאשמים לא הסתפקו באי-צירוף הדו"חות אלא יצרו מצג-שווא של צירופם לדו"חותיה, על-ידי שליחתם לרשות ניירות ערך בלבד.

בכתב האישום, שהוגש ב-1999 לבית משפט השלום בתל-אביב, יוחסו לנאשמים עבירות של הטעיית ציבור המשקיעים, לאחר שפעלו במשותף להסתרת הדו"חות הכספיים. התביעה טענה כי בכך הם גרמו לכך שבפני הציבור היו דו"חות כספיים עם פרטים חסרים, העלולים להטעות משקיע סביר.

ב-2002 הרשיע שופט בית המשפט השלום בתל-אביב דאז, דוד רוזן, את הנאשמים ב-18 עבירות של הגשת דו"חות כספיים חסרים והטעיית משקיעים. נקבע כי כל אחד מהנאשמים פעל לביצוע החלטה משותפת להסתרת הדו"חות הכספיים של 3 החברות מן הציבור, והכול בכדי להטעות משקיע סביר.

על תדמור נגזרו אז 6 חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על-תנאי ו-700 אלף שקל קנס. על כהן, בוק ואשל נגזרו 12 חודשי מאסר על-תנאי ו-450 אלף שקל קנס כל אחד. על דסק"ש נגזר קנס של 800 אלף שקל.

פתח מילוט

ואולם, בתחילת נובמבר 2004, בפסק דין שהכה גלים בשוק ההון, קיבל המחוזי בתל-אביב - בהרכב השופטים דבורה ברלינר (כיום נשיאת המחוזי בתל-אביב), זאב המר ויהודית שיצר - את ערעורם של תדמור ושל הנאשמים הנוספים, וזיכה אותם מכל אשמה. נקבע אז כי על כל העבירות בשל הדו"חות שהוגשו לפני אוגוסט 1993 חלה התיישנות, ובנוגע ל-8 הדו"חות שהוגשו מאז 19.8.93 התקבלו טענות הנאשמים לגופו של עניין.

ברלינר קבעה כי הנאשמים לא נמנעו מלצרף את הדו"חות כדי להסתירם מן הציבור ומתוך רצון להשיג את המטרה של הטעיית המשקיע הסביר. על זיכוי זה עירערה המדינה - וכיום, כאמור, היא זכתה בפסק דין מרשיע של עליון.

בית המשפט העליון הפך אחד לאחד את כל נימוקיו של בית המשפט המחוזי, וקבע בין היתר כי "אין משקל לעובדה כי המניע לאי-מסירת המידע המלא לציבור נועד להפיס את דעתן של הנהלות החברות הכלולות, עקב חששן לחשוף סודות עסקיים שיפגעו בכושר התחרות העסקית שלהן - להבדיל מכוונה ישירה לפגוע במישרין בהחלטת המשקיע הסביר".

עוד נקבע כי "אנשיה של דסק"ש הבינו היטב לאורך כל התקופה הרלוונטית את מהות החובה המוטלת עליהם לצרף את דו"חות החברות הכלולות לדיווחי התאגיד המדווח, והתנהגותם מצביעה על מודעות זו, שלוותה בניסיון למצוא פתח מילוט מעמידה בחובה זו".

התביעה יוצגה בידי עוה"ד אילנה מודעי וציפי גז; את דסק"ש ייצגו עוה"ד עזגד שטרן וחגי דורון; את תדמור - עוה"ד יגאל ארנון ורונית אמיר-יניב; את בוק - עוה"ד דן שינמן ונווית נגב; ואת כהן - עו"ד אורי וגמן. (ע.פ 70949/04, 70953-4/04 70956/04, 71288/04).

פרקליטתו של תדמור: אין לאפשר ערעור שני במקרה של זיכוי במשפט פלילי

עו"ד רונית אמיר-יניב, ממשרד יגאל ארנון, המייצגת את דב תדמור, אמרה בתגובה להכרעת הדין: "רצוי שהמחוקק יאמץ את גישת הדין האמריקני, ולאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - יתקן את החוק הפלילי באופן שלא יאפשר למדינה לבקש רשות ערעור על זיכוי נאשם ולקיים ערכאה שלישית במשפט פלילי כדי לבטל זיכוי של נאשם.

"אני חושבת שתיקון כזה הינו חיוני, ואם לאפשר חריג - רק במקרים נדירים ויוצאים מן הכלל של נזק חמור ובלתי הפיך לשלטון החוק ולאושיות המשפט הפלילי אם חלילה יוותר הזיכוי על כנו.

"המצב בו נאשם סובל עינוי דין של 20 שנה, ולאחר 6 שנים בהן הוא יודע שהוא זוכה לחלוטין בהרכב של 3 שופטים בערכאה שנייה - הזיכוי מתבטל - הינו מצב בלתי רצוי שראוי כי המחוקק ייתן עליו את הדעת".