זכות המשקיע לדעת: מתי חייב מנהל לפרסם את מחלתו הקשה

העיתונאים שהורגלו להתעמק בדו"חות הכספיים של טבע מצאו את עצמם משפשפים עיניים ב-15 בפברואר, כשהחברה פרסמה דיווח מיוחד לבורסה על יציאתו לחופשת מחלה של היו"ר אלי הורביץ. ההודעה, כדרכן של הודעות כאלה, הייתה לקונית, תמימה כמעט. אבל כל מי שמכיר את אופייה של טבע יכול היה להבין שזו עשויה להיות סופה של תקופה, בוודאי כשנודע בתחילת השבוע הנוכחי, כי הורביץ מתכוון להאריך את התקופה המקורית של החופשה - שלושה שבועות.

מהלך ההארכה משך תשומת לב מוגברת ויצר כותרות על קרב הירושה ש"כבר החל", והעלה שאלות לגבי עקרוניות לגבי מצבה של חברה ציבורית במקרים שנושא תפקיד בכיר מודיע על בעיה רפואית שמונעת ממנו לתפקד.

השאלות מתחילות בהקשר החוקי - מתי חלה חובת הדיווח, האם מצבו של נושא התפקיד רלוונטי עבור "המשקיע הסביר" ואיפה אמורה לבוא לידי ביטוי זכותו של האיש, בכיר ככל שיהיה, לפרטיות ולחיסיון של תיקו הרפואי.

דמותו של אלי הורביץ כאיש המזוהה עם חברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם היא תופעה נדירה יחסית בעולם העסקים המקומי. מהבחינה הזאת, הורביץ לטבע הוא קצת כמו סטיב ג'ובס עבור המותג אפל, ואולי אפילו קצת כמו וורן באפט לברקשייר התאוויי.

פרישתו של מנהל שהוא גם אב מייסד משמעותה בהכרח טראומה עבור כל חברה, גם אם תפקידו כבר אינו ביצועי כמו יו"ר דירקטוריון. טבע הפגינה השבוע הבנה של הצורך הזה של המשקיעים לצמצום אי הוודאות, ומיהרה לפזר את העננה כשהפכה את חופשת המחלה לפרישה של הורביץ ולמינוי מהיר של מחליף קבוע שבא מתוך הדירקטוריון ומקרב בעלי המניות הבולטים.

שקיפות, לא בכל מחיר

בינואר לפני שנה, הודיע סטיב ג'ובס, המנכ"ל הכריזמטי של אפל, על יציאתו לחופשת מחלה של כחצי שנה. ההודעה לבורסה דיברה על בעיה רפואית של "איזון הורמונלי". ההודעה של ג'ובס, שכבר חלה ב-2004 בסרטן הלבלב והחלים ממנו, יצרה סחרור בקרב המשקיעים.

עוד לפני ההודעה הזו פשט גל של שמועות על מצבו הבריאותי, והעובדה שהמידע שפורסם היה מעורפל יחסית, זעזעה את מניית אפל שוב ושוב, עד שבחודש יוני פרסם ה"וול סטריט ג'ורנל" שג'ובס עבר השתלת כבד. התרבות התאגידית האמריקנית המקדשת את השקיפות ראתה בהסתרת הפרטים המדויקים של מצבו הרפואי של ג'ובס מהלך לא ראוי, והרשות הפדרלית לני"ע (SEC) פתחה בבדיקה להטעיית המשקיעים מצד החברה, שמנייתה איבדה באותו ינואר יותר מ-14%, ועלתה בחזרה לאחר פרסום דו"חות רבעוניים מוצלחים.

"במקרה של ג'ובס, באמת יש זיהוי גדול של החברה עם האדם", אומר צבי סטפק, יו"ר בית ההשקעות מיטב. "זה מחזק את החובה לדווח ומכתיב את רמת הדיווח, אבל עדיין, לא ברמה של פירוט המחלה.

"נכון שאם אתה לא מסביר ומפרט זה יוצר ספקולציות, אז שיהיו ספקולציות. הפרטיות חשובה יותר. אי אפשר לכפות על האדם לספר על מחלתו, אלא אם הוא עצמו מחליט לחשוף פרטים".

"יש בארה"ב נוהג של שקיפות מלאה", אומר נועם שפלטר, מומחה לדיני חברות ולאתיקה בשוק ההון. "זה מתחיל בנוהג של מועמדים לנשיאות להציג לציבור את התיק הרפואי שלהם. אצלנו זה אחרת מכיוון שאין חוק או תקנה שמחייבים דיווח כזה. החוק אומר שנושא משרה בכירה שיוצא לחופשת מחלה או שנבצר ממנו למלא את תפקידו, צריך להעביר למנכ"ל וליו"ר את הסיבה, והם צריכים להחליט אם הדבר מצדיק הודעה מיוחדת לבורסה, במקרה שיש לעניין השפעה על המשקיע הסביר, ונדיר שזה קורה".

המודל האמריקני לא אומץ אצלנו

"אין הרבה חברות שהיו"ר או המנכ"ל הוא גם החברה עצמה כלפי חוץ, מבחינה שיווקית, פרסומית. בארץ זה אולי גיל שויד מצ'קפוינט ויהודית ויהודה ברוניצקי, בעלי אורמת. מעטות החברות שאם היו"ר ייאלץ לפנות את מקומו הדבר ישפיע על תפקוד החברה".

אין צורך בשיפור השקיפות בתחום זה?

"זכות הציבור לדעת חלשה יותר מזכות האדם לפרטיות, למעט מקרים בודדים וקיצוניים".

עמדתו של עו"ד נועם שרון, ראש תחום שוק ההון הישראלי במשרד מיתר ושות', קרובה יותר לנוהג בארה"ב: "במצב של נבצרות אמיתית, באותן נסיבות קיצוניות בריאותיות מצערות, זה שקול ממש כנגד הפסקת כהונה, ויש חובה לדווח על כך. מי שמתמנה לתפקיד כזה, בעצם ההתמנות לתפקיד בכיר בתאגיד מדווח, יש משום ויתור משתמע על חלק מהזכות שלך לפרטיות".

במילים אחרות, מסביר עו"ד שרון, השאלה נוגעת לעניין התפקוד. "יש תאגידים שבהם אם אתה נאלץ פה ושם להיעדר לשבוע, זה כבר ייחשב לחוסר תפקוד. החברה המדווחת צריכה לבדוק עד כמה האיש באמת מבצע את התפקיד, ועד כמה הוא נמצא בתפקיד 'על הנייר'. זה הכלל העקרוני"

וכשמדובר בדמות מפתח בחברה?

"זה החריג מהכלל העקרוני, אבל לא בכל חברה יש איש מפתח. הדוגמה הקלאסית לאיש מפתח זה ממציא בסטארט-אפ. אני לא בטוח שאלי הורביץ, למשל, הוא איש מפתח. טבע זו חברה שיודעת להתנהל גם אם אישיות מסוימת נעדרת. זו החוכמה של מנהל גדול, שאם הוא זז הצידה העסק לא נופל".

קשה לכמת השפעה

השאלה היא מהו פרט חשוב למשקיע הסביר, מסבירים גורמים רגולטוריים. "האם כמשקיע מעניינת אותך המחלה של פלוני, או שבעצם מדובר ברכילות, בגלל שמדובר בדמות מוכרת. המבחן הוא אם העניין ישפיע על שיקוליך לקנות או למכור ני"ע".

אם לא ניתנה הודעה לבורסה לפי המבחן הזה, אומרים ברשות לני"ע, אז יש פה עבירת דיווח, ואז הכלים הם אזרחיים או פליליים. גורם בשוק ההון אומר שבמקום הרגולטור, הוא היה נמנע מאכיפה דקדקנית בתחום הזה. "זה עניין של קומון סנס. אין לצפות מאדם שנמצא במצב קשה לתת דיווח מדויק על מחלתו. אם הוא דיווח שהוא יוצא לחופשת מחלה וכעבור שלושה שבועות ויתר על המשרה, אין עם זה שום בעיה. לא נראה לי ראוי לדסקס על מצבו הבריאותי בשוק".

למרות המחויבות למשקיעים?

"מבחינת המשקיעים, אין שום חשיבות לשם של המחלה. זה יותר עניין של רכילות. זה לא באמת מעניין את המשקיע הסביר. לכל אדם מגיעה פרטיות בעניין הזה. גם ליו"ר של חברה גדולה".

גיל גזית, מנכ"ל מדרוג, מסביר שזהות הצמרת של החברה משפיעה על דירוג האג"ח שלה, אבל יש בעניין קושי מובנה. "חלק מהמתודולוגיה של הדירוג נוגע לשאלה מי ההנהלה ומה ההשפעה או התלות של החברה במנהלים כאלה ואחרים. קשה מאוד לכמת את זה. אנחנו נותנים לזה משקל, אבל לא משקל גדול".

איפה זה נחשב יותר מכריע?

"בעיקר בחברות שהיו"ר או המנכ"ל הם גם הבעלים. ברוב החברות, בסיס הניהול מאוד גדול ולכן החלפת יו"ר לא אמורה לפגוע. אם הייתי מסקר את טבע, אני לא חושב שהסיפור הזה היה משפיע על הדירוג".

