צפו בתמונות: מכוניות יוקרה יד שנייה בלי שוק - במחירי רצפה

לא קל לברור את המוץ מהתבן, אבל מי שמוכן להשלים עם מידה מסוימת של סיכון ולשמור על ראש פתוח יוכל לדוג ולמצוא גם ב-2010 יהלומים באשפה ■ כמה דוגמאות מפתיעות

באחד הימים בשבוע האחרון, בעת המתנה בתור, הזדמן לי לעלעל בלוחות מכר מודפסים, שמתמחים בפרסום מכוניות מיד שנייה. למי שלא קרוב לתחום זו עלולה להיות חוויה מבלבלת חושים: לצד המבחר המוכר והרגיל של יפניות/קוריאניות מבוקשות ורכבי ליסינג, מוצף כיום שוק המשומשות במבחר עצום של דגמי נישה, הכולל מכוניות פאר שירדו מתהילתן, רכבי כביש-שטח זנוחים, ועוד הרבה דגמים "יתומים" שלא נופלים בקטגוריה "מבוקשים" ושבעליהם ממתינים עד כלות למכירתם.

חלק מהדגמים הללו אינם מבוקשים בשל סיבות ממשיות, כמו בעיות אמינות ותחזוקה. אחרים נפלו קורבן לסטטיסטיקה, הקובעת ש-85% מרוכשי המשומשות בישראל, בקטגוריית המשפחתיות והסופר-מיני, מחפשים קנייה "בטוחה" ככל שניתן. התוצאה היא ירידות מחירים חדות מאוד, שלרוב מנותקות מהמחירון הרשמי ויוצרות מאגר פוטנציאלי של "מציאות". לא קל לברור את המוץ מהתבן, אבל מי שמוכן להשלים עם מידה מסוימת של סיכון ולשמור על ראש פתוח יוכל לדוג ולמצוא גם ב-2010 יהלומים באשפה. להלן כמה דוגמאות מפתיעות, מתוך רבות אחרות.

וולבו XC90 :כרטיס ביקור יוקרתי במחיר מציאה

וולבו XC90
 וולבו XC90

הביטוי "אמור לי במה אתה נוסע ואומר לך מי אתה" רלבנטי מאוד לעולם העסקים. יש לו יתרונות ממשיים לגבי מי שעיסוקו מחייב פגישות בענייני "כסף גדול" עם משקיעים ועם שותפים פוטנציאליים, שצריך להשאיר עליהם את הרושם הנכון. אלא שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו להוציא 400 עד 500 אלף שקלים על רכישת רכב יוקרה. גם להגיע לפגישה בבית קפה עם סטיקר של חברת השכרה - או עם מונית מרצדס, זה לא רעיון טוב.

שוק המשומשות מציע כמה פתרונות מעניינים לדילמה, ואחד מהם הוא הוולבו XC90. בניגוד לרבים מהמתחרים הנוצצים בפלח (ב.מ.וו X5, מרצדס ML ושות'), הכביש-שטח הגדול של וולבו משדר לסביבתו תדמית אריסטוקרטית של "כסף גדול, אבל שקט", ונהנה גם היום ממיתוג מוקפד של היבואן.

מנגד, גורלו לא שפר עליו בשוק המשומשות הישראלי, בעיקר בשל היעדר תמיכת טרייד אין בתחילת דרכו. הוא סובל משחיקת ערך מואצת, ולציידי המציאות זוהי הזדמנות לא רעה; עיון בלוחות גילה, למשל, XC90 בת 5, עם שבעה מקומות ישיבה, עם מנוע 2.5 ליטרים טורבו, יד ראשונה "שמורה ומטופלת", עם שישים אלף קילומטרים בלבד על השעון, ועם כל התוספות (גג נפתח, GPS, ריפוד עור וכו') ב-175 אלף שקלים לפני מיקוח. דגם T6 מאותו שנתון עם מנוע 2.9 ליטרים טורבו חזק, תשעים אלף קילומטרים ותוספות בשפע, מוצע ב-170 אלף שקלים.

