זהירות: אנרגיה סולארית מסנוורת

כבר היום ברור, כי אותן חברות לא יהיו מסוגלות להקים על כל הקרקעות מערכות סולאריות, ולו רק בשל מגבלת המימון

לאחרונה, לאור סבסוד תעריפי לו התחייבה המדינה, אנו שומעים חדשות לבקרים על חברות רבות הפונות לבעלי קרקעות ובניינים (במיוחד לקיבוצים ומושבים) על מנת להתקשר עמם בעסקה להקמת מתקן סולארי להפקת חשמל מאנרגית השמש.

לכאורה, מדובר על עסקה נהדרת שבה כל הצדדים יוצאים ברווח. בעל הקרקע מקבל מהחברה המקימה את המתקן התחייבות ארוכת טווח (בדרך כלל ל-20 שנה) לתקבולי דמי שכירות נאים. דמי השכירות מגובים, בין היתר, בהתחייבות רשות החשמל לשלם בעבור הפקת החשמל.

מן העבר השני, החברה המקימה את המתקן, נהנית מההפרש הנוצר בין סך התקבולים שמשולם על ידי חברת החשמל לבין סך ההוצאות בגין שכירת השטח, עלויות מימון המערכת ותפעולה.

בנוסף לאלו, קיימים גם צדדים נוספים המרוויחים מן העסקה ובהם הבנקים, אשר מעניקים מימון לאותן מערכות יקרות המותקנות, וכן מדינת ישראל עצמה, אשר מעבר לטרנד הירוק ההולך ומתפתח בעולם, מביאה לגידול בייצור החשמל ולפיזור מתקני הייצור, עובדה המשפרת את החוסן האסטרטגי של משק החשמל.

הרבה מעבר ליכולת

אולם, התמונה האופטימית המצטיירת מן העסקה הנהדרת הזו צריכה להיבחן בזהירות רבה, במיוחד על ידי בעלי הקרקעות, אשר נוטלים סיכון לא מבוטל בהתקשרות עם חברה יזמית.

נקודת המוצא הבסיסית לעסקה להקמת מתקן סולארי היא הדרישה של רשות החשמל מן החברות היזמיות להוכיח כי קיימת להן זיקה כלשהי לשטח עליו ניתן להקים מערכת סולארית. זיקה כאמור מוכחת על ידי הצגת חוזה עם בעל הקרקע, אשר במסגרתו נוטל על עצמו בעל הקרקע מגבלות לגבי השימושים בקרקע והאפשרות לפיתוחה, זאת על מנת לאפשר את הקמת המערכת בעתיד.

מאחר שההתחייבות התעריפית המוענקת על ידי המדינה הוגבלה במכסה, פעלו החברות היזמיות להתקשר במספר רב של חוזים על מנת "לתפוס" כמה שיותר שטחים פוטנציאליים, הרבה מעבר ליכולתן (ראה טבלה). כבר היום ברור לכל, כי אותן חברות יזמיות לא יהיו מסוגלות להקים על כל אותן קרקעות שהתקשרו בהן מערכות סולאריות, ולו רק בשל המגבלה בהעמדת ההון המינימאלי הדרוש לצורך קבלת מימון בנקאי לאותן מערכות (ומדובר על מיליוני שקלים לכל מערכת).

בנוסף לכך, לשוק האנרגיה הסולארית נכנסו שחקנים רבים אשר אין להם ניסיון רב בתחום, ובוודאי שלא את ההון הדרוש לגיוס המימון הבנקאי.

כתוצאה מכך, סביר להניח שהחברות היזמיות יבררו להן את אותם אתרים מבין אלו שהתקשרו בהם בעסקאות מותנות אשר הינם המשתלמים עבורן, ובתוך כך יותירו רבים מבעלי הקרקעות עם החלום ושברו.

עדיין לוט בערפל

עובדות אלה מצריכות מבעלי הקרקע לעמוד על כמה עקרונות חשובים בטרם הם מתקשרים עם חברה יזמית.

ראשית, יש לבצע בדיקות מקדימות לגבי חוסנה הכלכלי של החברה היזמית ולבדוק את ניסיונה בתחום, בהליכים מול רשות החשמל, רשויות התכנון וכיו"ב.

בנוסף, מומלץ לעגן בחוזה ההתקשרות עם החברה היזמית מועדים ברורים להתקיימות אבני דרך לקידום הפרויקט, תוך הותרת סעיפי מילוט בכל שלב ושלב במידה שהחברה היזמית לא עמדה ביעדים.

למשל, בעל הקרקע, יוכל להשתחרר מן החוזה ומגבלותיו באופן מיידי, אם נוכח כי החברה היזמית אינה מקדמת את הפרויקט בקצב שנקבע.

מעבר להיבטים שפורטו לעיל, בעלי הקרקע חייבים לבחון היבטים נוספים אשר כרוכים בהתקשרות עם חברה יזמית להקמת מערכת סולארית כגון: מיסוי העסקה, היבטים תכנוניים, שמירה על הזכות לפיתוח עתידי, שימור הזכות למכירת המקרקעין ללא הגבלה וכיו"ב.

חשוב לציין, כי חלק מן הנושאים הללו עדיין לוט בערפל וחלקו עוד צפוי להשתנות עם גיבוש העמדות של הגופים השונים הנוגעים בדבר כלפי עסקאות מסוג זה, אולם ביצוע בדיקות מקדימות, עשויים למנוע בעיות בעתיד.

השורה התחתונה: עסקאות להתקנת מערכות להפקת חשמל מאנרגית השמש הינן דבר מבורך, אולם מצריכות מבעלי הקרקעות לשמור על זכויותיהם, ולא "להסתנוור" אך ורק מן הרווחיות המיוחלת.

הכותב הינו שותף במשרד עו"ד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות'.

התקנות לעידוד מערכות סולאריות פוטו-וולטאיות:

תשלום לפי תעריף של 1.97 שקל לקילו וואט.

התעריף יינתן לתקופה של 20 שנה.

בהסדרה זו יותקנו מערכות סולאריות עד 50 מגה וואט.

התעריף צמוד מדד.

בתי מגורים יורשו להתקין מערכות עד 15 קילו וואט שעה ומערכות לעסקים יוגבלו עד 50 קילו וואט שעה.