הגנו על תורמי הזרע

בתחילת השבוע שודר בטלוויזיה סרט תיעודי שטיפל בסוגיית מסך האנונימיות של התורמים בבנק הזרע. התוכנית תקפה את השיטה הישראלית המונעת מילדים הנולדים מבנק הזרע את האפשרות לקבל מידע על זהות אביהם הביולוגי - בשונה מהשיטה האמריקנית, שבה האם המיועדת יכולה לבחור מלכתחילה אם ברצונה לקבל תרומת זרע מאדם אנונימי לחלוטין, אדם שאפשר לקבל עליו מידע חלקי או אף תורם שניתן ליצור עימו קשר לאחר מתן התרומה.

התוכנית התמקדה בהשלכות הנפשיות של יצירת ילד מתורם אנונימי, והציגה שלושה ילדים שנולדו מתרומת זרע, שנטען כי הם סובלים ממה שהתוכנית כינתה "תסמונת החור השחור". לפי יוצרי התוכנית, היעדר זהות אב יוצר מחסור אישיותי, הגורם, לפחות לחלק מילדי בנק הזרע, לצאת במרדף למציאת האב האבוד או אחאים, כלומר ילדים אחרים שנוצרו מאותו תורם.

בנוסף להצגת אג'נדה פסיכולוגית בעייתית ושנויה במחלוקת (מי אמר שהבעיות מהן סובלים הילדים הללו באמת נובעות מחסרונו של אב? האמנם מוטב לילד לדעת את זהותו של אביו מבלי שזה יקיים איתו כל קשר ממשי?), לקה הסרט גם בהיעדר הסברים אודות המצב המשפטי הקיים והשלכות שינוי השיטה בהיבטים הלא פסיכולוגיים.

ואכן, באופן לא מפתיע, מתברר כי במצב המשפטי הנוכחי שורר כאוס לא קטן.

זרעים מוקפאים

ראשית, יש לדעת כי נושא תרומות הזרע והגנת סודיות התורם מעולם לא הוסדר בחקיקה, אלא רק בחקיקת-משנה משנת 1979, תקנות המכונות בשם "תקנות בריאות העם (בנק הזרע)" וחוזר מנכ"ל משרד הבריאות המתעדכן לפרקים. מכאן ברור שעיקרון האנונימיות אינו נעוץ ביתדות ברזל.

בתי המשפט כבר חיוו לא פעם את דעתם על העדפת טובת הילד להכיר את אביו על פני עקרונות רבים אחרים, כולל הגנה על זכויות האב, ונקבע כי זכות ילד לדעת מי הוא אביו היא זכות שמעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

על בסיס עיקרון זה, לדוגמה, רק לפני חודשיים חייב בית המשפט לענייני משפחה בירושלים גבר לעבור בדיקת אבהות לילדה שנולדה לגרושתו מתרומת זרע שהפקיד עוד כשהיו נשואים, ולגבר לא עזרה הטענה שהאישה השתמשה בזרע שלא כדין וללא רשותו לאחר שהצדדים כבר התגרשו.

גם חוק מידע גנטי, הקובע מתי וכיצד ניתן לחייב גבר לעבור בדיקת אבהות, הולך לאותו כיוון, והוא תוקן בשנת 2008, כך שבניגוד לעבר ניתן כיום לחייב גבר המסרב לעבור בדיקת אבהות לבצע את הבדיקה.

אם זכות היסוד של הילד לדעת מיהו אביו מאפשרת לחייב גברים בבדיקות אבהות - בוודאי ניתן לדמיין סיטואציה שבה יכריע בית המשפט כי דין עיקרון הסודיות של תורם הזרע להידחק לדוגמה לצורכי הצלת חיים, כאשר ילד שנולד מתרומת זרע אנונימית נמצא בסכנת חיים הדורשת את חשיפת זהות האב.

פסולי חיתון

אמנם אנונימיות תורם הזרע מוגנת לכאורה גם על-ידי הסכמים שהוא חתם עם בנק הזרע והסכמי סודיות שהאם הנתרמת חתמה עליהם, אלא שיש צד אחד שלא היה שותף להסכמים הללו - והוא הילד.

כשם שאם אינה יכולה להתחייב בשם ילדיה לוותר על מזונות מאביהם - כך יש מקום לטעון כי הילד אינו מוגבל לדרוש חשיפת זהות אביו מתוקף הסכם שהוא לא היה צד לו.

כבר היום סודיות התורמים אינה מוחלטת בפני כולם. על-פי חוזר המנכ"ל שנכנס לתוקף בשנת 2008, מנהלי בנק הזרע אשר מחזיקים בידיהם מידע על זהות התורם, משמשים כנאמנים של בתי הדין הרבניים ובתי המשפט.

בתי הדין הרבניים לא יסכימו להשיא ילדים שנוצרו מתרומת זרע אנונימית, מבלי שתהיה להם אפשרות לברר את זהות התורם, כדי לדעת האם בני-הזוג הנישאים אינם אחים, האם אביו של הילד היה כהן, רשום כממזר ועוד מגבלות שעלולות להפוך את הילד לפסול חיתון.

לא מפורט בחוזר באילו תנאים רשאי יהיה בית המשפט לפנות לבנק הזרע ולחשוף את זהות התורם, ונצטרך לחכות ולראות את היישום של כללים אלה בפועל.

חיפוש קרובים

המצב הקיים, שאינו מוסדר כהלכה בחוק, גורם לחוסר ודאות וחוסר יציבות ועלול להביא לתוהו ובוהו, כשלא ירחק היום בו יימצאו בתי משפט אשר ייענו לדרישה לחשוף זהות של תורם אנונימי.

אם אמנם נכונה הטענה בתוכנית כי ילדה הצליחה לחשוף את זהות התורם באמצעות חוקר פרטי - הרי שיום זה קרוב מתמיד, והנזק שעלול להגרם בעקבות זאת למאגר תורמי הזרע, הנמצא כיום במחסור ניכר ממילא, עלול להיות עצום.

כמובן שחשיפת זהות התורם הזרע תגרור אחריה שאלות משפטיות סבוכות ומורכבות, שקצרה היריעה מלדון בהן: האם הוא יהיה חייב במזונות הילד, האם יהיה רשאי לדרוש להיות מעורב בחינוכו, האם הילד יחשב כיורש על-פי דין ועוד.

מכל אלה עולה בבירור כי חובה שעה אחת קודם להסדיר את הנושא בחקיקה ברורה, שמצד אחד תעגן בצורה חזקה יותר את הזכות של תורם אנונימי באמת להישאר אנונימי - ומצד שני תיתן אולי את האפשרות לבחור בחשיפת זהות תורם, אם שני הצדדים מעוניינים בכך.