> יתרונות וחסרונות:

ה-XC70 שינה את עיצובו רק במעט בחמש השנים האחרונות; לפיכך "אפקט ההגעה" היוקרתי-סולידי שלו, גם כמשומש, הוא עדיין גבוה. זהו גם רכב פנאי משפחתי נוח ומפנק, שלמרות מגבלות השטח שלו יכול לשרת היטב כרכב טיולים. מנגד, כמו בכלי רכב משומשים רבים בז'אנר הזה, צריך להביא בחשבון עלויות תחזוקה גבוהות משמעותית, שנובעות מנדירות יחסית של חלפים חליפיים ומצורך בידע ובמומחיות בתחזוקה. לפיכך מומלץ לבדוק בקפדנות את ההיסטוריה של הטיפולים ושל התקלות, גם ברכב צעיר.

האמר H3 : לרכוב על המשבר

האמר H3
 האמר H3

המותג האמר הגיע רשמית לישראל ב-2006 וזינק היישר לצמרת מדד החשק של העשירונים העליונים בזכות מוניטין קשוח-יוקרתי, שנבנה על-ידי GM בקפדנות באמצעות השתלה סלקטיבית של האמרים בסרטי אקשן הוליוודיים, בתוכניות טלוויזיה לוהטות ובחניות של סלבריטאים.

אלא שמאז חלה תפנית דרמטית. נסיקת מחירי הדלק ועליית המודעות להתחממות הגלובלית הפכו את "האמר" לשם נרדף לחוסר התחשבות בחברה ובסביבה. במקביל, הקשיים הכלכליים של GM הובילו לגסיסה איטית של המותג ולהפסקת התמיכה השיווקית בו, לא לפני שהמלאים האחרונים בארץ שווקו במבצעים נוסח "בעל הבית השתגע".

את התוצאות אפשר לראות היטב בשוק המשומשות. מצאנו לא מעט רכבי האמר H3 - הדגם הנפוץ של המותג בארץ - משנות המודל 2005 עד 2007, רובם במצב מצוין, עם המון תוספות, קילומטרז' נמוך והערת "לא ראה שטח", בטווח המחיר של 160 עד 180 אלף שקלים - כמחיר של ג'יפון עירוני ופחות ממחצית מחירו של ה-H3 כחדש.

> יתרונות וחסרונות:

בישראל, בניגוד לארצות הברית, האמר H3 בן 4 עדיין מציע יחס רציני של "סטאטוס-רחוב-לשקל" ותחושת ביטחון רצינית לנהג ולנוסעים ברחובות הזועמים. מהנדסי GM השקיעו בכלי גם כמות יוצאת דופן של הנדסת שטח, ויכולות העבירות בשטח רציני הם אחד הסודות השמורים בקרב מביני דבר. מנגד, הדגם עם מנוע הדור הראשון (3.5 ליטרים) אינו חיית ביצועים, צריכת הדלק אסטרונומית, ובהרבה כלים משומשים בארץ הושתלה מערכת הנעה בגז, שלא עשתה עם האמינות חסד.

פונטיאק סוליסטייס: תכשיט שדורש ניקוי

פונטיאק סוליסטייס
 פונטיאק סוליסטייס

המציאות הזמינות ביותר הן אלה שבעליהן כלל לא מודעים להיותן רכב FUN. לרוב אלה מכוניות שנרכשו - או יובאו - למטרות "ראווה" עד שבעליהן השתעממו, או עד שגילו את המחיר הפרקטי שיש לשלם על רכב ספורט חסר פשרות ביומיום.

