נוחי דנקנר פותח חלון

השקעת 250 מיליון דולר בקרן היא עסקה בסדר גודל סביר עבור קונצרן כמו אי.די.בי: לא עסקה זניחה אך גם לא עסקת ענק. החשיבות הטמונה בהשקעה היא בעיקר בהיבט המדיני.

בתקופה שבה ישראל לא ממש פופולרית בעולם, ובפרט בעולם הערבי, הסכמת שתי חברות השקעה גדולות ממדינות המפרץ לשתף פעולה עם קבוצה ישראלית, אינה טריוויאלית. ניתן אף להניח שהן ייאלצו לספוג לא מעט ריקושטים בגינה.

לסעודים זה פחות קריטי - יש כאן גוף פרטי שתמיד יכול להשתמש בממשלת קטאר כעלה תאנה לאישור ביצוע ההשקעה לצד חברה ישראלית. להשתתפות קטאר יש כבר משמעות מהותית, שכן מדובר בקרן השקעות ממשלתית של מדינה מאוד חשובה ועשירה בעולם הערבי.

ושלא נתבלבל, ענקיות ההשקעה מקטאר וסעודיה לא באמת צריכות את ה-250 מיליון דולר של אי.די.בי כדי להשיק את הקרן.

לכן, אפשר לראות בהחלטה שלהן לשתף גוף ישראלי סוג של הצהרה כלכלית-מדינית בדבר נכונותן לשתף פעולה עם ישראל.

נוחי דנקנר רוצה מזה זמן רב לצאת להשקעות בחו"ל. עד היום הוא לא ביצע רכישה מהותית, מלבד ההשקעה במניות קרדיט סוויס, שהיא השקעה "חצי פיננסית", ובכל מקרה לא מדובר ברכישת שליטה בחברה, כמו שהוא נוהג בשאר השקעותיו בישראל.

דנקנר גילה שקר שם בחוץ, ולא כל כך פשוט לבצע רכישות מהותיות מעבר לים, במיוחד במדינות מתפתחות, בהן צפויה הקרן החדשה להשקיע. המנטליות, הקשרים והערך המוסף של אי.די.בי בחו"ל לא טריוויאליים כמו בישראל.

הקמת קרן השקעות עם שלושה שותפים זרים היא פיתרון נוח מבחינת דנקנר להיכנס לשווקים המתעוררים. את הקרן ינהלו אנשי מקצוע, אך דנקנר יהיה מעורב בקבלת ההחלטות. כך יוכל "להתגלח על הזקן" של אחרים, ללמוד וליצור קשרים, שבעתיד יאפשרו לו אולי לבצע באותן מדינות עסקאות באופן עצמאי.