בלי להיכנס לפרטים

אלוהים, כך אומרים, נמצא בפרטים הקטנים. גם בנושא הזה, עולה השאלה אם חובת הדיווח כוללת כניסה לפרטים, או שהודעה לקונית על "בעיות בריאותיות" מספיקה. "יש צורך לדווח", אומר גורם בכיר בעולם העסקים המקומי, "וכך עשו במקרה של טבע. לא צריך להיכנס לפרטי המחלה, אבל צריך לומר שהמחלה מגבילה את יכולותיו של בעל התפקיד או מחייבת אותו להיעדר. אגב, אם מתפטרים, אין צורך לדווח, אבל אם לא מתפטרים, צריך לדווח שהמחלה מגבילה את האדם, וזה בלי להיכנס לפרטים".

"אלה דברים מאוד רגישים", אומר סטפק. "אי אפשר שלא לדווח אם נבצר מהאיש למלא את תפקידו, כי ברור שהיעדרו ישפיע על תפקוד החברה. אז חשוב קודם כל להודיע, אבל זה לא לפרט. הפירוט מיותר לחלוטין. בשום מקרה לא הייתי נכנס לחיים הפרטיים".

"חובות הגילוי מאוד מצומצמות בהקשר של מחלות", אומרת עו"ד רונה ברגמן, ממשרד גרוס ושות'. "כשממנים מנהלים, הם נדרשים לתת פרטים מסוימים לגבי הכשירות הבסיסית שלהם, ולכאורה צריך לדווח כשמשהו גורם להם לחדול מתנאי הכשירות האלה".

יש משמעות להשפעה של האיש על החברה? האם ככל שההשפעה שלו משמעותית יותר, חובת הגילוי משמעותית יותר?

"על-פי הדין הצרוף אין הבדל בין דירקטור לדירקטור. ובכל זאת, המרכזיות של יו"ר דירקטוריון בחברה, ובמיוחד בטבע ואלי הורוביץ בפרט, ההתנהלות שלו והדומיננטיות שלו בהובלת החברה, יוצרות אחריות גדולה יותר".

כמו האחריות של אישי ציבור?

"כשראש הממשלה אהוד אולמרט נכנס לניתוח, הוא נתן באופן זמני את הסמכויות שלו למישהו אחר, כי אמרו שמדינה לא יכולה להתנהל בלי ראש ממשלה אפילו לזמן הקצר של הניתוח. נכון שטבע היא חברה, ולא מדינה שנמצאת במצב מלחמה, אבל בשים לב לצרכיה המיוחדים של החברה ולגודלה, אי ודאות היא לא מצב בריא".

צנעת הפרט, לפי עו"ד ברגמן, צריכה להדריך אותנו ברוב המקרים, מלבד כשיש בדברים כדי לפגוע באופן ישיר בכשירות, לפי הדומיננטיות של התפקיד. "לציבור המשקיעים יש אינטרס לגיטימי לדעת כשמדובר ביכול לבצע את התפקיד, וזה צריך לגבור על צנעת הפרט. הוא לא חייב לחשוף את המצב הרפואי לגופו, אך כן צריך להודיע אם נבצר ממנו מלמלא את תפקידו".

עו"ד פיני רובין מתרשם שטבע נהגה השבוע ללא דופי. "היה כאן גילוי נאות לחלוטין. ברגע שמישהו יוצא לחופשת מחלה, בהנחה שהיא לא פרמננטית, או שלא יודעים שהיא פרמננטית, זה בסדר גמור".

רובין גם לא רואה קונפליקט בין הזכות לצנעת הפרט לבין זכות המשקיעים לדעת. "אם מחליט היו"ר ליטול חופשה, והמגבלה היא קצרת טווח, אזי החופשה המדווחת מנטרלת ממילא את מגבלת המחלה, והציבור מיודע כהלכה. מאידך גיסא, אם בוחר היו"ר להישאר בתפקידו, חרף מגבלות המחלה, והדבר פוגע פונקציונלית באפשרות כהונתו, כי אז הדעת נותנת שיש לציין את המגבלה, אם כי לאו דווקא את היקפה, ובוודאי שלא לציין את אופייה, שהוא מתחום צנעת הפרט. סימון המחלה עצמה ואופייה אינם משרתים את הציבור, אם וככל שגילוי מגבלותיה פרושים בפניו כהלכה".

אם יו"ר של חברה היה פונה אליך ומספר לך שלקה במחלה קשה ושואל האם לדווח, מה היית שואל אותו?

"הייתי מברר האם הוא מתפקד - אם הוא מקבל סחרחורת שעתיים ביום, זה לא נורא ולא מפריע לי. אבל אם באופן ספוראדי יש לו הרבה בלק-אאוטים במהלך ישיבות וכדומה, אז הוא לא יכול לתפקד". לפי רובין, הכל מתחיל ונגמר בהיגיון בריא. "שכל ישר אינו מידה מגונה. נהפוך הוא".