דוגמה אחת היא הפונטיאק סוליסטייס, שלא מעט אקזמפלרים שלה הגיעו ארצה בשנתיים האחרונות ומוצאות כיום את דרכן לשוק המשומשות. המכונית יושבת על פלטפורמת ספורט טהורת גזע, שפותחה במקור על-ידי לוטוס עבור האופל GT המיתולוגית. הגרסה האמריקאית עברה ריכוך ופרכוס, אבל שמרה על הדנ"א המקורי: משקל נוצה, שמעניק לה ביצועים נמרצים גם עם מנועי GM תקניים, חלוקת משקל מושלמת והתנהגות כביש משובחת. ייצורה של המכונית הופסק בשנה שעברה, אבל בארצות הברית היא הפכה למכונית פולחן עם סדרות מירוצים שלמות שקמו סביבה.

אצלנו, כאמור, היא זוכה ליחס של צעצוע שסר חנו; מצאנו בלוחות מכונית כזו בת 3 עם שלושים אלף קילומטרים בלבד על השעון, יד שנייה מיבוא אישי, ועם ערימה של תוספות פאר ב-165 אלף שקלים. מכוניות משנתונים מודרניים יותר נמכרות בפער מחיר לא גדול, ועדיין אפשר לייבא אישית כאלה, כמעט חדשות, בפחות מ-200 אלף שקלים.

> יתרונות וחסרונות:

עם קצת שדרוג - בעיקר צמיגים הולמים - זוהי מכונית ספורט רצינית. התיבה האוטומטית מגבילה את פוטנציאל ה-FUN אבל לא מחסלת אותו, ודגמים ידניים הם נדירים. האמינות סבירה, והתחזוקה השוטפת קלה להפתיע הודות לשימוש במכללי GM תקניים ונפוצים (מנוע וגיר של שברולט). תיקוני מרכב או השגת חלקים לגג הם כבר עסק יותר מסובך, שדורש סבלנות וקשרים. לבדוק נזקים בשבע עיניים.

קיה מג'נטיס: כוחה של סטיגמה

קיה מג'נטיס
 קיה מג'נטיס

סטיגמות שיווקיות שליליות הן עשב שוטה וקשה לעקירה בשוק הרכב הישראלי. אבל למביני עניין הן מהוות לעתים הזדמנות מצוינת לצוד מציאות בשוק המשומשות. דוגמה טובה היא המותג קיה. זוהי חברה בת של יונדאי, שדגמיה המודרניים חולקים את הפלטפורמות וכמעט את כל רכיביהם עם דגמי החברה האם, ולעתים מיוצרים על אותו פס ייצור.

אבל בשוק המשומשות הישראלי סובלת קיה מחטוטרת תדמיתית רבת שנים, ומתקשה ליישר קו עם מחירי המשומשות החזקים של החברה האם יונדאי.

דוגמה טובה היא פער המחיר בין האחיות התאומות יונדאי סונטה (משנת 2005 ואילך) וקיה מג'נטיס. בעוד שהסונטה דור אחרון נחשבת לסחורה מבוקשת בשוק המשומשות, אחותה המג'נטיס נידונה להשפלה. תורמת לכך גם העובדה שלא מעט מכוניות כאלה גולגלו בזמנו על-ידי היבואן לסוחרים במחירי מציאה.

התוצאה? מג'נטיס בת שנתיים (מודל 2008), עם שלושים אלף קילומטרים בלבד, "יד ראשונה, בלי שריטה עם אחריות יצרן וכל האבזור", מוצעת ב-88 אלף שקלים לפני מיקוח. מכוניות מג'נטיס עם קילומטרז' דומה מ-2009 עדיין לא חוצות את סף 100 אלף השקלים, ואם הן מבעלות ליסינג הן הרבה יותר זולות.

> יתרונות וחסרונות:

במחיר של מאזדה 3 שחוקה או של קורולה 1.6 חבוטה מאותו שנתון, מקבלים משפחתית-מנהלים מרווחת ומאובזרת, עם מנוע שני ליטרים בריא, עם תחזוקה זולה (תאימות לחלקים החליפיים והמקוריים של יונדאי), ועם אמינות שאינה נופלת מזו של הסונטה. מנגד - כל זה לא ימנע מהמכונית להמשיך ולאבד ערך בקצב מואץ גם ב"ידיים" הבאות.