בשבילי היא אבודה

אתם רשאים למחוק אותי מרשימת בני התרבות, אבל אני חייב להודות שעבורי "אבודים" היא כנראה אבודה. ראיתי חברים שאני מעריך את יכולת השיפוט שלהם מורידים עונות חדשות מהאינטרנט, ראיתי אחרים כוססים ציפורניים במתח לקראת הפרק האחרון. המכורים התעוררו לפנות בוקר כדי לצפות בשידור החי של הפרק האחרון.

אני לא בז להם חלילה - אני זוכר את עצמי מקיץ לפנות בוקר, אי-שם בעידן הפרהיסטורי, כדי לצפות בלייב בפרק האחרון של "סיינפלד". אני רק אומר שלא הייתי חלק מכל זה. התסריט מותח, המשחק משכנע - והסדרה הזאת היתה לאגדה כבר בעונה הראשונה שלה.

מי שצרך אותה באופן מתון, ורוצה לראות את פרק הסיום עם כתוביות בעברית - מוזמן לעשות זאת הערב (ב').

מבחן בטיטו

"אורלי וגיא בע"מ", ב' 21:00, ערוץ 10

אני אוהב את אורלי וגיא. בעידן שבו אפילו תוכניות תחקיר נמדדות כמו סיטקומים של פעם, בפאנצ'ים מדויקים בכל איקס שניות, הם לא מתביישים להניף דגל, קצת כמו תהלוכת האחד במאי ברחובות ארסוף.

שני נושאים ילוו את העונה החדשה: הראשון הוא משפחת בטיטו. המשפחה תנסה להסתדר מדי חודש עם שכר ממוצע. לא שכר מינימום, זה שכולנו יודעים כבר שאי-אפשר לחיות ממנו ללא תמיכה של שירותי הרווחה, אלא שכר ממוצע, משהו שאמור לשקף את מציאות חייהם של רבים מהאנשים העובדים במדינת ישראל. אתם יודעים, מי שקם ממש כמותכם בכל בוקר לעמל יומו, אבל מרוויח מחצית, רבע או עשירית מהשכר.

לפרויקט כזה יש מסר ברור: ישראל היא מדינה שמכחידה את מעמד הביניים שלה, זה שהוא התשתית החברתית של המדינה המערבית. לטעמי נוגעים כאן אורלי וגיא במה שהוא אחד האיומים הקיומיים הגדולים ביותר על עתיד המדינה, אם לא הגדול שבהם.

עוגן שני של העונה החדשה הוא תחקיר כספי הפיצויים שלכם. על איזה פיצויים אדוני מדבר? - אתם שואלים בוודאי. ובכן: מיליארדי שקלים, מסתבר, מסתתרים בכל מיני קופות וקרנות שאליהן הפרשתם משכרכם במקומות עבודה שונים, וכשעזבתם - נותר שם הכסף. לעתים מפני שתהליך המשיכה שלו כרוך בבירוקרטיה לא פשוטה והסכום אינו שווה את הטרחה, לעתים מחוסר ידיעה.

יש לא מעט גורמים שיש להם עניין גדול שלא תדעו על הסכומים הללו - ומהערב, אורלי וגיא יהיו הסיוט הגדול ביותר של אותם גורמים. על כמה תוכניות תחקיר אפשר לומר דבר כזה?

האי של סופיה

"לאהוב את סופיה", ב' 22:00, יס דוקו

לאורך כל הסרט התיעודי המרתק הזה, לא הפסיק להתנגן בראשי הביצוע הבלתי נשכח של ריקי גל לאחד משירי הרוק הטובים של כל הזמנים "נערת רוק", עם אותה אחת ש"היתה רוצה להיות נערת רוק, רק שאין דבר כזה".

סופיה היתה ילדה יפה במשפחה נורמטיבית שעלתה לישראל. כבר מגיל צעיר התגלו אצלה נטיות נון-קונפורמיסטיות, אבל מה שעובר לרובנו בגיל 16 רק הלך והקצין אצלה. היא היתה משוררת ומבצעת של להקת רוק ברוסית, ובשלב מאוחר יותר פתחה במסע של הרס עצמי שהוביל אותה להתמכרות להרואין ולעיסוק בזנות.

הסרט המצמרר הזה מלווה את משפחתה הקרובה, ובעיקר את אמה שהתגייסה כדי להציל את בתה בדרך חתחתים כפויית-טובה, שכן לא תמיד ברור אם סופיה בכלל רוצה להינצל או שמא יצר ההרס העצמי חזק ממנה.

לא מעט אנשים צעירים מידרדרים להוויה כזאת, אבל רק מעטים מהם יכולים לדבר על כך בצורה כנה ואינטליגנטית כל-כך כמו סופיה.