יובל שטייניץ דרוך וחרישי

המארב הזה תוכנן בקפידה. ביום רביעי הייתה הוועדה הממונה על פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן אמורה להחליט על ביטול הסכם הזיכיון עם קבוצת MTS של סימנס ואפריקה ישראל. ארבע שנים לאחר סיום המכרז, כשהדחפור הראשון לא נראה אפילו באופק, היה הפרויקט הכושל הזה אמור לחזור לניהולה של המדינה.

במשך שבועות מארגנים באוצר קואליציה בוועדה שתאפשר לקבל הכרעה כה מרכזית בפרויקט שעלותו 10-12 מיליארד שקל. כל זה בשעה שכלפי חוץ משדרים שכל האופציות מונחות על שולחן.

אלא שאז קרה מהלך מפתיע: הידיעה על כוונת האוצר לבטל את הסכם הזיכיון הודלפה לתקשורת טרם זמנה. הכוחות, שנחשפו בדרכם אל היעד, החלו לספוג אש צולבת. ב-MTS הבינו שהפור נפל. לפני הפרסום עוד דיברו מנהלי הקבוצה על ניסיונות שכנוע אחרונים אצל הדרגים המקצועיים באוצר, אבל לאחריו הוחלט להסיר את הכפפות.

היו"ר איזי כהן ובכירי סימנס, מגובים בראש עיריית תל אביב רון חולדאי, פנו בבהילות לראש הממשלה בדרישה לעצור את האוצר. שר התחבורה ישראל כץ הטיל את כובד משקלו לזירה, זימן את הוועדה לישיבה דחופה למחרת הדיון ומנע בכך את קבלת ההכרעה.

בנוסף לטינה ולשיקולי אגו יש לכץ ולנתניהו לפחות סיבה אחת טובה לסכל את מהלך האוצר. אם פרויקט הרכבת הקלה יהפוך לתקציבי, זה יהיה במידה רבה על חשבון תוכניות התחבורה השאפתניות שלהם לחיבור הפריפריה למרכז. ואולי בכלל מדובר בקונספירציה של האוצר שנלחם כידוע בתוכנית נתניהו-כץ?

כל הצדדים בסיפור הזה משוכנעים בדבר אחד: הידיעה הודלפה מסביבת שר האוצר יובל שטייניץ. הוא זה שחשף את תוכניותיהם המבצעיות של חייליו וטיווח עליהם את מטחי האש הארטילרית.

בסביבתו של שטייניץ סירבו להתייחס לטענה כי הוא המקור להדלפות ואמרו כי "מדובר בספקולציות". אבל מה שבשדה הקרב יכול להיחשב אולי כבגידה נתפס בזירה הפוליטית כמהלך מחוכם. שטייניץ - בהנחה שאכן הוא המקור להדלפה - הוכיח כי נאמנותו שמורה למי שמינה אותו לתפקיד וכי הוא אינו שבוי בידי הדרגים המקצועיים של משרדו.