אלי ישי - רודף בתחפושת רדוף

אם חשבתם שהשר אלי ישי הגיע לשפל, הוא שוב הפתיע באמירות חדשות באשר לילדי העובדים הזרים, שהוכיחו שלבור החשוך שבו הוא חי אין כל תחתית. בראיון לתכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל הבוקר, התמסכן השר כהרגלו באוזני המאזינים - עניין שסיגל עוד מימיה הראשונים של ש"ס הנרדפת, והדף את "כוחות הרוע" שתוקפים אותו על מדיניות הגירוש שהוא מוביל באטימות לב. הוא רק שכח, ככה בדרך, שהפעם הוא הרודף. הצורר. ורודפים שחושבים שהם מסכנים הם המסוכנים ביותר.

"אין לי שום דבר נגד הילדים", הכריז כבוד השר בכובד ראש, "אלא נגד ההורים שלהם שמשתמשים בהם כמו תעודת ביטוח". הילדים האלה, אמר השר, הם "בייבי ויזה".

חופש גדול עכשיו, כבודו. הילדים האלה, שנמצאים בבית, אם הם לא מגישים בדיוק טפסים במשרד הפנים, מבינים עברית. מקצתם אולי מקשיבים לרדיו. מה הם אמורים להסיק מדבריך? שהם לא רצויים? שאימא שלהם, שכעסה עליהם אתמול בערב כי לא שמעו בקולה, בעצם לא רצתה בהם מעולם, אלא הזדווגה בקור רוח כדי שתוכל להישאר בישראל? אין להם או להורים שלהם רגשות כמו אהבה, חמלה, רצון להעמיד צאצאים?

אוי ואבוי אם מישהו היה אומר את אותו הדבר על החרדים והיה מעיז לטעון שהם מקיימים את מצוות פרו ורבו כדי לקבל ביטוח לאומי, לשלם פחות מס הכנסה למדינה ולהילחם באיום הדמוגרפי. טיעון כזה לא היה עולה על דעתם של שולמית אלוני ויוסי שריד, המתנגדים הגדולים שלך, כי אין לו מקום. לכל ילד יש זכות קיום כאדם בעולם הזה; אני רק יכולה רק להבטיח, שאני, יחד עם יפי הנפש שמגנים על ילדי העובדים הזרים, היינו מתייצבים בחזית להגנת ילדי החרדים והוריהם, כי כאדם וכאם, קשה לי להאמין שמישהו עושה ילדים ממניעים כלכליים.

הטענות האלה כל כך חמורות, כי הן כבר מעבר לדה-לגיטימציה שעשה בעבר ישי לעובדים הזרים, בתיאורי מחלות מדבקות שהם נושאים. על דה-לגיטימציה אפשר להתווכח. מה שעושה השר הוא אקט של דה-הומניזציה - ניסיון להציג אותם כיצורים ולא כבני אדם. לזה אסור לנו להסכים.

בשולי דבריו, אגב, הצדיק ישי את מעשיו בהגנה על החוק: זה הזמן אולי להזכיר לשר הפנים של מדינת ישראל שממש כמו שהחוק לא מתיר לעובדים זרים להקים משפחה - הוא גם מחייב את אזרחי כל מדינת ישראל לשרת בצבא ולציית לבג"ץ. אם רוצים להיצמד אליו, ראוי למלא אותו גם כשזה לא כרוך ברדיפת חסרי ישע.