אם אתם לא מכורים אמיתיים, סביר להניח שלא צפיתם לפנות בוקר בשידור הישיר של פרק הסיום של "24". יש אפילו סיכויים שלא תצפו בגירסה עם הכתוביות בעברית שתשודר הערב (ד') ותחתום את עלילותיו של ג'ק באואר, האיש שצמח (קונספטואלית) היישר מתוך הריסות מגדלי התאומים ושהחזיק עשרות מיליוני צופים בעולם על הקצה, עד שלפנות בוקר הניח את נשקו. בהצלחה באזרחות.
אני מודה שבקושי הצלחתי לעקוב אפילו אחרי העונות הראשונות של "24". את הראשונה צלחתי בזכות הקצב המסחרר, מהבאות כבר התעייפתי. זה לא שהן היו טובות פחות, אלא שבשלב כלשהו נטשתי את כל סדרות המתח והאקשן. די לי האקשן שיש בחיי, גם בלי לחכות שקיפר סאתרלנד יצליח להיחלץ שוב ממצב שנראה אבוד.
ולמרות שלא שמרתי לה אמונים - "24" היא רגע מכונן בתולדות הטלוויזיה, היא הראשונה שהפנימה את ה"ביט" של דור האינטרנט, זה שחייב להיות מגורה בכל רגע נתון, ולא - ישתעמם וינטוש.
הפורמט, הקצב והעובדה שהסדרה הזאת הלכה עד לקצה ולא חסכה מצופיה אלימות, מתח ואכזריות, הפכה אותה לתופעתית, ולא פחות חשוב - הצילה את הקריירה ההוליוודית המדשדשת של סאתרלנד ג'וניור.
צפיתי בפרקים האחרונים של "24" ונהניתי. העלילה היתה אמנם בחלקה מחוץ לידיעתי, אבל הקצב עשה לי טוב, כמו לעלות על ההליכון בחדר הכושר אחרי הפסקה ארוכה ולגלות שאתה עדיין מסוגל לתת חצי שעה טובה בלי לשפוך לאגר.
מי שרוצה להיפרד כמוני מ"24", ולו רק לזכר הימים הטובים, מוזמן להציץ בשני פרקי הסיום שישודרו הערב.
היה שלום, קאובוי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
