כך עזרו נתניהו וישי לאובמה

שוחרי השלום צריכים להודות לנתניהו וישי על הדייסה שהרתיחו בעת ביקור ביידן בישראל

בהתחלה ציטטו כמה פרשנים את מאמרו של העתונאי תום פרידמן בעתונו הניו יורק טיימס. זה היה מאמר שבא מהצד השמאלני של המפה הפוליטית - גם הישראלית וגם האמריקאית - ובתור שכזה רטן על כפיות הטובה של ישראל כלפי ארה"ב הטובה והמיטיבה. עכשיו יש המצטטים עתונאי מהצד השני, הימני-שמרני, צ'ארלס קראוטהמר מהוושינגטון פוסט שלדבריו אובמה הפך פליטת פה למשבר. קראוטהמר מרחיב וכותב כי לאובמה "אין הרבה סבלנות למדינה היהודית הטורדנית שבחוצפתה מתעקשת על זכותה להתקיים".

לאוזניים ישראליות רבות עמדותיו של קראוטהמר בוודאי ערבות הרבה יותר מאלה של פרידמן. אלא שלדעתי גם פרידמן הליברלי וגם קראוטהמר השמרני רואים את הדברים בצורה קצת שטחית. קחו את אמירתו של קראוטהמר כי אובמה "אוהב לפייס אויבים בזמן שהוא מכה את בני בריתו". קרואטהמר כותב שאינו מבין מדוע אובמה עושה זאת - מזל שיש לו אותי כדי להסביר לו.

קודם כל, כמו ששלום אפשר לעשות עם אויבים, ולא עם בני ברית, כך גם פיוס. ישראל לא זקוקה לשום צעדים מיוחדים מצד ארה"בכדי לדעת שהיא ידידתה ושוחרת טובתה. שום נזיפה, או אפילו סנקציה, לא יכולה לערער את המציאות הזאת - לפחות לא עכשיו ולא בעתיד הנראה לעין. אמונה כזאת בארה"ב היא פריבילגיה שלערבים אין. בעיניהם התמיכה בישראל הופכת את ארה"ב, בצדק או לא, לעוינת, אם לא אויבת, שלהם.

לכן, אם אובמה באמת רציני בכוונותיו המוצהרות להוביל להסדר שלום, הוא חייב לזכות באמון הערבים. כל עוד הערבים רואים אותו ואת מדינתו כעוינים, אי אפשר לקיים דיאלוג יעיל. דומה שזה אלף בית בדיפלומטיה, וגם ביחסים בין מדינות ואנשים בכלל.

לכן אין טעם להטיח באובמה שהשתמש בפרשת אישור הבניה בעת ביקור ביידן למטרותיו. בוודאי שהשתמש. ניתנה לו ההזדמנות להוכיח לערבים שישראל אינה חסינה בעיני המימשל - הוא היה צריך להיות אידיוט כדי לא לעשות בזה שימוש. וכדי שלעמדתו בנושא תהיה השפעה של ממש אצל הערבים, הוא היה חייב להעצים את המשבר, לעשות מהזבוב פיל, אחרת זה לא היה אפקטיבי.

כלומר, אם בכלל יש פה בעיה, הוא לא של אובמה שניצל את הסיטואציה, אלא של אלה שיצרו אותה, ממש הרימו לו כדור להנחתה. ואובמה הנחית. וההנחתה אכן עשתה את שלה, בצורה של שורת צעדים פשרניים מצד ישראל. וכך, מבלי שנתניהו, או אלי ישי, התכוונו לכך, הפרשה שיצרו תורמת לקידום ענין שיחות הקרבה. ואולי גם של תהליך השלום בכללותו.

כי עכשיו הערבים אולי יותר מפויסים מאשר לפני פרשת ביידן, זה יאפשר לארה"ב, אם וכאשר נגיע לדיבור מעשי, ללחוץ גם עליהם. כך שבסופו של יום שוחרי השלום - ומי אינו שוחר שלום - צריכים להודות לנתניהו וישי על הדייסה שבישלו.

משנה: