בלט בחסרונו: הרגולטור

הבה ונתרכז לרגע בשלושת החבר'ה מכלל פיננסים: יובל בן זאב, ים רובינשטיין ורונן וייסרברג

כל ילד יודע שאסור לתת לחתול לשמור על השמנת. אז איך זה שדווקא בשוק ההון המקומי עדיין לא הפנימו זאת? נתחיל מהשורה התחתונה: בבתי ההשקעות אין פיקוח על השכר. בנק ישראל מפקח על הבנקאים, הממונה על שוק ההון בודק את חברות הביטוח, ועל בתי ההשקעות אין מי שיפקח.

בתוך הוואקום הרגולטורי הזה מתברר כי השכר הגבוה שהיה בעבר נחלתם של בנקאים ואנשי ביטוח הגיע גם לבתי ההשקעות. היום כבר לא צריך לנהל בנק גדול, מספיק להיות מנהל של חברה בת באחד הגופים הפיננסים. כמה שתהיה קרוב יותר לכסף, יותר ממנו ייפול היישר לתוך כיסך.

רונן ויסרברג, יובל בן-זאב, נאור אל-חי וים רובינשטיין - ספק אם מישהו מהמשקיעים בקרנות הנאמנות של כלל פיננסים או מגדל שוקי הון יודע מי הם. ומילא המשקיעים, אפילו מנכ"ל מגדל, יונל כהן, התפתל במבוכה כשנשאל מיהו אותו רובינשטיין ששלשל לכיסו ב-2009 שכר בעלות של 5.5 מיליון שקל, רק מיליון פחות מכהן עצמו. ומה לגבי ויסרברג, אל-חי ובן-זאב? האחרון מוכר בשוק כאנליסט בתחום הבנקים, אך האם היה מישהו מבין קוראי "גלובס" שלא הביט בפליאה בשכר שגרפו יחד שלושתם - כ-32 מיליון שקל - ותהה בינו לבינו האם הוא נמצא בעבודה הנכונה?

הבה ונתרכז לרגע בשלושת החבר'ה מכלל פיננסים. הם תופסים את המקומות הראשון, השלישי והרביעי ומקדימים רבים ובכירים מהם. כך, למשל, מנכ"ל דש, קובי לוינסון, שאחראי להצלחה הגדולה של בית ההשקעות, הרוויח פחות ממחצית משכרו של ויסרברג. מנכ"לי אקסלנס והראל פיננסים, שניים מבתי ההשקעות הגדולים, הרוויחו מחצית משכרם של אל-חי ובן-זאב.

"לא גנבנו. עשינו עסק אמיתי וזה מצליח", טען בן-זאב בשבוע שעבר בריאיון ל"גלובס". אבל האם באמת מגיע לו ולשותפיו שכר כה גבוה? ועוד כשהחברה האם לא מפסיקה להפסיד? בכלל לא בטוח. הכישרון הגדול ביותר שבזכותו גרפו השלושה סכום כזה הוא ההסכם שחתמו בשנת 2004 עם כלל פיננסים. הסכם שקבע כי הם יגזרו את שכרם מהרווח התפעולי של החברה אותה הם מנהלים.

אבל כמה מהצלחת כלל פיננסים ברוקראז' נובעת באמת מכישורי הניהול שלהם וכמה מהגב של כלל פיננסים, מהמותג של כלל ביטוח ומשייכותם לאי.די.בי? הרשו לנו להניח שאם הם היו עומדים בראש חברת ברוקראז' שנקראת ויסרברג-אל חי בע"מ, תוצאותיה, והשכר שהיה נגזר מהן, היו טובים פחות.

3ההסכמים הדרקוניים עם מנהלי חברות הבת הם בעיה בכל בתי ההשקעות. בעבר הם נאלצו לקנות את חלקם של השותפים בחברות הבנות. זוכרים את אבי דויטש באקסלנס, אורן חנוכה בדש ורמי שלום באיפקס? האם מהמקרים האלה הופקו לקחים? ממש לא. רק בשנה האחרונה העניקו בדש-איפקס לרון סירני 28% ממניות חברת הברוקראז' החדשה ובלבד שיערוק אליהם. האם לא עדיף להרוויח קצת פחות על הפעילות ולשלם הרבה פחות למנהל, מוכשר ככל שיהיה?

4נחזור להתחלה. במקום שבו השוק אינו מצליח להפיק לקחים בכוחות עצמו נדרשת התערבות הרגולטור. רוני חזקיהו, המפקח על הבנקים, התערב בשכר הבנקאים, וידין ענתבי, המפקח על הביטוח, קבע כללים לשכר אנשי הביטוח. חזקיהו, למשל, קבע כי "השכר ישקף את השפעת התרומה של היחידה העסקית ולא במנותק ממצב הבנק". סעיף כזה לא היה מאפשר לעובדי חברה בת, רווחית ככל שתהיה, לגרוף שכר שמן כשהחברה האם מפסידה.

ועד הערה קטנה לסיום: אי אפשר להתחמק מהמחשבה שאלה שהרוויחו השנה מיליונים רבים הם בדיוק אותם מנהלי השקעות שצריכים לשמור עבורנו על כספי הפנסיה שלנו, ואלה שגובים על כך דמי ניהול מופרזים ומוגזמים. חלקם, כך מתברר, זורם ישירות לכיסיהם.